מ"ג דברים יא יז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה נתן לכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְחָרָ֨ה אַף־יְהֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיִתְקַף רוּגְזָא דַּייָ בְּכוֹן וְיֵיחוֹד יָת שְׁמַיָּא וְלָא יְהֵי מִטְרָא וְאַרְעָא לָא תִתֵּין יָת עֲלַלְתַּהּ וְתֵיבְדוּן בִּפְרִיעַ מֵעַל אַרְעָא טָבְתָא דַּייָ יָהֵיב לְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְיִתְקֵף רוּגְזָא דַיְיָ בְּכוֹן וְיֵיחוּד יַת עֲנָנֵי שְׁמַיָא דְלָא יֵחְתוּן מַטְרָא וְאַרְעָא לָא תִתֵּן עֲלַלְתָּהּ וְתֵיבְדוּן בְּסַרְהוֹבַיָא מֵעִלַוֵי אַרְעָא מְשַׁבְּחָא דַיְיָ יָהֵיב לְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את יבולה" - אף מה שאתה מוביל לה כענין שנאמר (חגי א) זרעתם הרבה והבא מעט

"ואבדתם מהרה" - על כל שאר היסורין אגלה אתכם מן האדמה שגרמה לכם לחטוא (ספרי) משל למלך ששלח בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקידו אל תאכל יותר מצרכך שתבא נקי לביתך ולא השגיח הבן ההוא אכל ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את כל בני המסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו אחורי פלטרין

"מהרה" - (שם) איני נותן לכם ארכא ואם תאמרו והלא נתנה ארכא לדור המבול שנאמר (בראשית ו) והיו ימיו מאה ועשרים שנה דור המבול לא היה להם ממי ללמוד ואתם יש לכם ממי ללמוד

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ועצר את השמים ולא יהיה מטר. זהו שהזכיר למעלה למטר השמים תשתה מים, כי לכך לא נתן לך ארץ משקה כארץ מצרים כדי שלא תהיה ההשקאה בידך והייו תמיד עיניך נשואות אליו למפתח גשמים שבידו.

ודע כי נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע במסכת תענית פרק קמא המטר מאין בא, ר"א אומר כל העולם כולו ממי אוקיאנוס הוא שותה, שנאמר (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ והשקה, רבי יהושע אומר ממים העליונים הוא שותה, שנאמר למטר השמים תשתה מים. וכל אחד ואחד יש לו ראיות חזקות, ר"א יש לו ראיה ממה שכתוב (תהלים לג) כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות, מי גרם לאוצרות שימלאו, תהומות, וזו ראיה שהמטר ממי אוקיאנוס, ומה שמי אוקיאנוס מלוחין ומי המטר מתוקין, מתמתקין בעבים. ור' יהושע יש לו ראיה ממה שכתוב (שם קד) משקה הרים מעליותיו, ואמר רבי יוחנן מעליותיו של מעלה, דתניא מים העליונים במאמר הן תלוין ופירותיהן מי גשמים שנאמר (שם) מפרי מעשיך וגו'. דברי החכמים האלה דברי אלהים חיים הן, ואפשר להיות כי נאמנו דברי שניהם, כי לפעמים המטר יורד מן השמים כלומר ממים העליונים, ולפעמים ממי אוקיאנוס שהן מים תחתונים, ואותו שהוא ממי אוקיאנוס אינו נקרא מטר אלא גשם, מלשון גשמות ודבר גופני, ואותו שהוא ממים העליונים נקרא בשם שניהם בלשון מטר ובלשון גשם, נקרא בלשון גשם (ישעיה נה) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ונקרא בלשון מטר, למטר השמים תשתה מים, (דברים כח) את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו וגו', ועצר את השמים ולא יהיה מטר. ומצינו בפרשת המבול שתי לשונות, מטר וגשם, שנאמר (בראשית ז) אנכי ממטיר על הארץ, וכתיב (שם) ויהי הגשם על הארץ, לפי ששם נבקעו כל מעינות תהום רבה, תהום עליון ותהום תחתון.

ומצאתי בפרקי רבי אליעזר פרק ה' סיוע לדברי אלה, הוא שאמר שם העבים שואבין מן התהומות שנאמר (תהלים קלה) מעלה נשיאים מקצה הארץ, ובכל מקום שמפקיד להם המלך הם מגשימים, ומיד הארץ היא מעוברת וצומחת כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות, אבל כשירצה הקב"ה לברך צמח האדמה המטר בא מן השמים שהם מים זכרים, ומיד הארץ מעוברת ומצמחת זרע של ברכה. שנאמר (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, עד כאן.

ויש לך להתעורר בשם מטר שהוא מיוחס לשמים ברוב המקומות שבתורה, כי יש הפרש גדול בין המלות ויש בחלוקי הלשונות ידיעה מופלאה וחכמה מפוארה, ותן אל לבך מהו, (איוב לז) וגשם מטר, כי לשלג שתחת כסא הכבוד אמר שיחזור ארץ, ולגשם שהוא הגוף שיחזור מטר, וכבר אמרו רז"ל הפך בשרו ללפידי אש, וזהו (תהלים קלה) ברקים למטר עשה, כי לפי פשוטו של כתוב יתחייב שיהיו ברקים נראין עם המטר לעולם, ואינו כן.

ואבדתם מהרה. אם ח"ו תעבדו עבודה זרה תהיו גולין מעל הארץ הטובה לפי שהארץ אינה סובלת עוברי עבירה, וכן אמר הכתוב (ישעיה יג) וחטאיה ישמיד ממנה. ומשלו רז"ל משל למה הדבר דומה, לאדם שהוא מוליך בנו לבית המשתה והיה מזהירו שלא יאכל יותר מדאי כדי שיבא נקי לביתו, לא השגיח הבן ואכל ושתה יותר מדאי, הקיא וטנף כל בני המשתה, מה עשו בני המשתה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו אחרי פלטרין.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואבדתם מהרה" ברעב הרע מן החרב לפיכך השמרו לכם:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תתן את יבולה. הגם שאמר ועצר את השמים חזר לומר לא תתן וגו', לומר אפילו תזרעו האדמה בהמשכת נהרות ומעיינות לא תוציא מה שאתם מובילים לה:

ואבדתם מהרה. פירוש אפילו ימצא לכם תבואה משנים קדומות, וכאומרם זכרונם לברכה (גיטין נ"ו א) אמרו עליו על בן כלבא וגו':

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

אם עשיתם כן, וחרה אף ה' בכם - משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה, והיה יושב ומפקדו. אומר לו: אל תאכל יותר מצרכך, כדי שתהיה נקי לביתך. לא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו, והקיא וטינף את בני המסיבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטרין. כך אמר להם הקב"ה לישראל: הכנסתי אתכם לארץ טובה ורחבה, לארץ זבת חלב ודבש, לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולברך שמי עליה. לא הייתם בטובה - היו בפורענות, וחרה אף ה'.

ד"א וחרה אף ה' בכם - שומע אני שהם כלים מן העולם? ת"ל ועצר את השמים וגו'. ה' מיני פורעניות הם, עתידים לבוא עליכם. וכן הוא אומר (דברים לב) חיצי אכלה בם. חיצי כלים, והם אינן כלים. וכן הוא אומר: כלה את חמתו שפך חרון אפו.

נאמר כאן אף ונאמר להלן אף חרי. מה חרי אף האמור להלן - חרב, אף חרי האמור כאן חרב. ומה חרי אף האמור להלן - דבר וחיה רעה, אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה. ומה חרי אף האמור להלן - עצירת גשמים וגלות, אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות. נמצינו למדים שכל מקום שנאמר חרי אף - חמשה מיני פורעניות הם: חרב וחיה רעה ורעב ודבר ועצירת גשמים וגלות.

ד"א וחרה אף ה' בכם - ולא באומות העולם, שיהיו אומות העולם אומרים: הם שרוים בטובה והם שרוים בצער, אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם - והם קוברים בניהם ובנותיהם:


ועצר את השמים - שיהו עננים טעונים גשמים, ואין מורידים גשמים אפילו טיפה אחת. ומנין אפילו טללים ורוחות? תלמוד לומר ויקרא כו ונתתי את שמיכם כברזל. או אינו אלא בית השלחין יהיה עושה פירות? תלמוד לומר ואת ארצכם כנחושה:

והאדמה לא תתן את יבולה - אף לא מה שאתה מוביל לה. או אינו אלא יהי אילן עושה פירות? תלמוד לומר ויקרא כו ועץ השדה לא יתן פריו. או ילך לחו"ל ויהיה שרוי בטובה? תלמוד לומר דברים כח והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל.

דבר אחר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהי' מטר - אחר כל הייסורים שאני מביא עליך - אני מגלה אתכם. קשה היא גלות, שהיא שקולה כנגד הכל, שנ' דברים כט ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול - וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ואומר ירמיה טו והיה כי יאמר אליך אנה נצא ואמרת כה אמר ה' אלהים אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב - ואשר לשבי לשבי. ואומר עמוס ז כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק, ואתה על אדמת טמאה תמות - וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ואומר ירמיה כב אל תבכו למת ואל תנודו לו, בכו בכה להולך, כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. זה יהויקים מלך יהודה. מה נאמר בו? קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים.

בכו בכה להולך - זה יהויכין מלך יהודה. מה נאמר בו? ושינה את בגדי כלאו. נמצינו למדים שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כל המלכים, ואוכל ושותה בטרקלין של מלכים.

ד"א ואבדתם מהרה - מיד אני מגלה אתכם, ואיני נותן לכם ארוכה. וא"ת אנשי דור המבול היה להם ארוכה ק"כ שנה? - אנשי דור המבול לא היה להם ממי שילמדו, אתם יש לכם מה שתלמודו.

ד"א ואבדתם מהרה - גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בשבט בנימן, גולה אחר גולה. גלו בשנת ז' לנבוכדנצר, בשנת י"ח, בשנת ך'. ר' יהושע בן קרחה אומר: משל ללסטים שנכנסו בשדה בעל הבית, וקצר קופתו של בעל הבית, ולא הקפיד בעל הבית. קצר בשבילם, ולא הקפיד בעל הבית; עד שגדש קמתו ויצא. וכן אתה אומר ישעיה ח כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון היקל ארצה זבולן וארצה נפתלי, והאחרון הכביד.

ר' שמעון בן יוחי אומר: משנאמר בהם מהרה - לא גלו אלא לאחר זמן; ק"ו למי שלא נאמר בהם מהרה, שנאמר יחזקאל לח מימים רבים תפקד.

ד"א ואבדתם מהרה - אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר ירמיה לא הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצויינים בהם. שימי לך תמרורים - זה חרבן בית המקדש, וכן הוא אומר תהלים קלז אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. שיתי לבך למסלה דרך הלכת - אמר להם הקב"ה לישראל: בני, ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.

ד"א ואבדתם מהרה - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר משלי ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:

<< · מ"ג דברים · יא · יז · >>