מ"ג דברים יז א
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תזבח ליהוה אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת יהוה אלהיך הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תִזְבַּח֩ לַיהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תִכּוֹס קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ תּוֹר וְאִמַּר דִּיהֵי בֵיהּ מוּמָא כֹּל מִדָּעַם בִּישׁ אֲרֵי מְרַחַק קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ הוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תִכְסוּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן תּוֹר וְאִימַר דִּיהֵי בֵיהּ מוּמָא אוֹ כָּל מִדַּעַם בִּישׁ דְּגָזִיל וְאָנִיס אֲרוּם מְרַחֵק קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן הוּא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
והנה איסור האשרה והמצבה כבר באו בפרשת משפטים, שנאמר (שמות כג, כד): "לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם" וגו', ובפרשת כי תשא (שמות לד, יג) הזהיר גם כן על כריתת האשרות. ומאחר שנצטוינו שלא נעשה כמעשיהם, היו אם כן המצבות אסורות, גם האשרות, בבית האלהים. וביאר כאן שנטיעת כל עץ אצל המזבח אסור, ואף על פי שלא יהיה לעבוד שם:
- (המשך הקטע נמצא ב: אברבנאל על דברים טז כב)
ואמנם הקרבת הבעלי מומין, אין ספק שכבר הזהיר עליה בפרשת אמור אל הכהנים. אבל שם זכר המומין בלבד אחד לאחד, ולפי שכבר אפשר שיהיה בו מום אחר מלבד אותם אשר זכר שמה, לכן הוצרך לומר כאן: "כל דבר רע" שלא נאמר שם, כי במאמר הזה יכלול גם שאר המומין שלא נזכרו שם בפרשה. והותר בזה הספק השלישי:
והכלל העולה, שנזכרו כאן המצות האלה שבאו במה שעבר בקיצור, והתבארו בהם דברים; לא לזכור אותם בעצם וראשונה, אבל באו להמשיל הענין במינוי השופטים, שלא יהיו לפני גויים, שהם כאשרה, ולא לפני רשעי ישראל ובעלי מום ומידות רעות, שהם כזבח בעל מום. אבל יהיו השופטים מזרע ישראל, יודעי דעת ומביני מדע, יראי אלהים וסרים מרע:
ואפשר לפרש הפסוקים האלה, כפי המפרשים, באופן אחר.
והוא: שהזהיר ראשונה את השופטים: "ושפטו את העם משפט צדק" וגו', כמו שפירשתי.
ולשוטרים הזהיר באמרו: "לא תטה משפט לא תכיר פנים ולא תקח שוחד", רוצה לומר: שהשוטר לא יטה משפט השופט, אם לישא פנים לאחד מהבעלי דינין, או בעבור שוחד שיתנו לו.
ואחר כך הזהיר על הבעלי דינין, באמרו: "צדק צדק תרדוף", שלא יכלו את ימיהם בריב ומדון על דבר כזב ועול. והמצוה הזאת כבר נזכרה, שנאמר (ויקרא יט, טו): "בצדק תשפוט עמיתך"; וביאר כאן הצדק בדיינים ובשוטרים ובבעלי הריב. והנה הביא איסור האשרה והמצבה, להגיד שזה יהיה ממינוי השופט, וריחוק כל מיני עבודה זרה:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ולא אמר אשר בו מום, כפי מה שדרשו ז"ל (ספרי על דברים, יז) שבא הכתוב לאסור מום עובר, רמזו בתיבת יהיה לומר כל הוית מום בין קבוע בין עובר.
ואפשר עוד לומר שאם הוחלט בה אבר שנעשה בו בעלת מום ואמרו הרופאים שעל כל פנים צריך לחותכו הגם שעדיין לא חתכו הרי זה פסולה, והוא אומרו "לא תזבח וגו' אשר יהיה בו מום" פירוש הגם שעתה אינו מום כיון שעומד להיות מום לא תזבחנו:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא תזבח לה' א-להיך שור ושה . (זבחים לו) ר' יהודה אומר, יכול השוחט חטאת בדרום יהיה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תזבח לה' א-להיך שור ושה, אשר יהיה בו מום , על מום -עובר בלא תעשה. וחכמים אומרים, אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה.
יכול המקדים קדשים זה לזה - עולה לחטאת, פסח לתמיד, מוספים לתמידים, יהיה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר (דברים יב) ( לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך תירושך ויצהרך (שם טז), לא תוכל לזבח את הפסח, באחד שעריך ) לא תזבח לה' א-להיך, שור ושה אשר יהיה בו מום , על אלו עובר (בעשה) [בלא תעשה], ואין מקדים קדשים זה לזה, עובר בלא תעשה.
ח.
אשר יהיה בו מום . אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום.
נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר כל דבר רע .
(בכורות מא) מנין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית? תלמוד לומר כל דבר רע .
מנין לחולה ולזקן ולמזוהם? תלמוד לומר שור ושה כל דבר רע .
ומנין לקדשים, ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר כל דבר , דבר שתלוי בדבור.
ומנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד? תלמוד לומר כי תועבת ה' א-להיך ( הוא ).
ומנין לאתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן? תלמוד לומר כי תועבת . ר' יהושע אומר (תמורה ל), היא תועבה ואין הולד תועבה.
ר' שמעון אומר, לפי שמצינו ברובע ונרבע שהם פסולים בבהמה, יכול אף באדם? תלמוד לומר " היא ", בזבח דברתי, ולא דברתי בזובח.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ז.
לא תזבח לה' א-להיך שור ושה אשר יהיה בו מום, כל דבר רע . הנה על זביחת בעל מום, כבר נזכרו הלאוין בפ’ אמור, כמ”ש בספרא אמור קח , ובתמורה ו ע”ב. וחזרו בכאן, מפני שבמה שאומר " כל דבר רע ", רצה לרבות שגם שאר דבר רע אסור לזבח. וגדר זה במ”ש לא תזבח אשר בו מום , שרק דבר רע הדומה למום.
ולר’ יהודה, ממעט השוחט חטאת בדרום, שאינו דוגמת בעל מום שפסולו בגופו. ולחכמים זה נכלל במ”ש " כל דבר רע ". וממעט המקדים קדשים זל”ז, שאינו דומיא דמום. ועיין בזבחים לו.
והעתקתי גי’ הגר”א.
ח.
אשר יהיה בו מום . מלשון " אשר יהיה " י"ל דוקא שיתהוה אחר לידתו. וכן יש לפרש, דוקא מום שיש בו הויה וקיום, לא מום עובר. אך ממ"ש " כל דבר רע " - מרבה הכל.
ומ"ש "מנין לבעל גרב וכו'" - היינו בעל מום עובר, שאלו יש להם רפואה, כמו שפי' בגמ'. וכ"מ (=וכן מפרש) הכ"מ (=הכסף משנה)(הל' א"מ פ"א), שגרב וחזזית הוא מום עובר; וכבר בארתיו בפ' ראה קסו עיי"ש. ומזה הוציא הרמב"ם והרמב"ן שכתבו שהתבאר בספרי, דלא תזבח דהכא - בבעל מום עובר מדבר.
וכבר בארתי בהתו"ה אחרי פח, שכל מקום שבא מלת " דבר ", שמורה ענין או עצם - מה דרשוהו חז"ל מענין דבור, עיי"ש הטעם. וע"כ במ"ש כל דבר רע , פי' שהוא אזהרה על המחשב בשעת שחיטה לאכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו, שמתפגל ע"י דבור רע שדובר בשעת שחיטה. שבפ' צו נתבאר פסולן, ופה נתבאר אזהרתו.
והוסיף כי תועבת ה' א-להיך , לרבות שה"ה כל הנחשבים במשנה דתמורה כח, שאסורים לגבי מזבח שהם תועבה. כגון רובע ונרבע וכו' אסור לזבחם. אולם לפ"ז לא היה לו לומר מלת " הוא " שמציין הוא ולא אחר! ופי' ר"י שממעט הולדות. כמ"ש בתמורה ל ע"ב, כל האסורים לגבי מזבח - ולדותיהם מותר.
ור"ש דריש למעט הזובח. כמ"ש במשנה "אלו כשרות באדם ופסולות בבהמה, טרפה ויוצא דופן ושנעבדה בו עברה".