מ"ג דברים יא ל
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | הֲלָא אִנּוּן בְּעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא אֲחוֹרֵי אוֹרַח מַעֲלָנֵי שִׁמְשָׁא בַּאֲרַע כְּנַעֲנָאָה דְּיָתֵיב בְּמֵישְׁרָא לָקֳבֵיל גִּלְגָּלָא בִּסְטַר מֵישְׁרֵי מוֹרֶה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | הֲלָא אִינוּן יְהִיבִין מִלְהָלָא לְיוֹרְדְּנָא אֲחוֹרֵי אוֹרַח מַטְמְעָא דְשִׁמְשָׁא בְּאַרַע כְּנַעֲנָאָה דְשָׁרֵי בְּמֵישְׁרָא כֻּלּוֹ קֳבֵיל גֻּלְגְּלָא בְּסִטְרֵי חֶזְוֵי מַמְרֵא: |
רש"י
"אחרי" - אחרי העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק וזהו לשון אחרי כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא
"דרך מבוא השמש" - להלן מן הירדן לצד מערב וטעם המקרא מוכיח שהם שני דברים שננקדו בשני טעמים אחרי נקוד בפשטא ודרך נקוד במשפל והוא דגוש ואם היה אחרי דרך דבור אחד היה נקוד אחרי במשרת בשופר הפוך ודרך בפשטא ורפה
"מול הגלגל" - רחוק מן הגלגל
"אלוני מורה" - הוא שכם שנאמר (בראשית יב) עד מקום שכם עד אלון מורה
[לו] אחרי העברת הירדן הרבה הלאה למרחוק כל לשון אחרי מופלג. ויראה כי "אחרי" שהוא מופלג, ו"אחר" שהוא סמוך (רש"י בראשית טו, א), כי לשון "אחרי" ולשון "אחר" שני דברים; כי לשון "אחרי" היפך לשון "לפני", ולכך שניהם ביו"ד בסוף. והיפך של לשון "אחר" הוא "קודם". ולשון "לפניו" כמו "לפניו לא קם כמוהו" (ר' מ"ב כג, כה), נאמר אף אם היו לפניו הרבה מאוד, רק שהיה לפניו. וכן "לאחריו" על כל דבר שהיה אחריו, אפילו היה זמן הרבה אחריו, שהרי היה אחריו. אבל לשון "קודם" בא על שני דברים שהאחד קודם את חבירו, שעליו יאמר 'קודם לו'. לא יאמר שדבר זה 'קודם זה' או 'אחר זה' אלא אם הם סמוכים זה לזה. שאם הוא רחוק, מאי שייך 'קודם' או 'אחר', כיון שאין שייך זה לזה כלל. וכאשר יאמר 'אדם [הראשון] היה קודם אברהם', לא יתכן לומר, כיון שלא היה בזמן אחד כלל. רק יאמר 'אברהם היה אחרי אדם', לפי שהאחוריים אינו גוף הדבר, והם נבדלים מן הדבר. וכן הפנים אינם גוף הדבר, אבל הם נבדלים מגוף הדבר עצמו. כי ההתחלה שהוא הפנים, וכן התכלית שהוא האחור, אינו גוף הדבר, ממה שהוא לא פנים או אחור. ולפיכך כאשר כתיב "אחרי" מלשון אחוריים, שאחוריים נבדלים מדבר שהוא אחור לו, לכך הוא מופלג. אבל "אחר" אין צריך שיהיה דבר בפני עצמו, שיאמר חלק זה מן הראש הוא אחר חלק זה, והם דבר אחד. ואם יאמר שהוא "אחורי" חלק זה, הוא דבר בפני עצמו, כי האחוריים - במה שהם אחוריים - הם סוף הדבר, ותכלית הדבר אינו הדבר בעצמו:
ואיכא למאן דאמר בבראשית רבה בפרשת לך לך (מד, ה) "אחר" הוא מופלג, "אחרי" סמוך. וטעמיה דידיה משום דאדרבא, הפנים - אף על גב שהוא אינו גוף הדבר לפי שהוא פנים לו - מכל מקום הוא מתחבר אל הדבר ההוא. וכן האחוריים גם כן, האחוריים הוא מחובר לו, שייך לו. אבל לשון "אחר" יאמר אף על גב שאין אותו דבר יש לו צירוף וחבור אליו, לכך "אחר" מופלג, "אחריו" סמוך. ופירוש זה ברור למי שיש מדע וחכמה:
ומכל מקום אף על גב דאמרינן "אחרי" מופלג, מצאנו "אחרי" סמוך; "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז, א'), שבאותו יום שמתו בני אהרן נאמרה הפרשה. והיינו דאף על גב ד"אחרי" מופלג, לא נאמר כמה הוא מופלג, כי אף שעה אחת נקרא 'מופלג'. רק כאשר כתיב "אחר" הוא סמוך כאילו היה מעשה אחד עם המעשה הראשון, ולפיכך כתיב "אחר". ו"אחרי" מופלג, שהוא מחולק ומובדל ממנו, וזהו מופלג. ולפיכך לא קשיא מידי שפירש רש"י בסוף וילך (להלן לא, כט) "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון", ומקשה 'והלא כל ימי יהושע עבדו את ה. ומה קושיא, הא "אחרי" מופלג בכל מקום. אלא נראה לי, דאף על גב ד"אחרי" מופלג, היינו כמו שאמרנו, שאין הדבר כמו מעשה אחד, אבל אין צריך לומר שהוא מופלג הרבה בזמן. ושם אי אפשר לפרש הוא מופלג בזמן הרבה, דהא הכתוב אומר "כי אחרי מותי תשחיתון", ולמה תולה באחרי מותו, אלא בא לומר כאשר לא יהיה עמהם אז השחת תשחיתון, ומשמע מיד אחר מותו, דהא תלה במותו. ומקשה (רש"י שם) שהרי עבדו ה' כל ימי יהושע, ואם כן גם יהושע היה מדריך אותם בדרך טוב, והוי ליה לומר 'כי ידעתי כי אחרי מות יהושע תשחיתון'. ופירוש ברור הוא מאוד למי שמבין את זה. ועיין בפרשת (חיי שרה) [וירא] (גו"א בראשית פכ"ב אות יז):
[לז] בפשטא וכו'. כי טעם הפשטא מפסיק התיבה בנגינתה מן התיבה שאחריה, ולכך נקרא טעם זה 'מלך', שכל טעם שנגינתו מפסיק התיבה מן התיבה שאחריה נקרא 'מלך', שכל מלך עומד בעצמו, אינו נמשך לאחר. וכל טעם שהנגינה אינה מפסיק התיבה מן שאחריה נקרא 'משרת', לפי שנמשך לאחר, אינו עומד בעצמו:
[לח] בפשטא. פירוש, שהוא טעם שנקרא 'מלך', וכל טעם שנקרא 'מלך' מפסיק התיבה מן התיבה שאחריה, כי הנגינה של מלך - הפסק:
[לט] במשפל. הוא יתיב:
[מ] ודרך רפה. רוצה לומר הדל"ת רפה, שכל אות ד' שסמוכה לפניה אחד מן אותיות י, ה, ו, א, מרפה הד', אלא אם הוא מפסיק בטעם מלך, שאז אינו רפה:
[מא] רחוק מן הגלגל. דאין לומר 'אצל', שהרי כתיב "[אצל] אלוני מורה", ואם כן אינו אצל הגלגל, אלא הוא רחוק מן הגלגל:
[מב] אלוני מורה שכם הוא. פירוש, אל יקשה לך מה שנתן סימן על הר גריזים ועל הר עיבל באלוני מורה, ומה ידיעתו באלוני מורה יותר ממה שהוא בהרים בעצמם בלבד, ותירץ, שאלוני מורה הוא שכם, והוא יותר ידוע מן ההר, כי כל עיר ידוע הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אַחֲרֵי – אַחַר הַעֲבָרַת הַיַּרְדֵּן הַרְבֵּה, וָהָלְאָה לְמֵרָחוֹק (ספרי נו; סוטה ל"ג ע"ב), וְזֶהוּ לְשׁוֹן אַחֲרֵי. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "אַחֲרֵי", מֻפְלָג הוּא (ב"ר מד,ה).
דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ – לְהַלָּן מִן הַיַּרְדֵּן לְצַד מַעֲרָב. וְטַעַם הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים, שֶׁנִּנְקְדוּ בִּשְׁנֵי טְעָמִים: "אַחֲרֵי" נָקוּד בְּפַשְׁטָא, וְ"דֶרֶךְ" נָקוּד בְּמַשְׁפֵּל, וְהוּא דָּגוּשׁ; וְאִם הָיָה "אַחֲרֵי דֶרֶךְ" דִּבּוּר אֶחָד, הָיָה נָקוּד "אַחֲרֵי" בִּמְשָׁרֵת, בְּשׁוֹפָר הָפוּךְ, וְ"דֶרֶךְ" בְּפַשְׁטָא, וְרָפֶה.
מוּל הַגִּלְגָּל – רָחוֹק מִן הַגִּלְגָּל (ספרי שם; אבל ראו סוטה שם).
אֵלוֹנֵי מֹרֶה – שְׁכֶם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (בראשית יב,ו; ספרי שם; סוטה שם).
רשב"ם
מבוא השמש: שקיעת השמש כלומר אחרי דרך המערב:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
כת ראשונה, הם תמימי דרך ההולכים בתורת ה', מורי ההוראה בישראל להם אמר בדרך לכו ולא בשדות וכרמים, כדרך שלא היה לכהנים חלק בשדות וכרמים שלא יהיו טרודים בעבודת האדמה אלא שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב, ז), ואשכחן כל התורה דאקרי דרך כדאיתא בקידושין (דף ב:) כך כל הולכי דרך תורת ה' לא יתעסקו בשדות וכרמים.
כת שניה, הם הבעלי בתים העוסקים בישוב העולם ומחזיקים ידי לומדי תורה להם אמר בישוב לכו, שתמיד תהיו עסוקים בדברים שהם ישוב העולם ולא בדברים בטלים דברי תוהו כמדבר מקום תוהו ז"ש ולא במדברות כדרך יושבי קרנות אשר כל משאם ומתנם בדברים בטלים ולה"ר ויכלול זה לשון מדברות.
כת שלישית, הם הבעלי שררה מלכי ישראל ונשיאי כל דור ודור ומנהיגיהם, להם אמר שלא ירום לבבם אלא בערבה ילכו במישור ולא בהרים וגבעות לילך בגדולות ובנפלאות אלא בדרך ממוצע כדרך שהערבה ממוצע בין הר לשפלה, ואע"פ שכל פסוק זה מדבר בהולכי דרכים ממש כי אין המקרא יוצא מידי פשוטו וכדרך שפירש"י שצוה להם שילכו דרך הכנעני כי הוא ארץ מישור וישוב כדרך שהראה להם בראשונה, מ"מ לא לחנם חזר משה וזרזם שנית על הנהגת הדרך אלא כדי שילמדו מסתם דרך זה, הנהגת דרך ה' בתורה ומצוה אשר מצדם יזכו אל הברכות האמורות בהר גריזים בעולם הזה, ולשכר עה"ב הבא דרך מבוא השמש אחר שקיעת שמשו של האדם בעה"ז זורח הוא שם באור הנצחי. ואף אם כל זה דרך דרש מ"מ הענין מצד עצמו נכון וקרוב לשמוע ישמע חכם ויוסיף לקח.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •