מ"ג דברים ד ז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי מַאן עַם רַב דְּלֵיהּ אֱלָהּ קָרִיב לֵיהּ לְקַבָּלָא צְלוֹתֵיהּ בְּעִדָּן עָקְתֵיהּ כַּייָ אֱלָהַנָא בְּכָל עִדָּן דַּאֲנַחְנָא מְצַלַּן קֳדָמוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם הֵידָא אוּמָא רַבָּא דְּאִית לֵיהּ אֱלָהָא קָרִיב לְוָתֵיהּ בְּשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהֵן אוֹרְחֵיהוֹן דְּעַמְמַיָא נַטְלִין דְחַלְתְּהוֹן עַל כַּתְפֵיהוֹן וְדַמְיַין קְרִיבִין לְהוֹן וְהִינוּן רְחִיקִין מְטוֹל דְּלָא שְׁמָעִין בְּאוּדְנֵיהוֹן בְּרַם מֵימְרָא דַיְיָ יָתִיב עַל כּוּרְסֵיהּ רָם וּמְנַטֵּל וְשָׁמַע צְלוֹתָנָא בְּכָל עִידַן דַּאֲנַן מְצַלְיַין קַמֵיהּ וְעָבִיד בָּעוּתָן:

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

בכל קראינו אליו: כדכתיב וישמע אלהים את נאקתם, וכתב ופרעה הקריב וגו' ויצעקו בני ישראל אל ה'מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וגו', ויצעקו בני ישראל אל ה' מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וגו' וכן במן וכן בשלו וכן במים:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ועוד, שהם תועלת גדולה שאין כמותה, שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלהים וייראו מהם, וזהו שאמר כי מי גוי גדול.

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. רמז לנו משה בכתוב הזה על מעלתן של ישראל שהם מתפללים ונענים כי יכוונו אל הכח העליון להשפיע כחו במדות בכל מדה ומדה הצריכה להם, ולכך הם נענים בכל פעם ופעם. והזכיר גוי גדול ולא אמר גוי קדוש או גוי צדיק, לפי שהגדולה היא החסד והחסד תחלת המדות, ובאור הכתוב, כי מי גוי גדול אשר לו המדות קרובות אליו, כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ולא אל המדות, ומזה יאמרו רז"ל עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים עמוד מכסא רחמים ושב בכסא דין, הכל כפי מה שצריך המתפלל. ועל המדות הזכיר הנביא ע"ה (חבקוק ג) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, ודרשו רז"ל אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב, והבן זה.

ודע כי בפסוק זה יוצא שם גדול שתי אותיות עם האחרונה, וכן כלם על הסדר הזה. ודרשו רז"ל, אשר לו אלהים קרובים, בכל מיני קריבות.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו" - והטעם שראוי להקפיד שתהיו נחשבים חכמים ונבונים לעיני העמים הוא, שהאל יתברך קרוב אלינו בכל קראנו אליו, וזה יורה שבחר בנו מכל העמים. ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים, יהיה חילול ה', באמור לכם "עם ה' אלה".

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

[א] "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו", והוא כמ"ש הר"ן בדרשותיו, כי מי שיעשה דבר זר מאד לא יראה בו טעם כלל אם לא ימשך ממנו תועלת מבואר נגלה אז ראוי שיחשב לשוטה וסכל, אבל אם ימשך ממנו ענין נפלא רב התועלת כל עוד שיהיה הפעל יותר זר יחשב העושהו לחכם מופלא, למשל איש אחד ירפא חולי אחד בדרכים הידועים בדרכי הרפואה ואיש אחר ירפאנו בדברים זרים מאד, בלי ספק שזה השני יחשב לחכם יותר מופלא שהוא משיג דברים הנשגבים ממחקר הטבעי, וכן כשיראו אתכם מקיימים החוקים שאין הדעת מסכים להם ויראו שעל ידי זה תשיגו תועלת נפלא שאלהים קרובים אליכם ושומע תפלתכם בכל עת שתקראו אליו, יצטרכו להודות שאתם עם חכם ונבון ולא יאמרו שזה גרמו המשפטים שהרי לכל עם ועם יש להם משפטים ונמוסים לתקן עניניהם ואין משיגים המעלה הזאת שתהיה השכינה ביניהם, ובהכרח יודו שזה ע"י החוקים ושיש בהחוקים האלה חכמה ובינה עמוקה ושישראל אינו גוי סכל כנראה בראשית ההשקפה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וכן שהגם שימצא חכמים גם בכנענים הם מועטים, אבל הם גוי גדול שכולו עם נבון וחכם:

<< · מ"ג דברים · ד · ז · >>