רש"י על דברים יח
<< · רש"י על דברים · יח · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
"כל שבט לוי" - בין תמימין בין בעלי מומין
"חלק" - בביזה
"ונחלה" - בארץ
"אשי ה'" - קדשי המקדש (ס"א קדשי הקדשים)
"ונחלתו" - אלו קדשי הגבול תרומות ומעשרות אבלפסוק ב (כל הפסוק)
"נַחֲלָה" - גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו. ובספרי דרשו "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ" זו נחלת שאר "בְּקֶרֶב אֶחָיו" - זו נחלת חמשה. ואיני יודע מה היא ונ"ל שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ ה' עממין ושל סיחון ועוג ב' עממין אמורי וכנעני ונחלת שאר לרבות קני וקניזי וקדמוני וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי וגו' להזהיר על קני וקנזי וקדמוני שוב נמצא בדברי רבי קלונימוס הכי גרסינן בספרי ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה בקרב אחיו אלו נחלת שבעה נחלת חמשה שבטים ונחלת שבעה שבטים ומתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטים בלבד שכן משה הנחיל לראובן וגד וחצי שבט מנשה ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים ולחצי שבט מנשה ושבעה האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד:
"כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ" - (במדבר יח) בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך:פסוק ג (כל הפסוק)
"מאת העם" - ולא מאת הכהנים
"אם שור אם שה" - פרט לחיה
"הזרוע" - מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין אשפלדו"ן (שולטער)
"והלחיים" - (חולין קלג) עם הלשון דורשי רשומות היו אומרים זרוע תחת יד שנא' (במדבר כה) ויקח רומח בידו לחיים תחת תפלה שנא' (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל והקבה תחת האשה אל קבתהפסוק ד (כל הפסוק)
"ראשית דגנך" - זו תרומה ולא פי' בה שיעור אבל רבותינו נתנו בה שיעור עין יפה א' מארבעים עין רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים וסמכו על המקרא שלא לפחות מאחד מששים שנא' (יחזקאל מה) וששיתם האיפה מחומר השעורים ששית האיפה חצי סאה כשאתה נותן חצי סאה לכור הרי א' מששים שהכור שלשים סאין
"וראשית גז צאנך" - כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן ולא פי' בה שיעור ורבותינו נתנו בה שיעור אחד מס' (חולין קלו) וכמה צאן חייבות בראשית הגז חמש רחלות שנאמר (ש"א כה) וחמש צאן עשויות רבי עקיבא אומר ראשית גז שתים צאנך ארבעה תתן לו הרי חמשהפסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"וכי יבא הלוי" - (ספרי) יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר תלמוד לומר ושרת יצאו לוים שאין ראוין לשירות
"ובא בכל אות נפשו וגו'" - ושרת למד על הכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפי' במשמר שאינו שלו ד"א עוד למד על הכהנים הבאים לרגל שמקריבין במשמר ועובדין בקרבנות הבאות מחמת הרגל כגון מוספי הרגל ואע"פ שאין המשמר שלהםפסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"מעביר בנו ובתו באש" - היא עבודת המולך עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם
"קסם קסמים" - איזהו קוסם האוחז את מקלו ואומר אם אלך אם לא אלך וכן הוא אומר (הושע ד) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו
"מעונן" - (סנהדרין סה) ר"ע אומר אלו נותני עונות שאומרים עונה פלונית יפה להתחיל וחכ"א אלו אוחזי העינים
"מנחש" - (ספרי) פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך מקלו נפל מידופסוק יא (כל הפסוק)
"וחבר חבר" - (סנהדרין שם) שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד
"ושואל אוב" - זו מכשפות ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו
"וידעני" - מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר העצם ע"י מכשפות
"ודרש אל המתים" - כגון המעלה בזכרותו והנשאל בגלגולתפסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
"אשר לא צויתיו לדבר" - אבל צויתיו לחברו
"ואשר ידבר בשם אלהים אחרים" - אפי' כוון את ההלכה לאסור את האסור ולהתיר את המותר
"ומת" - בחנק ג' מיתתן בידי אדם (ספרי סנהדרין עא) המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו ונאמר לחברו והמתנבא בשם ע"א אבל הכובש את נבואתו והעובר על דברי הנביא והעובר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים שנא' אנכי אדרוש מעמופסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
"אשר ידבר הנביא" - (ספרי) ויאמר דבר זה עתיד לבוא עליכם ותראו שלא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' והרוג אותו וא"ת זו במתנבא על העתידות הרי שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר כבר נצטוו שאם בא להדיחך מאחת מכל המצות לא תשמע לו אא"כ מומחה הוא לך שהוא צדיק גמור כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לגדור את ישראל הכל לפי צורך שעה וסייג הפרצה לכך נאמר אליו תשמעון
"לא תגור ממנו" - (שם) לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא ליענש עליו
<< · רש"י על דברים · יח · >>