מ"ג דברים טז יג
<< · מ"ג דברים טז · יג · >>
תוכן עניינים
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאׇ֨סְפְּךָ֔ מִֽגׇּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס: | חַגָּא דִּמְטַלַּיָּא תַּעֲבֵיד לָךְ שִׁבְעָא יוֹמִין בְּמִכְנְשָׁךְ מֵאִדְּרָךְ וּמִמַּעֲצַרְתָּךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | חַגָא דִמְטָלַיָא תַעַבְּדוּן לְכוֹן שׁוּבְעָא יוֹמִין בְּמִשְׁלַמְכוֹן לְמִכְנוֹשׁ עֲלַלְתָּא מֵאִידִירֵכוֹן וְחַמְרָא מִן מַעֲצַרְתֵּיכוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"באספך" - בזמן האסיף שאתה מכניס לבית פירות הקיץ ד"א באספך מגרנך ומיקבך למד שמסככין את הסוכה בפסולת גורן ויקב (סוכה יב)
מדרש ספרי (כל הפרק)
קצג.
חג הסכות תעשה לך שבעת ימים . (להדיוט. ומנין אף לגבוה? תלמוד לומר חג ) [למה נאמר? לפי שנאמר] חג הסכות שבעת ימים לה' , (אם כן למה נאמר?) [יכלול לגבוה! תלמוד לומר] תעשה לך .
[אם כן, מה תלמוד לומר " לה' "?] כל זמן שאתה עושה סוכה [לך], מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה.
קצד.
תעשה . ( לך. (סוכה ט) פרט לסוכה ישנה.) [ולא מן העשוי]. מכאן אתה אומר, (שם יא) הדלה עליה את הגפן ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה.
קצה.
ר' אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו, ביום טוב הראשון של חג, בלולבו של חברו; כך אין אדם יוצא ידי חובתו, ביו"ט הראשון בסוכתו של חברו, שנאמר חג הסכות תעשה לך . וחכמים אומרים, בלולבו של חברו אינו יוצא, שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (סוכה מא) - לכל אחד ואחד. אבל יוצא הוא בסוכתו של חברו, שנאמר (שם) כל האזרח בישראל ישבו בסכות , כל ישראל ישבו בסוכה אחת.
קצו.
ר' שמעון אומר, פסח וחג שאין עונת מלאכה - עשה זה ז' וזה ח' (ימים) , עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחסך הכתוב על ישראל.
קצז.
באספך מגרנך ומיקבך . מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על מי שנה שעברה, [ומתעשרים לשנה שעברה; אך כל שגדלים על מי שנה שעברה - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על מי שנה שעברה, [מתעשרים לשנה הבאה], דברי ר' יוסי הגלילי.
ר' עקיבא אומר, מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על (כל) [רוב] מים, ומתעשרים לשנה שעברה; [אף כל שגדלים על רוב מים - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על (כל) [רוב] מים, (לפיכך) מתעשרים לשנה הבאה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קצג.
חג הסכות תעשה לך . וכתיב חג הסכות לה' ! פי' בספרי, שמלמד שהסוכה שאתה עושה לך נחשב כאלו אתה עושה לגבוה. כי חל עליה ש"ש בסוד סוכת שלום, שהוא יחוד הויה וא-דני הנז' בסוכה. ועז"א " לה' א-להיך ". ובספרא אמור קפה ובסוכה ט וסוכה כז למודים אחרים.
קצד.
תעשה . ולא מן העשוי. כ"ה בגמ' סוכה יא ע"ב, ומיירי בשקצצן (שקצץ הסכך מגידולו, לאחר שסכך בו) עיי"ש.
קצה.
תעשה לך . ר"א דרש " לך " - משלך. ורבנן ס"ל כל האזרח ו לך , ממעט גזולה. כן אמרו בסוכה כז.
ומ"ש "ביו"ט האחרון" ליתא בגמ'. ויל"פ (=ויש לפרש) ע"פ מש"ש (=מה שכתוב שם)חזר בו ר' אליעזר.
קצו.
חג הסכות תעשה לך שבעת ימים . ר"ל מה שצוה השי"ת לעשות הג' מועדים בימים האלה, מפני שהיה דרך כל העמים העוסקים בעבודת האדמה, לעשות להם מועדים וימי שמחה בימים האלה. אם בפסח - שהתחילו לקצור השעורים, ובשבועות - בקציר חטים, ובסוכות - באספם תבואת השדה.
ורצה השם שהמועדות שהיו רגילים לעשות לצרכם, יעשום לא לצרכם רק לשם ה'. וישמחו בהם לא על תבואתם וקנינם, רק בעבור כי יראו לפני ה'. כמ"ש, מלך שרצה לנסות את אוהבו, ובא לביתו לבקרו, בעת שעשה משתה גדול לחתונת בנו יחידו. וראה כי השמחה שהיה לו על ביאת המלך לביתו, השכיח מלבו האהבה והשמחה, שהיה לו אל חתונת בנו, ושמח רק בעבור המלך.
וז"ש "הלא ידעתי כי חג הסכות תעשה לך שבעת ימים " - בודאי תעשה חג זה לך לצרכך, באספך מגרנך ומיקבך , והדרך לעשות חג בעת האסיף, ושמחת בחגך , ר"ל ובודאי תשמח במה שהוא חגך, בזה תשמח אתה ובנך.
ואני מצוך שבעת ימים תחג לה' א-להיך, ששבעת ימים אלה לא תחוג לצרכך, רק לה' א-להיך. ולא יהיה החג בביתך, רק במקום אשר יבחר ה' . כי יברכך ה' , ובו תשים עיקר השמחה לא במעשה ידיך. והיית אך שמח , במה ש שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו' .
ועפ"ז אמר ר"ש, שכיון שהגביל זמן המועדים, נגד המועדים שעובדי האדמה עושים לעצמם בימים האלה; לכן בפסח ובחג שאינו עת מלאכה, והיה דרכם לעשות מועד ז' וח' - הגביל כנגד ימי חגים האלה ז' וח'. ועצרת שהוא עת מלאכה, ואין דרכם לעשות מועד רק יום א' - הגביל ג"כ את החג על יום א'.
ועז"א שחסך על ישראל, לשון חיסור והקטנה. כמ"ש בערוך, ערך "חסך".
קצז.
באספך מגרנך ומיקבך . ברייתא זו מובא בר"ה יד, ועיי"ש פירושה. והוא דרוש אסמכתיה דמעשר ירק דרבנן.