פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאֶתֵּין מְטַר אֲרַעְכוֹן בְּעִדָּנֵיהּ בַּכִּיר וְלַקִּישׁ וְתִכְנוֹשׁ עֲבוּרָךְ וְחַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאֶתֵּן מִטְרָא דְאַרְעֲכוֹן בְּעִידְנֵיהּ בַּכִּיר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלָקִישׁ בְּנִיסָן וְתִכְנְשׁוּן עִבּוּרֵיכוֹן חַמְרֵיכוֹן וּמִשְׁחֵיכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי מטר ארצכם" - (ספרי) עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי

"בעתו" - בלילות שלא יטריחו אתכם ד"א (שם) בעתו בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם

"יורה" - (תענית ו) היא רביעה הנופלת לאחר הזריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים

"ומלקוש" - רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות התבואה בקשיה (שם) ולשון מלקוש דבר המאוחר כדמתרגמינן (בראשית ל) והיה העטופים ללבן לקשיא ד"א לכך נקראת מלקוש שיורדת על המלילות ועל הקשין

"ואספת דגנך" - אתה תאספנו אל הבית ולא אויביך כענין שנאמר (ישעיהו סב) אם אתן את דגנך וגו' כי מאספיו יאכלוהו ולא כענין שנאמר (שופטים ו) והיה אם זרע ישראל וגו'

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש": "ונתתי" - אני, לא על ידי מלאך ולא ע"י השליח; "מטר ארצכם" - ולא מטר ארצות. וכן הוא אומר איוב ה הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:

רבי נתן אומר: "בעתו" - מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי הילני המלכה. וכל כך למה? כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, הרי שכר כל המצות! אלא: אם בחקתי תלכו ואם את משפטי תשמורו ועשיתם אותם - ונתתי גשמיכם בעתם. והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי - ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.

ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל, שכל הכללות כלולות בה? ת"ל קהלת ה אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה; ואומר יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. מלך זה, שולט באוצרות של כסף ושל זהב, ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה. הא למדת שנתנה ברכה לישראל, שכל הברכות כלולות בה:

יורה - שיורד, ומורה הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכם. ד"א יורה - שמתכון לארץ ואין יורה בזעף. ד"א יורה - שמורה ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום, וכן הוא אומר תהלים סה תלמיה רוה נחת גדודיה.

יורה במרחשון. ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר? ת"ל בעתו: יורה במרחשון ומלקוש בניסן. וכן הוא אומר יחזקאל לד והורדתי הגשם בעתו. אי, מה יורה, שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות? ת"ל ומלקוש: מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה. או, מה מלקוש מפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקי? ת"ל יורה ומלקוש: מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה. וכן הוא אומר יואל ב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, כי נתן לכם המורה לצדקה, ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון:

ואספת דגנך תירושך ויצהריך. דגנך מלא תירושך מלא ויצהריך מלא, או ואספת דגנך תירושך ויצהריך - ממעיט הפירות? ת"ל ויקרא כו והשיג לכם דיש את בציר, מקיש דיש לבציר: מה בציר, משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו - אף דיש, משאתה מתחיל בו אי אתה רשאי להניחו.

ד"א שיהא חורש בשעת קציר, וקוצר בשעת חריש. וכן איוב אומר איוב כט וטל ילין בקצירי.

ד"א ואספת דגנך למה נאמר? לפי שהוא אומר יהושע א לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, שומע אני כמשמעו? ת"ל ואספת, דרך ארץ דברה תורה: רשאי להניחו, דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר: אין לדבר סוף: קוצר בשעת קציר, וחורש בשעת חריש, דש בשעת שרב, זורה בשעת הרוח - אימתי למד תורה? אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם על ידי אחרים נעשית, שנאמר ישעיה סא ועמדו זרים ורעו צאנכם. וכשאין עושים רצונו של מקום - מלאכתם ע"י עצמם נעשית, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנא' דברים כח ועבדת את אויביך.

ד"א ואספת דגנך תירושך ויצהריך - שתהא ארץ ישראל מלאה דגן ותירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב, שנ' בראשית מז וילקט יוסף את כל הכסף. ואומר דברים לג וכימיך דבאיך. מגיד שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לא"י.

ד"א דגן כמשמעו. תירוש זה היין. כענין שנאמר יואל ב והשיקו היקבים. ולא כענין שנא' שופטים ו והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחנו ועלו עליו וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנא' ישעיה סב כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי.

<< · מ"ג דברים · יא · יד · >>