פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי מַאן עַם רַב דְּלֵיהּ אֱלָהּ קָרִיב לֵיהּ לְקַבָּלָא צְלוֹתֵיהּ בְּעִדָּן עָקְתֵיהּ כַּייָ אֱלָהַנָא בְּכָל עִדָּן דַּאֲנַחְנָא מְצַלַּן קֳדָמוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם הֵידָא אוּמָא רַבָּא דְּאִית לֵיהּ אֱלָהָא קָרִיב לְוָתֵיהּ בְּשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהֵן אוֹרְחֵיהוֹן דְּעַמְמַיָא נַטְלִין דְחַלְתְּהוֹן עַל כַּתְפֵיהוֹן וְדַמְיַין קְרִיבִין לְהוֹן וְהִינוּן רְחִיקִין מְטוֹל דְּלָא שְׁמָעִין בְּאוּדְנֵיהוֹן בְּרַם מֵימְרָא דַיְיָ יָתִיב עַל כּוּרְסֵיהּ רָם וּמְנַטֵּל וְשָׁמַע צְלוֹתָנָא בְּכָל עִידַן דַּאֲנַן מְצַלְיַין קַמֵיהּ וְעָבִיד בָּעוּתָן:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועוד, שהם תועלת גדולה שאין כמותה, שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלהים וייראו מהם, וזהו שאמר כי מי גוי גדול.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" - והטעם שראוי להקפיד שתהיו נחשבים חכמים ונבונים לעיני העמים הוא, שהאל יתברך קרוב אלינו בכל קראנו אליו, וזה יורה שבחר בנו מכל העמים. ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים, יהיה חילול ה', באמור לכם "עם ה' אלה".

דון יצחק אברבנאל (כל הפרק)(כל הפסוק)

... "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו". ועניין זה הוא, כי כל פועל שיעשה האדם, ויהיה זה בלתי נוהג לדרך ההיקש, הנה יהיה מיוחס בעיני רואיו באחד משני פנים:

  • אם שייוחס לשוטה וסכל - אם לא ייראה ממנו תועלת מבואר,
  • ואם שייחשב לחכם מופלג, אם ייראה שמאותו פועל יימשך טובה גדולה ותועלת עצום, גם כי הפועל ההוא בלתי מסכים אל השכל.

כי כמו שהרופא המרפא החולי המסוכן בדבר קל, בלתי מתייחס אליו, ייחשב לרב חכמתו ועמקה, כן בראות העמים שישראל בעשית החוקים שאין להם טעם ידבקו באלהי יתברך, ויהיו קרובים אליו, יגזרו אומר שבלי ספק החוקים ההם, עם היות טעמם נעלם מעיניהם, הנה יש בהם חכמה מופלגת וטעמים גדולים, יורה עליו עוצם התועלת ההוא היוצא מהם.

והנה, אמר הגוי הגדול הזה, כי מי גוי גדול, כי לא תימצא החכמה כי אם במתי מעט אנשים רשומים, וכמאמר המשורר (תהלים פז ד): "אזכיר רהב ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם כוש זה ילד שם", רוצה לומר, שהנולדים בהם אנשי חכמה היו אנשים מועטים, וכל שכן הדבקות עם הנבדל, כי לא יזכה אליו כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחה.

אמנם, באומה הזאת, עם היותו גוי גדול, יהיה מהתימה היותו כולו חכם ונבון, ובהיותו גדול - אחד, כי כולם דבקים באלהיהם בכל קראם אליו. זהו מאמר המשורר (תהלים פז ה): "ולציון יאמר איש ואיש ילד בה", רוצה לומר, שהיו נולדים בה אנשים רבים מהחכמים שלא היו בשאר האומות.

<< · מ"ג דברים · ד · ז · >>