פתיחת התפריט הראשי

אברבנאל על דברים ד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פסוק אעריכה

ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' עד רק השמר לך ואחר שמשה רבינו עליו השלום ברצותו לבאר את התורה ואת המצות רצה להקדים לביאורם הספורים אשר קדמו מהסבה אשר זכרתי. התחיל עתה לדבר מהמצות ושלמותם וענשם באמרו ועתה ישראל שמע אל החקים. ר"ל ועתה ישראל אחרי שכבר הסירותי מלבך המחשבות הכוזבות שהיה אפשר שיעלו בדעתך על שכר המצות והוכחתי היות ירושת הארץ דבר מצרן סגוליי בכם ראוי שתשמע אל החקים והמשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות. ר"ל שאין הלמוד תכלית הידיעה בהם כי אם לתכלית המעשה. וכל זה כדי שתחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלהיכם נותן לכם. ולא תהיו כדור המדבר שמתו בו ולא נכנסו לארץ. ולפי שאמר אשר אנכי מלמד אתכם. אמר אליהם שלא יחשבו שהמצות ההם אשר ילמדם הם אנושיות מדעתו ולכן כל חכם לב יגבר בלבו להוסיף עליהם או לגרוע. וזהו לא תוסיפו כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו. ונתן הסבה בזה לשמור את מצות ה' אלהיכם. רוצה לומר שהמצות הן אלהיות שהן מה' עם היותו ע"ה הוא השליח בהן והביא ראיה בדבר מענין בעל פעור שראו בעיניהם והוא שכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו השם יתברך. ואמר זה כנגד זמרי בן סלוא שאמר למרע"ה בהקריבו לפניו את המדינית זו אסורה או מותרת א"ת שהיא אסורה בת יתרו מי התירה לך כבמדבר רבה פ' כ' לפי שהיה הרשע ההוא מספק במצות וחושב שהיו אנושיות מדעת מרע"ה לא אלהיות. ולכן השמידו השם יתברך. אמנם אותם ששמרו כל אשר צוה אליהם מרע"ה שבעבור זה היו דבקים בה' אלהיהם ולא גרעו ולא הוסיפו מן המצות היו חיים עד היום הזה. והוא ממה שיורה שדברי מרע"ה ומצותיו כלם היו אלהיות ולזה אמר כדרך תולדה היוצאת מן הדברים ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. רוצה לומר ראה א"כ ישראל מהנסיון הזה אשר ראיתם בבעל פעור שהחקים והמשפטים אשר למדתי אתכם אינם מדעתי אבל היו כאשר צוני ה' אלהי ולכן ראוי שתשמרו ועשיתם אותם מבלי תוספת וחסרון. והנה אמר חקים ומשפטים בלבד לפי שהמצות יש להם שמות מתחלפות מבחינות שונות. כי פעמים נקראים מצות לפי שצוה השם יתברך בהם. ופעמים נקראים תורה לפי שהם הוראת הדרך הישר להצלחתנו. ופעמים נקראים עדות להיותם זכר ועדות לחדוש העולם וליציאת מצרים ושאר האמתיות שהעידה התורה עליהם. האמנם כבר יוכללו כל המצות בהיות טעמם נעלם בלתי נודע. או נגלה ונודע. והם החקים שאין טעמם מושג אצלנו. והמשפטים שהם המצות שטעמם נודע. ולפי שאין אמצעי בין החיוב והשלילה לא היו חקים ומשפטים כוללים אל המצות.

פסוק ועריכה

והנה, אמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם", להגיד כי המצוות מצד עצמם ראוי שישמרו אותם לשלמותם, כל שכן כאשר יצטרף לזה שלמות המצוה יתברך. הוא אמרו "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", רוצה לומר, שבשמירת המצוה תיחשבו חכמים ונבונים בעיניהם.

ולפי שזה יקשה בעניין החוקים, שייחשב הפועל אותם מאיש שוגה ומפתי חסר דעת, אחרי היותו עושה דבר שאין לו טעם שכלי, לכן ראה להוכיח הדבר בהם, שעם היות שהחוקים אין להם טעם, הנה "העמים אשר ישמעון את החוקים האלה יאמרו" בלי ספק "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", לפי שיראו התועלת הנמשך מפועל החוקים ההם, היותו גדול ועצום בקניין הדבקות האלהי.

פסוק זעריכה

וזהו אמרו "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו". ועניין זה הוא, כי כל פועל שיעשה האדם, ויהיה זה בלתי נוהג לדרך ההיקש, הנה יהיה מיוחס בעיני רואיו באחד משני פנים:

  • אם שייוחס לשוטה וסכל - אם לא ייראה ממנו תועלת מבואר,
  • ואם שייחשב לחכם מופלג, אם ייראה שמאותו פועל יימשך טובה גדולה ותועלת עצום, גם כי הפועל ההוא בלתי מסכים אל השכל.

כי כמו שהרופא המרפא החולי המסוכן בדבר קל, בלתי מתייחס אליו, ייחשב לרב חכמתו ועמקה, כן בראות העמים שישראל בעשית החוקים שאין להם טעם ידבקו באלהי יתברך, ויהיו קרובים אליו, יגזרו אומר שבלי ספק החוקים ההם, עם היות טעמם נעלם מעיניהם, הנה יש בהם חכמה מופלגת וטעמים גדולים, יורה עליו עוצם התועלת ההוא היוצא מהם.

והנה, אמר הגוי הגדול הזה, כי מי גוי גדול, כי לא תימצא החכמה כי אם במתי מעט אנשים רשומים, וכמאמר המשורר (תהלים פז ד): "אזכיר רהב ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם כוש זה ילד שם", רוצה לומר, שהנולדים בהם אנשי חכמה היו אנשים מועטים, וכל שכן הדבקות עם הנבדל, כי לא יזכה אליו כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחה.

אמנם, באומה הזאת, עם היותו גוי גדול, יהיה מהתימה היותו כולו חכם ונבון, ובהיותו גדול - אחד, כי כולם דבקים באלהיהם בכל קראם אליו. זהו מאמר המשורר (תהלים פז ה): "ולציון יאמר איש ואיש ילד בה", רוצה לומר, שהיו נולדים בה אנשים רבים מהחכמים שלא היו בשאר האומות.

פסוק חעריכה

והנה, נתן עוד טענה אחרת להוכיח שלמות החוקים, באמרו "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת". רוצה לומר, שהאומות לא ילעיגו אל החוקים אחרי ראותם שהמשפטים, שטעמם ידוע, הם צדיקיים, ומפני זה יחשבו שהחוקים הם צדיקים גם כן, אף על פי שלא ישיגו את טעמים. כי כמו שהאדם בעשותו פעולות רבות כפי התבונה והשכל, כשיראו אותו עושה מעשה שאין טעמו נודע, ראוי לחשוב שזה גם הוא לפי שכלו, עם היות עניינו וטעמו נעלם, ככה בעניין המצוות, בראות בראות האומות שהמשפטים הם כולם צדיקים, יגזרו אומר שגם החוקים המעורבים עמהם הם צדיקים, אם לא שצדקתם וטעמם נעלם ובלתי ידוע, וכמו שכתב הרב רבנו ניסים.

ולזה צירף בכתוב הזה חוקים ומשפטים, כאילו אמר, ומי גוי גדול שיש לו חוקים שיש להם גם משפטים, שאותם המשפטים הם צדיקים ככל התורה אשר אני נותן לפניכם היום, רוצה לומר, אותם אשר אנוכי ממד אתכם בבחינות עצמם, לא עדיין בבחינת היותם אליו יתברך, שזהו בלי ספק, רוצה לומר צדקת המשפטים, יורה על צדקת החוקים ויושרם.

הנה אם כן, ציוה להם ראשונה שישמרו החוקים והמשפטים, שהם כולים כל המצוות, לפי שהמצות מפאת עצמם הם שלמות ורבי החכמה והתבונה, ואף החוקים שאין טעמם נודע יורו על החכמה, כפי התועלת היוצא מהם וכפי צדקת המשפטים המעורבים עמהם.

ואחרי שהוכיח שלמות המצות מצד עצמם מהטענות האלה. הוכיח שלמותם מצד הבורא יתברך המצוה אותם. והוא אמרו רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וכמו שנפרש. והותרו בזה הספק הז' בקשור עיניכם הרואות עם מה שהזהיר לא תוסיף על הדבר. וגם הספק הח' למה בתחלה זכר חקים ומשפטים ואחר כך אמר חקים בלבד. אשר ישמעון את כל החקים האלה ובסוף חזר לומר חקים ומשפטים צדיקים:

פסוק טעריכה

רק השמר לך ושמור נפשך וגו' עד ונשמרתם מאד לנפשותיכם. אחרי שזכר שהמצות מפאת עצמם ראוי שישמרו אותם להיותם חקים מועילים ומשפטים צדיקים. זכר שלמותם היותר גדול ועצמי שהוא מפאת המצוה יתברך להיותם אלהיות נתנו בסיני מאת ה' מן השמים. והנה אמר על זה לשון רק ולשון שמירה בעבור שלא יבאו לטעות בחשבם שיקיימו את המצות להיותם משפטים צדיקים בפני עצמם ומדות מדיניות משובחות כפי השכל לכן אמר שאין זה מספיק. כי אין שלמות המצות ושכרם אם לא שיעשה אותם האדם להיותם אלהיות ולא מפני שהשכל יגזר עליהם והוא אמרם רק השמר לך וגומר. רוצה לומר רק הזהר מאד שלא תשמור החקים והמשפטים ההם להיותם צדיקים בעצמם כי אם להיותם אלהיים ולכן הזהר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. אבל ראוי שתודיעם לבניך ולבני בניך עד עולם והוא אותו יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם רוצה לומר עם היותו עם והמון גדול. והנבואה לא תחול ולא תשרה. כי אם בשרידים אשר ה' קורא. הנה הש"י רצה להשלימם כלם כקטן כגדול. וזהו הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. ואמר שהיה זה בעבור שילמדון ליראה את השם יתברך כל הימים כמו אמר לבעבור נסות אתכם בא האלהים בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וזכר איך עמדו תחת ההר בהיותו בוער באש והיה מקיף את האש חשך ענן וערפל כי תמיד היה נראה כבוד ה' שהיה כמראה אש מתוך הענן. ושדבר השם יתברך עמהם ולא ראו אותו רק שמעו קולו והוא אמרו קול דברים להבדילו משאר הקולות ששמעו בסיני. כמו שאמר וכל העם רואים את הקולות ולפי שהקול הוא מושג מחוש השמע ומוחשו באמת. לכן אמר קול דברים אתם שומעים. ולא אמר דברים אתם שומעים. והנה תכלית הספור הזה כלו מה שזכר מיד ויגד לכם את בריתו כאשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. רוצה לומר הנה באזניכם שמעתם הדברים הכוללים את המצות כלם. והוא המורה היותם אלהיות לא אנושיות. ויורה גם כן עליו כתיבת הלוחות בידי השם יתברך שהיתה פליאה עצומה ואמנם שאר המצות עם היות שלא שמעתם אותם באזניכם. הנה השם יתברך צוה אותי בעת ההיא ללמד אתכם שאר החקים והמשפטים שתעשו אותם בארץ הזאת אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ואמר זה להגיד שאותם הדברו' שהם שמעו היו מקיפים וכוללים כל מצות התורה ושהחקים והמשפטים אשר שמע מרע"ה מבלתם היה כדי ללמדם אותם עם היותם כבר נכללים בי' הדברות אשר שמעו. אע"פ שהם לא הכירום בפרטיותיהם ובשלמותם ולכן הוצרך ללמדם. וזה כלו ממה שיורה היות המצוה אליו מיוחסות יתברך. כפי מה שצוה השם יתברך ואינם מלבו כי זה הוא אשר רצה לבאר פה:

פסוק טועריכה

ושמרתם מאד לנפשותיכם וגו' עד כי תוליד. קשור הכתובים האלו וענינם כך הוא. כי לפי שזכר אזהרה רבה שלא ישכחו יום המעמד ההוא מביניהם. חשש אולי יבואו לעשות תמונה מה לזכרונו לפי שהדבר הנראה מחוקה בדמיון הרואים יותר מהנשמע. ואולי יבואו מפני זה לעשות תמונת חשך ענן וערפל ועתיק יומין יושב בתוכו. וצורת מרע"ה ותמונתו עומדת לפניו. ושאר הדברים מהדברים המתיחסים לאותו מעמד. לכן הזהירם שלא יעשו כן. כי יבאו מזה בזמן מהזמנים ודור מהדורות לאמונת הגשמות באלוה ית'. וזה הפסד גדול לנפשותיכם. כי האמונות הן משלימות הנפשות. ובהיותן נפסדות וכוזבות תפסד הנפש המקבלת אותה ואשמה הנפש ההיא באמונתה תמיד. כמו שאמר בענין האמונה האמתית (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה. והוא אמרו ונשמרתם מאד לנפשותיכם. רוצה לומר ונשמרתם מאד מזה בעבור נפשותיכם והכריחם על השמירה מזה באמרו כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש והוא המורה שאין גשמות למעלה ואיך אם כן תעשו אתם תמונה. ואמר בזה פן תשחיתון לומר אליהם ירא אני שתחשבו לעשות טובה לעצמכם לנפשותיכם בענין המעמד ההוא האלהי ובזכרונו ותקבלו מזה השחתה שתבאו אתם או בניכם או הדורות הבאים אחריכם לעשות לכם פסל רוצה לומר לזכרון המעמד כי אם לעבדו מפאת עצמו. זהו ועשיתם לכם לעצמכם פסל תמונת כל סמל. ובאמרו תבנית זכר או נקבה. תבנית כל בהמה וגו'. רמז להם אל כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחם הוברי שמים. אמרו שיש שם תמונת מאזנים או קשת או צורת עיר או נהר. או ספינות וכיוצא בו ואמרו שיש מזלות שמחציתם זכר ומחציתם נקבה. מסכים אל מה שאמר בכאן תבנית זכר או נקבה. וכן אמרו שיש שם צורת אשה שיש לה בעל וגם שאין לה בעל וצורת איש מזויין וגבר לוחם וכדומה. וכנגד מה שאמר בכאן תבנית כל בהמה אשר בארץ זכרו שם צורת טלה שור אריה וגדי וזולתם. וכן אמרו הכלב הגדול. והכלב הקטון. וכנגד מה שאמר כאן תבנית כל עוף כנף. אמרו כן בנשרים הידועים אצלם קראום הנשר הגדול והנשר המעופף והנשר הנופל. וצורת תרנגולת. וכנגד מה שאמר בכאן תבנית כל רומש באדמה אמרו שם בצורת סרטן ועקרב. והתנינים הידועים לבעלי הצורות. וכנגד מה שאמר תבנית כל דגה אשר במים. אמרו שם במזל דגים ולויתן נחש בריח והוא התלי. וכאלו אמר ראוי שלא תטעה בצלמי התבניות האלו מצד מה שמניחין אותם ההוברים במלאכתם. ואמר עוד ופן תשא עיניך השמימה. רוצה לומר אולי אחר שתטה לבך אל התמונות ההם. מאותה בחינה רעה תבא לעבדם גם כן מבחינה אחרת. והיא שתשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הככבים כל צבא השמים. ותחשוב שהם מנהיגים העולם השפל שיש בהם אלהות ותבא לעבדם אשר זה איננו ממה שראוי. לפי שאותם צבא השמים חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. ר"ל להיותם תחת כל השמים. ומושפעים ומונהגים מהן ולכן בחק שאר העמים אין זה בלתי ראוי. ואתה לא כן העם הנבחר לפי שאתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים כנגד המערכות כלם כמו שאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' ולא לקח אותם לאותו פעם בלבד. כ"א להיות לו לעם נחלה כיום הזה רוצה לומר בתמידות. ולכן אינו מהראוי שתעבוד אותם. הנה אם כן התבאר קשור הכתובים האלה והותר הספק הי':

ואמנם אמרו וה' התאנף בי על דבריכם. הוא לדעתי כדמות קל וחומר ללמד את העם שראוי שיזהרו בכבוד השם יתברך ולא יחטאו כנגדו בעכו"ם ויפחדו מהעונש ויעשו ק"ו ממה שקרה אליו עליו השלום כי הוא בסבה קטנה התקצף בו השם יתברך וישבע לבלתי העבירו את הירדן. ולבלתי בא אל הארץ הטובה עד שמפני זה ימות בארץ הזאת ולא יעבור את הירדן. ואם זה קרה לו עם כל שלמותו כל שכן וכל שכן שיקרה להם מהעונש המופלג אם יחטאו לפניו. ולכן היה תכלית הדברים השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך. רוצה לומר תמונת כל דבר מאותם אשר צוך ה' אלהיך שלא תעשה. כי באמת אם תעשון כן ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא. הנה אם כן לא באו הדברים האלה במקום הזה כדי להודיע שלא יעבור אל הארץ. כי אם ללמדם שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. ולא יפחדו אל ה' ואל טובו. והותר בזה הספק הי"ב:

וכדומה לזה תמצא בדברי המשורר ע"ה שאמר (תהילים צ״ט:ה׳) רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא רוצה לומר שינהגו בו כבוד ושייראו מלפניו. והביא להם ק"ו ממרע"ה ומאהרן ג"כ בענין כהונתו ומשמואל הנביא ששלשתן היו בקוראי שמו. והיו קוראין אל ה' והוא יענם והיו משלמותם כל כך שבעמוד ענן ידבר אליהם לפי ששמרו עדותיו וחק נתן למו. אבל עם היות שהשם אלהינו אתה עניתם ואל נושא היית להם רוצה לומר כשהיו מתפללים לפניך על עונות עמם היית נושא להם בעבורם ועכ"ז היית גם כן נוקם על עלילותם רוצה לומר אם חטאו לפניך משה ואהרן או בני שמואל לא מחלת להם. אבל נוטר היית ונוקם על עלילותם. ומפני זה אני מיעץ לכם יראי השם יתברך וחושבי שמו. רוממו ה' אלהינו שתרוממו ותשתחוו להר קדשו כי קדוש ה' אלהינו. ואחרי פי' הכתובים על פשוטם אין ראוי להתעצל מביאור ענין המערכה השמימיית והוראתה על האומה שהיא הספק הי"א אשר העירותי. ולא אוכל להמלט מלהרחיב בו המאמר באותו דרוש הגדול והעצום אשר הוא נוגע בחק האמונה ודרכי התורה מאד. ועם היות שהמקום הזה יאות אל הפי' ולא על החקירה בכמו הדרושים האלה. הנה להשלמת הפירוש יצטרך השלמת החקירה הזאת כפי שרשי התורה ודרכיה:

ואומר שענין הספק הוא. אם האומה הישראלית היא תחת המערכת השמימיית וצבא השמים וכסיליהם האם מורים עליה הוראה הכרחית קיימת או אם היא בלתי מסודרות ולא משועבדת למערכות השמים. והככבים ממסילותם לא יורו ולא יחייבו מטוב ועד רע על כל אשר בשם ישראל יכנה. והנה כנגד הצד השולל ספקות חזקות:

ראשונה מן החוש. ולפי שאנחנו נראה החוזה בככבים יגיד לאדם מה שיקרה לו בפרטי עניינו כפי מצב המזלות והככבים במולדתו. ויודיעהו אם שנים רבות יחיה וכמה נשים ישא. ואם יוליד. ואם יהיה עני או עשיר. ובמה יצלח יותר. אין הפרש אם יהיה הנולד מבני אדום וישמעאל או אם יהיה מבני ישראל:

ושנית מן הסברא לפי שידוע הוא שהגרמים השמימיים פועלים בעולם השפל בתנועותיהם המתחלפות בהנעתם את היסודות והרכבתם והתמזגותם. ויכינו אותם בהכנות מתחלפות לקבל הצורות הטבעיות עד שישיבו קצת בני אדם מוכנים לקבל החכמה וקצתם לא. וישימו מהם מוכנים לנבואה מזולת קצתם. וישימו קצתם משתדלים וזריזים והם המוכנים לקנין הממונות וזריזות המדות והתכונות. והפועל הטבעי הזה הוא כולל בכל אדם יהיה מאיזה אומה שיהיה. כי כמו שהאש מחמם ליהודי לאדומי והמים מקררים. ככה הוא הענין בפועל הככבים שהם טבעיים:

ושלישית מן התורה. שאמרה בבריאת המאורות ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה. וכמו שבענין הארץ אין ספק שישתוו הארצות והאומות כלם ככה הוא בענין הממשלה. וכתב הרמב"ן ז"ל דבר הממשלה הוא ענין אחר מזולת ההארה שהזכיר. יכלול מה שאמר תחלה והיו לאותות ולמועדים. כי יש להם ממשלה בארץ בשנויים אשר יולידו בה וכו'. ויתכן עוד שיהיה הממשלה כח אצילותם שהם מנהיגי התחתונים ובכחם ימשול כל מושל. והמזל הצומח ביום ימשול בזה. כענין שכתוב מונה מספר לככבים לכלם שמות יקרא. כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם ולזה כח הצדק והיושר. ולזה כח הדם והחרב. וכן בכל הכחות בידוע באיצטגנינות והאורה והממשלה כפי טבעם א"א אלא שתהיה כוללת לכל העם הנמצאים וישראל בכללם:

ורביעית מהנביאים. אמרה דבורה אשה נביאה. (שפטים ה') משמים נלחמו הככבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. מורה שתשועת ישראל היתה אז מסודרת ומחוייבת מן המערכה השמימיית. גם מאמר הנביא (ישעיה מ"ו) יעמדו נא ויושיעך הוברי שמים החוזים בככבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך ודרשו רבותינו ז"ל בשלהי מ"ק מאשר ולא כל אשר. הורו בזה שהוראת המערכת השמימיית היא אמתית ומחוייבת אם לא שבעלי החכמה ההיא החוזים בככבים בלתי שלמים בה כי הם ישיגו ממנו דברים ודברים רבים יסכלו. וחמשית מן הכתובים אמר איוב (סימן ג') יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר. ויתר הפסוקים שגלה בהם דעתו שהיו הדברים מסודרים ומחוייבים מהמערכה השמימיית ומפני זה היה מיחס רעותיו אם ליום הלידה ואם לרגע ההריון. וששית מן דברי רז"ל וקבלתם אמרו במס' תעניות סוף פרק סדר תעניות ר' אלעזר בן פדת הוה דחיקא ליה שעתא טובא וראה בחלומו השכינה ואמר עד אימת אדבר ואיזיל בהאי דוחקא. והשיבו ניחא לך דאחרביה לעלמא והדר אבריה אפשר דנפלת בשעה דמזוני. הנה זה מורה שהעניות היה לו כפי מזלו ושעת מולדתו על פי המערכה אשר אין לו דרך להמלט ממנה מבלי שיחרב העולם. ובמועד קטן דף כ"ח פ' אלו מגלחין אמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. וכמו שהוכיחו מרבה ורב חסדא וידוע שג' הדברים האלה בני חיי ומזוני כוללים השלמיות הגופניים כלם. עוד אמר באותו פרק וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת. אמר הקב"ה לדוד שירה אתה אומר לפני על מפלתו של שאול. שאלמלא אתה שאול והוא דוד כמה דוד אבדתי מפניו. והיינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני ופרש"י שאלמלא אתה שאול והוא דוד שנולדת אתה במזל שאול והוא במזלך. ובמס' בתרא פ' השותפין (בבא בתרא דף ט"ו) בענין חכם עדיף מנבי'. אמר אמימר תדע דהא גברא רבה אמר מילתא ומיתאמרא משמיה דגברא רבה כותיה אמר רבא מאי קושיא דילמא בני חד מזלא נינהו מורה שגם בענין ת"ת והדעות והסברות תלוי הדבר במזל. ומה אוסיף עוד להביא ראיות וסברות ע"ז מדבריהם ז"ל. והנה בסוף גמרת שבת דף קנ"ו דעת שפתיהם ברור מללו. כי שמה אמרו מאן דאתיליד בחמה יהא אכיל מדיליה ושתי מדיליה ורזוהי גליין ואי גנב לא מצלח ומאן דאתיליד בנוגה יהא עתיר וזנאי ומאן דאתיליד בככב יהא נהיר וחכים וספרא וכן זכרו משאר הככבים עד שאמרו דמאן דאתיליד בצדק יהא גבר צדקן. ואמר רנב"י צדקן במצות. ומאן דאתיליד במאדי' יהא אשיד דמא ר"ל שופך דמים או טבחא או מוהלא או אומנא עד שהיה מחלוקת ביניהם אם מזל יום גורם. או מזל שעה גורם. ובסוף הדברים א"ר חנינא מזל מחכים ומזל מעשיר ויש מזל לישראל. ועם היות שר' יוחנן ור' שמואל ור' עקיבא ורב נחמן בר יצחק אמרו שאין מזל לישראל. כבר פרש"י שם. שהיה דעת ר' חנינא באמרו יש מזל לישראל. שאין תפלה וצעקה משנה את המזל ושר' יוחנן סבר אין מזל לישראל. ושע"י זכות משתנה מזלם לטובה. וכאלה המאמרים בדבריהם רבו מספר בענין המזל במקומות מהגמר' ולא הבאתי יותר מיראת האריכות. ומזה כלו יראה שהכחשת הוראת מערכת השמים באומה הישראלית בשלמיות הגופנים והנפשיים מהחכמה והצדק הוא דבר שאין לו מקום. כי הנה כל חכמי ישראל קיימו וקבלו זה. ר"ל שהמערכה תעשה הוראה באומה הישראלית כמו בשאר האומות. אם לא שלדעת רבי יוחנן וחבריו על ידי תפלה וזכות תשתנה המערכה ההיא. וכמסכים לזה עצמו אמרו בהגדת נדה דף י"ב פ' כל היד. דרש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו שנאמר והלילה אמר הורה גבר. נוטל אותה טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה. חכם או סכל עשיר או עני. אבל צדיק ורשע לא קאמר. כדרבי חנינא דאמר ר' חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' הנה התבארו הטענות אשר כנגד הצד השולל. ואמנם נגד הצד המחייב רוצה לומר שהאומה הישראלית היא תחת המערכת כבר ימצאו בה ששה ספקות גדולות:

ראשונה מן החוש לפי שעינינו הרואות עניני האומה והצלחותיה שהם כפי ההשגחה ולא כפי הוראת המערכת. כמו שיעיר עליו ענין יציאת מצרים והנסים שנעשו שמה. ובפרט מהדבר אשר היה במקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד. ומהחשך שהיה למצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ובמכת בכורו' שלבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. האם אפשר שיהיה זה כפי כח המזל. ושעת המולד מכל אחד מהפרטים ההם וכן מעמד הר סיני וקריעת ים סוף וירידת המן. ושאר הדברים שנעשו באומה בהשגחה נפלאה:

ושנית מדרך הסברא התורניית והיא שאם היה האדם מוכרח במעשיו כפי מזלו ומן השמים יוכיחו אותו לרדוף אחר המצות או אחר העבירות. לא היה מקום לא לשכר ולא לעונש. ולא היה מקום לתורה האלהית ולמצותיה ולא לאזהרותיה אחר שאין דבר ביד האדם ובחירתו. כי אם כפי הגזור עליו מהמערכה השמימיית וכפי שעת מולדתו. והנה הבורא ית' יעד בתורה בשמירת המצות על יעוד רבוי הבנים והעושר והכבוד וטוב הפרנסה ותוספת העם ושאר ההצלחות. ואם היו הדברים ההם מפאת המערכת והמזל ולא בזכותא תליא מילתא. הנה תפול התורה בכללה ויאמר האומר שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו ויקשה מאד איך השלם רבא הסכים בדעת הזה בשילהי ד' כ"ח פרק אלו מגלחין בהיותו הפך פשוטי התורה. ור' חנינא גם כן שקבל שיש מזל לישראל בנדה פרק כל היד (דף י"ב) ושאין תפלה וצעקה משנות אותו מה יעשו האנשים האלה שלמים הם אתנו ליעודי התורה ולמצותיה ולאזהרותיה:

ושלישית מן התורה באמרו כאן ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הככבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים אשר תחת כל השמים. ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. וכן אמר בפ' נצבים וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם. אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. והמאמרים האלה מורים בביאור נגלה שהאומה הישראלית אין עליה הוראה כלל למזל למערכה. ושבזה היה הבדל העם ומעלתו משאר העמים. וכמו שאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. עד שכתב הרב ראב"ע ז"ל. אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים דבר מנוסה. כי הש"י שם לישראל מעלה גדולה להיות הש"י יועצם ולא ככב להם. כי הנה ישראל נחלת ה' ע"כ. והרמב"ן ז"ל חזק דבריו אלה במקומות מפירושו. והפלא מרבא ור' חנינא. איך לא ראו הכתובים האלה. ואם ראו אותם מי יתן ואדע מה ישיבו עליהם:

ורביעית מן הנביאים. הנה ירמיהו ע"ה (סימן י') אמר. כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. ואמרו ז"ל במ"ק סוף פרק אלו מגלחין (גם שבת ד' קנ"ו) וכו' אבל ישראל לא יחתו. ואם היתה המערכת כוללת לאומה הישראלית כמו לשאר האומות למה לא יחתו מאותות השמים. ובסוף הנבואה ההיא אמר לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו. ואם היתה הוראת המערכת כוללת לישראל כשאר האומות. איך יאמר לא כאלה חלק יעקב ומה ענין היותו שבט נחלתו כיון שמשפטו בזה כשאר האומות. ואמר עוד (ירמיהו י״ד:כ״ב) היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא ה' אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה. ואם היה המטר מתנועות הגרמים השמימיים. כמו שבארו חכמי הטבע ויורה עליו סדר המציאות. איך אמר ואם השמים יתנו רביבים ויחסוהו לשם בהיותו מפעל המערכת. ואין ראוי שנתפס באמרנו שהיתה מעלת האומה בשישנה הקדוש ב"ה את המזל לטובה כשירבו בזכות ותפלה כדעת ר' יוחנן וחבריו בפרק מי שהחשיך (שם) שזכרתי בפ' כי הנה ככה בעצמו מצאנו בענין נינוה עם היותה מכלל האומות אשר לא מבני ישראל המה. כי כאשר קרא הנביא עליה עוד מ' יום ונינוה נהפכת ושבו אל ה' וצעקו אליו הנה שנה הקב"ה המערכ' לטובה והצילם. ואין ספק שכן יהיה הענין בשאר האומות לפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ובריה כאשר יעתר אליו.

וחמשית מן הכתובים. אמר דוד המלך ע"ה (תהילים נ״ה:כ״ג) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. ואמר גם כן (שם קט"ו) ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגומר יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ. השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם גלה בזה שברכת בית ישראל ורבוי בניהם אינו מן השמים כ"א מהש"י שהוא עושה שמים וארץ ושביד האדם ובחירתו כל מעשיו ואינם מחוייבים כפי המזל והוא אמרו והארץ נתן לבני האדם:

וששית מדברי רז"ל שהם אמרו בפ"ק דתענית מאותן ג' מפתחות שלא נמסרו ביד שליח שיש בהן מהבנים והפרנסה. ואם היה כל זה מפאת המזל. איך יאמר שלא נמסרו ביד שליח כי הנה המזל הוא שליח ה' ובמסכת אבות (פרק ג') אמר רבי עקיבא הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה. הוא היה אומר הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה וכו'. ובסוף הדברים אמר והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה. מורה מכל זה שהדברים כלם היו בבחירת האדם ושאינם מוכרחים כפי המערכה. כל שכן לאומה הישראלית שכל עניניה על פי התורה והמצוה. הנה נראה מכל זה שאין ראוי שנאמר שהאומה הישראלית מסודרת ונכנעת תחת מערכות השמים הרי לך בזה ב' צדדי החלוקה מערכה מול מערכה. ויש פני ההוראות לכל אחד מהחלקים מן החוש מן הסברא. מן התורה. ומן הנביאים. ומן הכתובים. ומן הגמרא:

וכבר חשבו אנשים מבני עמנו להמלט מן הספק העצום הזה. באמרם בשלהי פ"ק דר"ה (דף י"ז) כאן ביחיד כאן בצבור שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו. ומאשר הוקשה להם ענין חזקיהו שהיה יחיד ונשתנה גזרתו כמו שאמר הנני יוסיף על ימיך אמרו שהמלך הרי הוא כצבור. אבל הדעת הזה איננו נכון לפי דעתי לפי שהיעודים האלה הם לצבור וליחיד גם כן. והנה ראינו שהאבות היו יחידים והושגחו בהשגחה נפלאה ולא נמסרו למערכה. ואמר הש"י לאברהם (בשלהי שבת) צא מאצטגנינות שלך. וחכמי הגמרא גם כן כפי ספור עובדיהם ומעשיהם אין ספק שהיו מושגחים בהשגחה נפלאה. כל אחד ואחד בפרטיותו ולא היו נעזבים למערכה. ובעלי הדעת הזה אולי לא הרגישו בגנותו כי הנה ענינו באמת הוא שהש"י אינו משגיח בפרטים כי אם בכללים. והיא הסרה גדולה אשר דבר הפלוסוף עליו במאמר י"א מספר ב"ח. ויתחייב מזה הדעת הסרה הזאת. לפי שאם אמרנו שהיעודים התורניים אשר עשו יסודם ועניינם ההשגחה האלהית הם בכללים ושאינם כפי הפרעים כי אם במזלא תליא מילת'. הנה א"כ סלקנו השגחת הש"י מן הפרטים. ובכמה מן המקומות למדתנו התורה ונביאים והמדברים ברוח הקודש שהשגחתו ית' תדבק בפרטית כאשר הם ידבקו בו אמר בשיר של פגעים (תהילים צ״א:א׳) יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. שהוא האיש הדבק באלהיו. כי הוא יצילך מפח יקוש וגו' באברתו יסך לך לא תירא מפחד וגו' לא תאונה אליך רעה וגומר. ובסוף הדברים אמר כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו וגו'. אורך ימים אשביעהו וגו'. וזה ממה שיורה שההשגחה האלהית תדבק בפרטים כמו שתדבק בכללים:

ואחרים התירו הספק הזה באמר' בשלהי פרק ד' דראש השנה כאן בארץ כאן בחוצה לארץ רוצה לומר שבהיותם בארץ היו מושגחים בהשגחה פרטית בהיותם בארץ מיוחדת אל ההשגח' האלהית. ולא היה המזל שולט בהם כמו שבא ביעודי התורה ובהיותם בגלות חוצה לארץ בהסת' פנים היו נכנעים תחת המזל. ולזה חשבו שנטה דעת הרמב"ן. וגם זה בלתי נכון אצלי לפי שפועל הככבים ביסודות ובמורכבים מהם גם כן תהיה בארץ כמו בחוצה לארץ. ורבא כשאמר בשלהי פ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"ח) בני חיי ומזוני לאו בזכות' תליא מילתא אלא במזלא תליא מלת'. לא אמר זה בהיותם בח"ל כי אם בכל מקום שיהיה. גם מה שאמר בשבת מאן דאתיליד בכך יהיה כך לא היה זה תנאי בח"ל ולא בארץ. ולא נזכר בדבריהם בכל המקומות אשר דברו מהמזל. ההבדל היה מהיות' בארץ או חוץ ממנה ואם היו מכוונים לתנאי הזה היה ראוי שיאמרו בדבריהם משנחרב בית המקדש האי מאן דמתיליד בכך יהיה כך. או מאז היו בני חיי ומזוני במזלא ולא בזכותא. אבל נתנו גזרתם מוחלטת וזהו ממה שיורה שכולם דברו כפי טבע המציאות הכולל בין בארץ בין בח"ל. אף כי הם עצמם קבלו שאף שיהיו ישראל בגלות אינם בהסתר פנים ולא סרה מעליהם ההשגחה האלהית כמו שאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם. ונאמר עמו אנכי בצרה. ולכן אמרו בשלהי מגילה ומכילתא פרשה ט"ו גלו למצרים שכינה עמהם. גלו לבבל שכינה עמהם. וזה כלו מורה שאף בהיותם בח"ל לא נמסרו למערכה השמימיית. ולא סרה מהם השגחת הש"י. כי הוא היה הרועה והמציל אותם:

ואנשים אחרים מחכמינו רצו להתיר הספק הזה (ר"ה ד' י"ז) באמרם. כאן כשעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושין רצונו של מקום ר"ל שבהיות' בלתי עושין רצונו של מקום. אז נעזבים אל המערכה שתמשול עליהם הן לטוב הן למוטב ונסתייעו בזה ממה שארז"ל במסכת סוכה דף כ"ט סוף פ"ב ת"ר בזמן שהחמה לוקה סימן רע כו'. לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם מפני שהם מונין ללבנה. והם מונין לחמה. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אינם מתיראין משום דבר. שנאמר ומאותות השמים אל תחתו. כי יחתו הגוים מהמה. גוים עכו"ם יחתו. אבל ישראל לא יחתו. והדעת הזה הוא סעיף מסעיפי הדעת הקודם וישיגהו ההפך ממה שהשיב אליו. לפי שדבריהם אשר גזרו בהוראת המזל כמו שזכרתי הם כפי טבע המציאות הכולל. כי הם ספרו שפעל הגרמים השמימיים בשפלים הוא כפעל היסודות במורכבים באיכיותיהם. ואם שיהיה האדם עושה רצונו של מקום. לא יחדל מקבל הפועל הטבעי לטובתו. כאלו תאמר רבוי הבנים ושפע הפרנסה ואורך החיים אם יחייבם המזל עליו. וגם בהיותו לדעתו אם לא ינצל ממנו על דרך נס. כאשר נצולו חנניה מישאל ועזרי' מכבשן האש על דרך פלא. ולא נאמר מפני זה שהאש היה שורף בטבעו לכל אדם. אף כי העובדא שבאה במועד קטן. מרבא ורב חסדא שהיו שניהם צדיקים גמורים. ואחד מהם היה מוצלח בעושר ובבנים והאחד בהפך כל זה. ומזה הוכיחו שבמזלא תליא מילתא. יסתור הדעת הזה סתירה רבה. לפי שיראה ממנו כי גם בהיותו עושה רצונו של מקום היה מוכה ממכת המערכה. ומה שאמרו במסכת סוכה סוף פ' לולב הגזול אינו סותר לזה כי שם אמרו שלקות המאורות תעשה הוראה מחויבת. ושהלבנה תור' על האומה הישראלית אבל כשישראל עושי' רצונו של מקום אינם מתיראים משום דבר. והוא אמת לפי שהם צבור וינצל מרעת המערכה בדרך נס וע"י זכות ותפלה. וכבר זכרתי שגם בזה ישתתפו האומות כמו שיראה מענין ננוה. ונשאר אם כן הספק במקומו במה היתה תועלת האומה הישראלית ומעלתה על שאר האומות בענין המערכת:

והנה ראיתי מחכמי הקבלה זצ"ל שהעמיקו הדברים בשם מזל ופירשוהו על ספירה מהספירות ואמרו שלזה כוון רבא באמרו במזלא תליא מילתא על אותה ספירה שנקראת מזל. אבל שהדברים ההם יושפעו עכ"פ מהשגחת הש"י באמצעות אותה ספירה. ומי יתן ואדע כפי דרכם זה מה יהיה ענין אמרו לאו בזכותא תליא מילת'. כי הפעולות האלהיות המגיעות באמצעות הספירות העליונות הם מפאת הזכות. ועוד שאיך יסכים זה אל העובדא שזכרו מרבא ורב חסדא שהיו שניהם צדיקים. ואם היה המזל כח הספירה למה לא היו שניהם עשירים וזקנים ובעלי בנים. ואף גם זאת שיפרשו זכות ומזל הנזכר בדברי רבא על הספירה. מה יעשו לאותה סוגיא אשר בסוף מסכת שבת שזכרתי. האם יפרשו ג"כ שבתאי. וצדק. ומאדים. וחמה. ונוגה. אשר זכרו על הספירות. ואיך יפרשו מה שאמרו שם מזל יום גורם מזל שעה גורם ושאר הדברים שבאו שמה שא"א שיפורשו כ"א כפי פשוטם. ובפרט אמרם יש מזל לישראל ואין מזל לישראל. האם נאמר כל זה על הספירה בהיותם מאמרים סותרים. ע"כ אמרתי אני אל לבי אין לי עסק בנסתרות. ובדרכי הקבלה לא הלכתי והיא רחוקה ממני. אבל כפי הסברא בפשוטי הכתובים ומאמריהם ז"ל אבחר דרכי בתשובת הספק הגדול הזה. ישמע חכם ויוסף לקח:

הנה כפי אשר יראה לי בתשובת הספק הזה. ראוי שתדע שההוראות השמימיות נשער בהם עתה כפי העיון הזה ב' מינים מההוראה. המין הא' הוא הוראת המערכת באישים בכל א' וא' בפרט כפי שעת מולדתו או כפי שעת ההריון כפי דעות בעלי החכמה ההיא. וענין ההוראה הזאת שהמזלות כלם והככבים ממסלותם הם מתנועעים תמיד בגלגליהם וכפי מה שיהיו בשעת ההריון או בשעת הלידה אם במעל' הצומחת ואם במצב שאר המזלות הי"ב כלם והככבי' ממקומותיהם ומצביהם ומבטיהם אלו עם אלו תהיה ההוראה על המתהוה או על הנולד מהתכונות שיהיו בו או מהדברים שיתחדשו עליו. ולכן נקראת ההוראה הזאת מערכה לפי שהיא כפי הערך והיחס שיש למזלות ולככבים אלו עם אלו באותה שעה ונקראת ג"כ מזל. לפי שענינו תלוי בתנועה השמימיית ולהיות הוראתם כפי אותה התנועה והמרוצה יקראו בשם מזל שהוא מלשון יזל מים מדליו. ולא אאריך בביאור ענין המערכה הזאת לפי שאיני מאנשי זאת המלאכ' כי לא למדתי חכמת התכונה. גם כי זה מספיק כפי הענין בזה המקום. ויש מין אחר מההוראה והיא כפי מזל א' וככב אחד מיוחד לאומה מן האומות ועיר מהערים ממונה עליו לפי שהקדוש ב"ה כשברא העולם נתן כח לעליונים על התחתונים ומנה על כל אומה ואומה עיר ועיר מזל וככב אחד מיוחד בשמים לא ישתתף בהוראה ההיא זולתה מהמאורות ולא זולתה מהערים. וכמו שאחז"ל פ' ט"ו בשמות רבה שהיה מזל טלה שולט על המצריים. ומזל אריה על בבל. וכמו שכתבו חכמי התכונ' שעקרב הוא מזל בני ערב הישמעאלי' וקשת הוא מזל פרס וגדי הוא מזל הפלשתים. ובתולה הוא מזל אדום ואחרים אמרו שהוא מאזנים. וכתב הראב"ע ז"ל בפירושו לספר דניאל שההוראה הזאת תקרא בדברי התוכניים המערכת הגדולה. ושהמזלות והככבים האלה הממונים על האומות הם השרים שזכר דניאל שר מלכות פרס. שר מלכות יון. ויותר נראה שקרא שרים אל השכלים הנבדלים המניעים אותם. והם שנקראו גם כן מלכים. כמו שאמר ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס ונקראו אלוהות. כמו שאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' וארז"ל בשמות רבה פרשה ט' אין הקדוש ב"ה נפרע מהאומה עד שיפרע מאלהיה תחלה שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה. לפי שהאל ית' הוא סבה עליונה לכל המלכים ההם. אמרה תורה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים. ודרז"ל במכילתא שהוא אלוה גבוה על כל המלאכים ואדון על כל הגרמי' השמימיים שהם אדנים על השפלים. והנה ב' המינים מההוראות האלה. נבדלים זה מזה בהבדלים עצמיים. כי הנה המין הראשון הוא לפרטים כפי שעת ההריון או הלידה לכל אחד ואחד. והמין השני מההוראה הוא בערך האומה בכללה. ועוד שהמין הראשון הנזכר הוא לכל אדם יהיה מאיזה אומה שיהיה כי תמיד תהיה ההוראה עליו כפי שעת ההריון או הלידה. אמנם המין השני מההוראה הוא מיוחד לאומה מהאומות ולעיר מהערים ולמחוז מהמחוזות לא ישתתף בו אחר. ועוד שהמין האחד מהוראת המערכה. הוא הכנה להוראת השנית כי כפי מה שיקבל הנולד מהמערכת בשעת מולדתו יושפעו עליו משר האומה אשר לו. ועוד שהמין הראשון מההוראה שתעש' המערכ' בהריון או בלידה בפרטים תבטל מפני ההוראה השנית הכוללת. וכמו שכתבו התוכניי' שהגזרה הכוללת תבטל הפרטית. ולכן בבא רעב או דבר בעיר מהערים או ימותו הנמצאי' שם עם היות הוראתם הפרטית מורה על אורך החיים לפי שההורא' הכוללת לאומה או לעיר תבטל הפרטית. והוא ענין אמרם ז"ל (גם רש"י שמות י"ב כ"ב) במכילת' פרשה ח' משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע. ומשני מיני ההוראות מהמזל האלה אין ספק שההוראה השנית אשר כפי האומה ועיר או המחוז. עם היות שכל האומות יש להם שר מלמעלה. האומה הישראלית אין מזל ולא ככב ולא שכל נבדל ממונה עליה כי אם הסבה הראשונה יתב' מבלי אמצעי. ועל זה נאמר ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הככבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם. אמר שלא אמר זה על ההורא' הפרטית שיעשה המזל על האדם בשעת ההריון או בשעת הליד' כי בידוע היה שבעבור זה לא יבאו אנשים לעבדם כיון שאחרי אותה ההורא' הראשונה לא ירעו וגם היטב אין אתם. וההוראה הראשונה כבר היתה אין להם יכולת לשנותה. אבל אמר זה על המין השני מההוראה שלהיות שרי מעל' משפיעים על אומותיהם ומצליחים אותם אולי יבואו בני ישראל לעבדם ככל הגוים בעבור שייטיבו עמהם. וכמאמר הנשים המקטרות. ומאז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל. הנה בעבור זה הודיעם ית' שישראל אינם תחת ממשלת המזל כפי אומתם כי לקחם הש"י לנחלתו והוא המשפיע עליהם לא שר אחד. ולכן יהיה בלתי ראוי שיעבדו לשום מזל ככב או שר. וזהו עצמו מה שאמרו בפרשת נצבים אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. ומפני זה בערך אל עובדי עכו"ם נקרא הש"י אלהי האלהים. ובערך ישראל נקרא לבד אלוה. או אלהי הארץ לפי שאינו משפיע בעובדי עכו"ם כי אם על ידי סבה רחוקה אלהי האלהים. אבל בישראל הוא משפיע קרוב בלי אמצעי ולכן הוא אלהים או אלהי הארץ וזה ענין והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. וכתוב והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים. ואמר אני ה' אלהיכם כי בערך ישראל יהיה אלוה. רוצה לומר מנהיג ומשפיע קרוב לא אלהי האלהים כי אין בהשפעתו מנהיג אמצעי. וזה טעם אלהי נכר הארץ. כי אותם האלוהות הממונים על האומות הם נכרים בא"י ובלתי ממונים עליה. ובספרי אמר ואין עמו אל נכר. שלא תהא רשות לשרי עובדי עכו"ם לבא לשלוט עליכם. ובמדרש איכה אמרו מאי דכתיב חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו. בשעה שחלק הקב"ה את עולמו לא"ה. כל עכו"ם ועכו"ם בחרה אלהיה. יש שבחרה למיכאל ויש שבחרה לגבריאל. ויש לשמש ויש לירח. אבל ישראל לא בחר אלא הקדוש ב"ה שנאמר כי יעקב בחר לו יה. אמר הקדוש ב"ה אתם בחרתם אותי ואני אבחר בכם. שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וענין הבחירה הזאת מבואר. ובפרקי ר' אלעזר אמרו על פסוק בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. שבדור הפלגה באו שבעים שרים לפני הקדוש ברוך הוא והפילו גורלות על עובדי עכו"ם ונפל גורלו של הקדוש ברוך הוא על ישראל שנא' כי חלק ה' עמו. הנה ביארו שהשרים העליוני' כל אחד מהם ממונה ומשפיע על עובדיו. ושהקב"ה הוא המשפיע על ישראל ולא שר אחר. עד שיעד הנביא שבזמן הגאולה ישפיע הקב"ה על כל האומות בפרט ויסיר כחות שרי האומות כלם. והוא אמרו אלהי כל הארץ יקרא. רוצה לומר שלא יקרא אז אלהי האלהים דרך סבה רחוקה כי אם אלהי כל הארץ סבה קרובה בהנהגתה. וכבר העיד הרמב"ן על זה האמת. והוא עצמו דרך הראב"ע שכתב כמו שזכרתי דבר מנוסה הוא וכו' שהש"י שם לישראל מעלה גדולה להיות הש"י יועצם ולא ככב להם. כי הנה ישראל נחלת הש"י שזה כלו נאמר על המין השני מהוראת המזל כמו שזכרתי. ואין להקשות על זה ממה שנאמר בספר דניאל (י' כ"א) מיכאל שרכם. כי הנה לא אמר שר ישראל. כמו שאמר על שר מלכות פרס. שר מלכות יון. כי אם שרכם. אשר הכונה בו כמו שפירש הרמב"ן שר משרת לבקש רחמים. לא שר מלכות וממשלה. והוא שר צבא ה' שבא אל יהושע להלחם ביריחו וענין זה הוא שלפי שהיו ישראל בגלות ואף ה' חרה בהם ושרי האומות היו כנגדם. לכן מלאכי שלום מר יבכיון. ומיכאל וגבריא' מהשרים היושבים ראשונה במלכות צעקו חוצה להליץ בעד ישראל לפני המקום לא להיותם שרים ממונים עליהם. כי אם לפי שנכמרו רחמיהם עליהם בעת צרתם. והאות המורה על זה שהדברי' האלה שאמר ואין איש מתחזק עמי בכל אלה כי אם מיכאל שרכם. לא אמרם מיכאל כי אם גבריאל המלאך הדובר בו הוא אשר אמרו ומורה שהמלאך המדבר היה המליץ העקרי על האומה. ושלא עזרו שר אחד במליצתו נגד שר האומות כי אם מיכאל השר המדבר בעדם והוא אמרו (שם) והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני. הנה אם כן מיכאל לא היה השר הממונה על העם שאם היה כן היה הוא הקודם במליצה. ואתה רואה כי גבריאל היה קודם אליו בזה. וזש"ה אחר כך גם כן (שם) ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך. רוצה לומר שעמד להליץ טוב עליהם. וכל זה עשה הראב"ע בפירושו לספר דניאל עם רלב"ג כפי קשיו עם כי לא הגיעו אל הסבות אשר זכרתי:

הנה התבאר מכל זה שהאומה הישראלית אינה נכנעת למזל כפי ההוראה השנית. ושהש"י הוא המשפיע עליה מבלי אמצעי. לא שר מזל וככב ולכן היו עניניהם בהשגח' על צד הפלא ולא כפי המערכה והיו מצות התורה ואזהרותיה לצורך רב לפי שבהם יתרצו לפניו יתברך. כמו שאמר אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם. ר"ל שהוא בהשגחתו יתן מטר על פני ארצם אע"פ שכפי הכנת הדברים הטבעיים ותנועות השמים לא יבא ולזה עצמו מסכים מה שאמר הנביא (ירמי' י' ב') ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. שדבר מן המין השני הזה מהוראת המערכת על האומ'. ועליו אמר לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו. רוצה לומר שהם היו מיוחסים להשגחתו ולא להוראת השרים העליונים. וזה ענין היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה. רוצה לומר שכאשר לא יעלו אידים מן הארץ ולא יתילד המטר. לא יוכלו השרים העליונים להוריד המטר על אומותיהם בארצותם לגוייהם. לפי שהנהגותיהם והשפעותיהם מסודרות כפי המנהג הטבעי. אמנם הגבוה מעל גבוה יתברך הכל בידו כחומר ביד היוצר. ומבלתי היות חמר מוכן למטר ימטיר על הארץ בעתו. לפי שפעולותיו הם כפי רצונו ואל זה עצמו כיון המשורר באמרו (תהלים נ"ד כ"ה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך ואמר יברך את בית ישראל. להגיד שעובדי עכו"ם הם ברוכים ומושפעים משריהם שהם נבראים כמו הם. אמנם ישראל הם ברוכים מהש"י שברא שמים וארץ כי השמים שמים לה' לכל אשר יחפוץ יטם. והארץ נתן לבני האדם כפי בחירתם. וזה גם כן ענין המפתחות שלא נמסרו ביד השליח שהם כפי המין השני מההוראה אשר זכרתי. ולהיות זה כן א"ר עקיבא שלא יחוש האדם למזל השולט על האומ' כי איננו שולט על ישראל והם בחיריי' במעשיהם ומונהגים מהש"י. וזהו אמרו הכל צפוי והרשות נתונה. והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה. הנה בארתי שהצד האחד מצדדי החלוק. והוא שהאומ' הנבחרת אינה תחת המזל הוא אמת. ושש הטענות שעשיתי עליו יתנו הצדק האמנם הוא כפי ההורא' הזאת השני מהמזל:

ואמנם כפי המין הראשון מהוראת המזל שזכרתי אומר מפרטי האומה הישראלית שהם תחת המזל ושכל ישראל במולדתו תורה ותחייב עליו המערכה. כמו שתורה על כל נולד מיתר האומות כי כמו שהיסודות הם כוללים לכל האומות. כן הגרמים השמימיים כוללים את האומות כלם לא ימלט מהן איש. ונודה בזה לטענת הנסיון ולטענת הסברא ולדברי הנביאים. ממה שנאמר בסיסרא שרוע מזלו של סיסרא. והשגחת הש"י בישראל עזרו בחרבנו. וזה היה דעת איוב שהכל כפי המזל בתולדות האדם מן המין הזה. ואמנם דעת רז"ל המקיימים הדעת הזה מהמזל והוראת המערכת גם כן הם מזה המין. תראה זה מבואר בענין רבי אלעזר בן פדת בשלהי סדר תעניות לפי שבביאור אמרו שלא נולד בשעתא דמזוני ובמאמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכות' תליא מילתא וכו'. בשלהי מועד קטן דף כ"ח מבואר גם כן שלא דבר כי אם כפי שעת המולד ולכן אמר שלא בזכותא תליא מילתא. לפי שהילד ביציאתו לאויר העולם אין בידו לא זכות ולא חובה אבל הענין תלוי כפי שעת ההריון או הליד' וכמו שהוכיח מרבא ורב חסדא. וכן ענין דוד ושאול היו כפי מזלם בלידה. והסוגיא אמר במסכת שבת תורה על זה בביאור כי שם עשו הבדל אם מזל יום גורם ואם מזל שעה גורם. רוצה לומר אם תהיה השעה הראשונה כפי שעת ההריון או כפי שעת הלידה. ואין ספק שהיה דעת רבי חנינא שהיתה ההוראה כפי עת ההריון ולכן אמר הוא עצמו בהגדת נדה פרק כל היד שהמלאך מביא הטפה לפני הקדוש ב"ה וכו'. וביאורו עוד ענין המעלה הצומחת באמרם מאן דאתיליד בכך הוי כך. והית' סברת ר' חנינא שמזל מחכים ומזל מעשיר ויש מזל לישראל כפי ההוראה ההיא. כי אין להמלט ממנה (שבת קנ"ו) ור' יוחנן וחבריו אמרו שכבר יוכל להמלט ממנה בצד מן הצדדין וסבה מן הסבות וכמו שאבאר אם כן בזה המין מהוראת המזל צדק מאמר האומר שהאומ' הישראלית היא תחת המערכה והמזל. וצדקו השש טענות שעשיתי עליו:

האמנם אם הוראת המזל מהמין הזה על כל איש ואיש מבני ישראל היא מחוייבת והכרחית ולא תשתנה בצד מהצדדים. או אם יפול בה השנוי והבטול. הנה ראוי בזה להיטיב בו העיון כי נמעדו בזה רגלי רבים מחכמי אומתנו. ואומר שדעת חכמינו הקדושים ז"ל בהוראת המזל בפרטי האומה בנוי הוא ומיוסד על ד' יסודות עמודי התורה והאמת. והנני מפרש אותם אחד לאחד כאשר עם לבבי ואכריע ואגלה מדבריהם היותם ז"ל מסכימים עליהם:

היסוד הא' שהמערכה לא תורה על מעש' המצות והעבירות כלל. כי הם מבחירת האדם ופעולת נפשו ואינם מפועל המזל. כבר בארו זה באמרם ז"ל בפ' כל היד המלאך הממונ' על ההריון מביא הטפה לפני הקב"ה ואומר מה תהא עליה חכם או סכל עני או עשיר. אבל צדיק או רשע לא קאמר שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומפני זה לא תלה רבא במזל כ"א בני חיי ומזוני. ולא דבר מהצדק והחסידות או החטא. כי זהו בכלל יראת שמים וכבר כתב הרב ראב"ע ז"ל בספר המולדות כאשר זכר הדברים הכוללים המבטלים ההוראות הפרטיות אמר שם בדרך הח'. וככה הבוטח בה' בכל לבו ה' יסבב לו סבות ולו נתכנו עלילות להצילו מכל נזק שיש במולדו. ע"כ אין ספק כי הצדיק יותר שמור מהמשכיל בדיני המזלות כי פעמים ישתבשו עלינו דיניו כענין שאמר (ישעי' מ"ד) משיב חכמים אחור ודעת' יסכל. והנה אשרי מי שלבו תמים עם ה' אלהיו ע"כ. ולפי שבאות' סוגיא ממסכת שבת אמרו האי מאן דמתיליד בנוגה יהא עתיר זנאי. ומאן דאתיליד בצדק יהא גבר צדקן. ואמר רב נחמן בר יצחק צדקן במצות. ומאן דמתיליד במאדים יהא גבר אשד דמא או טבח' או מוהלא. לא נחה דעתו של ר' חנינא בזה לפי שהמערכה לדעתו לא תורה על ענין המצות והעבירות שהם מפעולות הנפש שאינם תחת המזל ולכן נאמר שם מיד ור' חנינא אמר מזל מחכים ומזל מעשיר. רוצה לומר שאין הוראת המזל כ"כ כוללת כמו שאמר הוא עצמו בענין הטפה לא בדברים שהם מכלל יראת הש"י. ועם היות שאמר מזל מחכים ומזל מעשיר הוא הדין בהפכם שידיעתם אחת:

היסוד הב' גם באותם הדברים שתורת המערכה אינה פועלת ולא מחייבת אותם בהכרחי כ"א שתתן הכנה לנולד לקבל אותם הדברים אם ישתדל עליה' ויתחברו בו הסבות הצריכות וההזמניות כפי הצורך. וכבר ביאר החכם בטענה הו' אשר במאמר הד' לאלהיות שהגרם השמימיי לא ישלים פעולותיו רק במה שיכין בני אדם והביא למשל כל זרע זרוע אשר יזרע. וכן אמר אריסטו בספר המדות מאמר ג' פרק י' כי המזל אינו שליט להכריח את האדם במעשיו לא לטוב ולא לרע ובזה האופן לא תהיה המערכה השמימיי' מבטלת הבחירה. ולא יהיו תכליות הדברים נתלים במזל והמעשיי' המביאים אליהם בבחירה. כי הוא מה שלא ירצה השכל בלי ספק. אבל המערכה תתן ההכנה לדברי' ובחירת האדם תתן להם התכלית וההשלמה. וכבר יורה ע"ז בדבריהם ז"ל מה שאמר מאן דמתיליד במאדים יהא גבר אשד דמא או טבחא או מוהלא או אומנא. מורה כי אינו בהכרח שיהא שופך דמים אבל שיהיה הכנה במזג. ויש בכח האדם על פי שכלו והורות המלמדים הטובים. לשנות רוע ההוראה וההכנ' ההיא ולהשתמש ממנה בדבר שלא ירע ולא ישחית לשום אדם כטבחא. או שיועיל לרפאות הגופים כמו אומנא. או שיוסיף עוד תועלת אנושי למצות הש"י כמו מוהלא: עד שאמר רבה אנא הואי במאדים ולא הוינא לא אומנא ולא טבחא ולא אשד דמא ולא מוהלא. להכריח מזה שהמערכ' לא תפעל דבר. והשיבו אביי ומר נמי עניש וקטיל'. ר"ל בהכרח דבר מה עשתה המערכ' בך. ואותה ההכנ' כפי שלמותך נשתמשת ממנו בדבר טוב ונאות להעניש אותם שהם עוברים על דבריך. הנה התבאר שאף לדעתם ז"ל היתה הוראת המערכת ההיא ופעולת' הכנה בנולד מתיחסת אל אותם הדברים או אחרים ממינם לא זולת זה:

היסוד הג' הוא שהוראת המערכ' כפי המולד היא הוראה פרטית. והוראת ההשגח' על האומה היא כוללת והוראה הכוללת תבטל הפרטית. וזה ענין מאמר הנבי' שיאמר על בבל (ישעי' מז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בככבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך. כי לפי שהיו בוטחים בהוראת המערכת שהית' עליהם לטובה. הודיעם הנבי' שכאשר תבא עליהם צרה וצוק' על צד העונש מפאת ההשגח' תבטל הוראת המערכ' ההיא ולא יצדקו דברי הוברי שמים החוזים בככבים לא מפני שהיו מכזבים במשפטם כ"א לפי שהוראת ההשגחה העליונ' העליונ' תבטל הוראת המערכת ההיא. ואחשוב שלזה כיון ר' חנינא בר פפא באמרו בנדה פרק ב' שאותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל אותה טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו טפה זו מה תהא עליה. ואם היה הדבר כלו תלוי במזל. איך יאמר שהמזל שהוא המלאך הממונה שזכר ישאל לפניו יתברך טפה זו מה תהא עליה. כי זה מורה שבזכותא תליא מילתא ולא במזלא בהפך מה שאמר רבא בענין בני חיי ומזוני. אבל היתה כונת המאמר שהוראת המזל איננה מחוייבת ושכבר תבטל כפי הרצון האלהי וההשגחה העליונה. ולכן בדרך משל אמר שאותו מלאך הממונה על ההריון או מזל נוטל אותה טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ושואל ממנו יתברך טפה זו מה תהא עליה. כלומר שבידו יתברך היה לבטל הוראתה או לקיימה. ושלא ישאל דבר על צדיק ורשע לפי שזה מפעל הנפש ואיננו מהוראת המזל אם יתקיימו או יתבטלו על פי השגחתו יתברך:

היסוד הד' הוא. שמלבד מה שתתבטל הוראת המזל הפרטית מפאת ההשגחה האלהית על האומה בדרך כולל ומסודר כפי היעודים התוריים הנה כבר תתבטל גם כן על ידי תפלה וזכות מהאדם הפרטי. כי היכולת האלהי הוא משנה הטבעים כלם בהשגחתו ואין דבר עומד בפני התפלה והזכות. הלא תראה שנצבו כמו נד נוזלים המים ולא ירדו כפי טבעם בתפלת משה. ופתחה האדמה את פיה ובלעה את קרח בתפלתו גם כן. ונצטנן האש ולא שרף כפי טבעו לחנניה מישאל ועזריה מפני זכותם ותפלתם. וסגר פום אריותא ולא חבלו לדניאל. ובאלה רבים מהדברי' הטבעיים שלא יפלו פעולותיהם הטבעיות בהשגחת הש"י מפני תפלת החסידים. ועל זה נאמר (משלי כ"ט) ובוטח בה' ישוגב. ואמר כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי רוצה לומר אפלטהו ואשגבהו מרע' המערכה זהו היסוד האמתי המקובל באומה ואין פוצה פה ומצפצף כנגדו. אבל חשב רש"י ז"ל שאינו מחוייב לדעת קצת רז"ל. כי הוא פירש מאמר רבי חנינא בשבת שאמר יש מזל לישראל שאין תפלה וצעקה משנות את המזל ואולי יחשוב שהיה רבא גם הוא מזה הדעת בענין חיי בני ומזוני כיון שאמר במזלא תליא מילתא ולא בזכותא תליא מילתא. ושיהיה זה גם כן דעת רבי אלעזר בן פדת במסכת תעניות (ד' י"ז) כיון שאמר ניחא לך דאחרביה לעלמא והדר אברייה אפשר דנפלת בשעת' דמזוני. אבל חוץ מכבודו נראה לי שאין פירושו בזה מסכים אל האמת. והנני מוכיח מאותם המאמרים כלם אשר זכרתי שלא כוונו בהם ולא באחד מהם הדעת הזה. אם בענין רבי אלעזר בן פדת שאתה לא תמצא שהתפלל על דוחק שעתו ולא קבלו הש"י אבל היה ענינו שהוא הי' סובל דוחק שעתו כדי שעקר שכרו יהיה שמור לו לע"ה. כי היה דעתו ששכר מצות בהאי עלמא ליכא ומפני זה לא היו חסידים הראשונים חוששים לתאוות הגשמיות כי אם לנפשיות. ולהורות על זה אמר רבי אלעזר שראה בחלומו שכינה וששאל לו על דוחק שעתו. ואמר ליה ניחא לך דאחרביה לעלמא והדר אברייה אפשר דנפלת בשעא דמזוני ולא אמר אחרביה לעלמא על כל העולם בכללו. כי אם על גופו של רבי אלעזר שנקרא גוף האדם עולם קטן. וכפי הוראת המזל בשעת בריאתו היה מוכן ללמוד אבל לא לעושר. ולכן שאלו אם היה רוצה שיחריב מזגו וטבעו ויתן לו הכנה אחרת ואולי שישתמש ממנה בדברים אחרים ועכ"ז אולי שלא יעשיר. כי ביד האדם להשתמש מהכנתו באופני' מתחלפי' כמו שזכרתי ור' אלעזר אמר שלא היה חפץ בזה. אבל שאל אל השכינה לעלמ' דאתי מאי יהבת לי. ר"ל מאחר שאין שכר בזה העולם מה יהיה בעולם הבא. והשיבהו השכינה יהיבנא לך תליסר נהרוותא דמשכי אפרסמא דמענגת בהו. ירמוז בזה לתענוג הנפש ומעלתה והשגותיה בהפרדה מן הגוף. ונתפייס בזה רבי אלעזר בן פדת שלא התפלל על דוחק שעתו. הנה אם כן מהמאמר הזה לא יצא לנו שתהיה הוראת המזל הכרחית ושלא תשתנה ע"י תפלה וצעקה. ואמנם מאמר רבא בני חיי ומזוני. עם היות שאמר לא בזכותא תליא מילתא. כבר ביארתי דעתו שהוא שלא יבאו הדברים האלה בתחלת הבריאה מפאת ההשגחה כי אם שהיתה התחלתם בבריאת האדם כפי המזל לא כפי הזכות כי עדיין איננו בידו. ואמנם אחר הוראת המזל בתחילת הבריאה לא יכחיש רבא שעל פי צדקה וזכות יתרבו הבנים והחיים ותיטב הפרנסה. והראיה על זה מאותו המאמר עצמו אמר בסופו הני תלת מילי בעאי מקמי שמיא תרתי יהבו לי וחדא לא יהבו לי חכמתיה דר"ה ועתרי' דר"ח יהבו לי ענותנותי' בר רב הונא לא יהבו לי. הנה העיד שהתפלל על העושר ועל החכמה עם היות' תלוי' במזל ונתנוי לו בזכות תפלתו. ואמנם הענותנות לא נתנו לו לפי שהוא מכלל יראת שמים שהיא בידי אדם ואינו בהערכה. כמו שיאמרו צדיק ורשע לא קאמר:

ואמנם במסכת שבת שאמר רב חסדא מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל. ורבי יוחנן אמר אין מזל לישראל. לא כוונו ולא עלה על לבם מה שפי' רש"י ז"ל כי הנה כפי פירושו שניהם מודים כי יש מזל לישראל בהוראת המערכה עליו אם לא שאמר רבי חנינא שאותו מזל לא ישתנה על ידי תפלה וצעקה ורבי יוחנן אמר שישתנה המזל ההוא על ידי תפלה וזכות. הנה אם כן לא היה במחלוקת אם יש מזל לישראל. או אין מזל לישראל. כי אם בלבד אם ישתנה המזל על ידי תפלה וזכות או לא ישתנה. והיה אם כן ראוי שיאמר רבי חנינא מזל מחכים ומזל מעשיר ולא ישתנה ע"י תפלה וזכות. ור"י אמר ע"י תפלה וזכות ישתנה המזל ואיך יזכור הגמרא בענין מחלוקתם מה שניהם מוסכמים עליו שהוא יש מזל ולא יזכור מקום המחלוקת ועצמותו שהוא שנוי על ידי תפלה וזכות ואיך יאמר רבי חנינא שר וגדול בישראל מאמר מגונה כזה שעל ידי תפלה וזכות לא ישתנה המזל. כי הנה הנפש האנושית תוכל לבטל גזרת המערכת אף כי היכולת האלהי על דרך נס האם תהיה הוראת המערכת יותר מחויבת והכרחית משרפת האש כפי טבעו. ואם היה שמפני זכות ותפלת חנניה מישאל ועזריה נתבטל כח האש ולא פעל כפי פעולתו הטבעית המחוייבת כפי צורתו. איך אם כן תהיה הוראת המזל שהיא חלושה ומסופקת יותר לאין שעור בדברים האלה יותר חזקת הרושם עד שיאמר ר' חנינא שלא תוכל להתבטל על ידי תפלה וזכות. ואם טעה רבי חנינא ונתן תפלה לאלהים. היה לא לבעל הגמרא להשיג עליו ולומר שרא ליה מריה לרבי חנינא כמו שאמר בפרק חלק דף נ"ט שרי לה מרי לר' הלל וכל זה ממה שיורה שפירוש רש"י בזה אינו נכון ומחוור. ושלא עלה על לב רבי חנינא להכחיש שיתבטל המזל על ידי תפלה וזכות אחרי אשר השמים שמים לה' והכל בידו כחמר ביד היוצר. אבל ענין המחלוקת בין החכמים האלה לדעתי זה הוא. שדעת רבי חנינא היה שמזל מחכים מזל מעשיר וזה לא בלבד באומות כי גם בישראל. כי עם היותם תחת הנהגת ההשגחה יעשה ההורא' הזאת כפי המולד כי כמו שישראל יתפעלו מהיסודות ואיכיותיהם עם היותם מושגחים ככה יתפעלו מהמזל אם לא יתבטל אותו פעל מהיסודות או מהמזל ע"י תפלה וזכות. ולפי זה שהיו בכאן ב' מיני טובות לישראל אם מההשגחה ואם מהמזל. וכן הענין בהפכים כי ידיעת ההפכים אחת. וכבר נמשכו אחר הדעת הזה רבים מהאחרונים. והרלב"ג בספר המלחמות אשר לו כתב בביאור שימצאו אצלנו טובות מפאת ההשגחה וטובות מפאת המערכה. ונתן דרכים להכיר ולהשיג מהו הטוב המושגח או המסודר מהמזל. וכראות הנביא אשר תהיה ביעודים הטובים. ואם יהיה בטובת המסודרים מהמערכה או המושגחים מהש"י. כי כמו שימצא האדם דברים יתחייבו לו מפאת החמר ודברים יתתייבו לו מפאת הצורה. וכן פעולות יעשה אותם במה שהוא אדם ופעולת יעשה אותם במה שהוא בעל דעת. ככה ימצאו טובות נמשכים כפי המזל וטובות נמשכים מפאת ההשגחה ויובדלו אלו מאלו בכמות' ואיכותם ותכליתם. סוף דבר לא היה דעת ר"ח להכחיש דבר מההשגחה וגם לא לומר שלא יתבטל המזל הפרטי מפני התפלה והזכות חלילה כי זהו עצם ההשגחה וענינה עצמה. אבל היה דעתו בלבד שימצאו טובות לישראל מפאת המערכ' במה שהוא נולד. מלבד טובות שימצאו להם בהשגח' מצד מה שהוא ישראל. ורבי יוחנן חלק עליו באמרו אין מזל לישראל. רוצה לומר מאחר שראינו שישראל מושגחים אין ראוי שנאמר שיקבלו ג"כ טובות אחרות מהמזל. כי זה ר"ל קבול השפע מהמזל יאות בעובדי עכו"ם שהם תחת המזל. ואין להם הנהגת ההשגח' האלהית. אבל ישראל שהם חלק ה' גם את הטוב יקבלו מאת האלהים. ואין לנו צורך לקבלו מפאת המזל. ואם היה פועל העליונים בשפלים כפי הנהגתם. הנה האומה הישראלית מפאת השגח' הדבקה עמה איננה מוכנת לקבל רושם המזל. ולא ירשום בה דבר מפעולתו כמו שירשום בשאר האומות. רוצה לומר בפרטיהם. לפי שהם מוכנים לקבל הרושם ההוא מה שאין כן בישראל. בעבור אותו החותם ברית קדש מההשגחה אשר עמהם כי הוא אשר תעשה האומה בלתי מוכנת לקבל אותו רושם. וזה ענין אמרו אין מזל לישראל. לא שדבר מהתפל' והזכות. כי לבו לא כן יחשוב וככה לא נמצא בשפתיו. והמורה על זה היא הראיה שהביא רבי יוחנן להוכיח שאין מזל לישראל. ממה שאמר הנביא (ירמי' י ב) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה ודרז"ל (שבת ד' קנו) שישראל לא יחתו. וזה מורה שאמרו אין מזל לישראל היא שלילה מוחלטת שאינו מורה ומחייב עליה' דבר ולכן אמר שדרך הגוים אל ילמדו ומאותות השמים אל יחתו. וזה היה דעת רבי יוחנן שיש מזל לישראל כפי הוראתו. אבל שישתנה על ידי תפלה וזכות כפרש"י. ולמה לא ילמדו דרך הגוים ולא יתתו מאותות השמים. ויותר היה ראוי שילמדו אותה ויחתו מהם כדי שיעשה תפלה וזכות כדי להנצל מהם כיון שאין להם דרך אחר להנצל מהוראת רעות המזל. הנה הראיה הזאת שהביא תורה אמתת מה שפירשתי עליו:

ואמנם רב סבר בזה שאין מזל לישראל רוצה לומר שאינו מחייב כלל. והוכיח זה מאברהם שאמר לפני הקב"ה רבונו של עולם הסתכלתי באצטגנינות שלי שאיני ראוי להוליד בן אמר לו צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל. ואם היתה הוראת המערכת בשעת הבריאה אמתית וצודקת על ישראל. איך יצוהו צא מאצטגנינות שמה שהיה כבר היה. ואם היה צדק במערב בשעת מולדתו. איך יאמר עתה שכבר עברו יותר משמונים שנה מלידת אברהם. אנא מוקמינא ליה במזרח. כי הנה הדברים העוברים שלא יהיו אינן נופלין תחת היכולת האלהי. אבל פירוש המאמר באמת כך הוא. שלפי שאברהם אמר נסתכלתי באצטגנינות שלי שאיני ראוי להוליד בן השיבו הש"י אל תעיין בעניני האצטגנינות שאין מזל לישראל. ואחר שאין המערכה פועלת בך ובזרעך. מה לך בידיעת האצטגנינות צא מאצטגנינות שלך. והרחק מידיעת משפטי הככבים כי המשפט לאלהים הוא. וגם כי בשעת בריאתך היה צדק במערב וקריר. לא יתחייב מפני זה שלא תוליד דהא אנא מוקימנא ליה במזרח ונהיר. וההקמה הזאת תעשה פעולה לא הראשונ' שהיתה אז לפי שהכל כפי גזרתי בעם הזה וכמשפטי לא כפי המזל. הנה שגם לדעת רב אין ראוי שיובן אין מזל לישראל כי אם בשלילה מוחלטת ואמנם במעשים שבאו באותה סוגיא מדשמואל ומדרבי עקיבא שאמרו אין מזל לישראל לא נמצאו באותם המעשים ענין המערכה ומזל וזכרון תפלה אבל נמצאו זכיות להוכיח שאף הדברים הטבעיים בבעלי חיים הארסיים המזיקים כפי טבעם לא יזיקו ולא ירעו ולא ישחיתו במקום שיש זכות. והוא עצמו המורה שאם אלה אינם פועלים כפי טבעם בעבור היות מקבל הפועל בעל תורה ומצות כ"ש במנין המזל שלא יפעל ולא יחסר דבר בישראל לפי שהם מפאת התורה והמצות ודבקות ההשגח' האלהית אשר בהם לא יקבלו רושם המזל. והוכיח זה ממה שאמרו כלדאי והם החוזים בככבים לאמיה דרב נחמן שבנה זה יהיה גנב ובעבור זה היתה אמו תמיד מכסה ראשו ואת עיניו כדי שלא יראה דבר שיתאוה לגנוב. והיתה אמו אומרת לו שיבקש רחמים על ענינו וכל זה בחשבה שדברי כלדאי ודבר המזל היה דבר אמת. ולא היה כן כי הגנבה כלה היתה אשכול דקלים שלקחו רב נחמן בשיניו ואכלו לא דבר אחר. והוא המורה שאין מזל לישראל. ר"ל שלא יעשה בו הוראה מדבר עצמי שיהיה בו ממש. ואין ספק שתחלת הדברים מר' חנינא בן תרדיון היה בענין הטובות כמו שאמר מזל מעשיר ויש מזל לישראל. והראיות שהביאו רבי יוחנן ורב ושמואל ורבי עקיבא ורב נחמן היו בהצלה מהרעות אבל עם כל זה ענין אחד הוא וההנצל מהרעות הוא טוב והטוב עם ההנצל מהרע הוא. ולכן אמרו שהטובות כלם אם קנין השלמיות שזכר רבי חנינא ואם ההנצל מהרעות שזכרו שאר החכמים כולו מפאת ההשגחה ואינו מפאת המזל כי אין המזל פועל בישראל בזכות והצלחה כי אם הש"י שממכון שבתו השגיח בהם אמנם בענין הרעות בזמן שחטאו לפניו יתברך אם יהיו רעותיהם כפי ההשגחה או יהיה כפי המזל. הנה החכמים האלה לא דברו בזה כלל. וידמה כיון שהכתוב מעיד בענין עונשם והסתרתי פני מהם תוכל האומה לומר שהנה הטובות והשכר לא יבאו אליהם כי אם מפאת ההשגחה לדעת רבי יוחנן וחבריו אמנם הרעות כבר יבאו עליהם פעמים מפאת ההשגחה על דרך העונש ופעמים יבאו להסתרת פני הש"י מהם שאז יהיו מוכנים לקבל כל הרעות אשר תורה עליהם המערכה וגם לא יהיה להם בשמים שר מליץ בעדם ועל זה אמרה תורה והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וגו'. כי לא יהיו כשאר האומות שישפיעו עליהם שריהם כיון שאין עליהם שר אחר כי אם הקב"ה והוא המסתיר פניו מבית יעקב ומפני זה אמרו במסכת סכה סוף פרק ב' (דף כ"ט) אותו המאמר שהזכרתי תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע כו' לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם כו' מפני שהם מונין ללבנה והם מונין לחמה ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין משום דבר שנאמר ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה יחתו ולא ישראל. יורה בזה שכל זמן שישראל עושין רצונו של מקום כל ענינם על צד ההשגחה ואין טובתם כפי המזל אבל בזמן שאין עושין רצונו כבר יבאו להסתרת פנים וקבלת היזק מהעליונים:

וכבר דברתי אני כי זה מהדעות האלה הוא האמתי ומסכים עם טבע המציאות. וגם אם היה זה לענין הדין ודבר שיש בו מעשה הייתי אומר יחיד ורבים הלכה כרבים והייתי פוסק הלכה כר' יוחנן ורב שמואל ורבי עקיבא ורב נחמן שהם רבי' בעלי סברא אחת. אבל לפי שכבר השרישנו הרב הגדול בפירו' המשנה בהקדמתו לסדר זרעים שבמחלוקת חכמי' שאין בו מעשה אבל הוא ענין אמונה ודעת. שביד האדם לפסוק כפי מה שיראה. לכן חשבתי דרכי החכמים האלה ואשיבה רגלי לדעת רבי חנינא ואחשוב שהוא דעת אמתי בלי ספק. רוצה לומר שהמזל עושה הוראתו בישראל כמו שעושה בשאר האומות כי היה פועל המזל פועל בכלם כפועל היסודות כפי טבעם אם לא תבטלהו ההשגחה האלהית. ולכן נראה צדיקי עולם הוכו במכת המזל והצליחו בהוראתו עד שהיו שאול ודוד מכללם. וזה היה גם כן דעת רבי אלעזר בן פדת ודעת רבא בבני חיי ומזוני ושאר החכמי'. ובזה לא יהיה מקום לתלונת צדיק ורע לו רשע וטוב לו. יען וביען היה הכל כפי המזל. ולא הגיע זכות המקבל לבטל ההוראה ההיא. או שלא רצה הוא להתפלל עליו כדי שלא יראה עולמו בחייו ולא יאכל פרי מצותיו בהאי עלמא. אבל יהיה שמור לו לעולם הבא לאור באור החיים כרבי אלעזר. זהו מה שראיתי לכתוב פה בדרוש העמוק הזה והותר הספק הי"א אשר העירותי והוא דרך ישר בעיני מסכים אל האמת מכל צד ולאמונת התורה האלהית ושרשיה. ואמנם הרב רבינו נסים בדרשת שמעו נא דברי דבר בענין הוראת המערכת באופן אחר. וחזר וקבל דעת רש"י בפירוש סוגית שבת וכמה דעתו רחוקה מדעתי. כי ראיתי בדבריו בטולים עצומי' וחולשות רבות. ומה שכתבתי אני. אותו ראיתי צדיק לפני בדרוש הזה:

פסוק כהעריכה

כי תוליד בנים ובני בנים וגו' עד אז יבדיל משה. טעם הפרש' הזאת. שכמו שמלאכת הרפואות תשלם בשני דברים בהנהגת הבריאו' וסדרו כדי שלא יבא האדם לידי חולי. ובהסרת החולי ורפואתו כשחלה כך ראה אדוננו משה לעשו' לישראל לתת להם הנהגה וסדר בשמירת המצות. והרחקת העבירות כמו שזכר כדי שבזה יהיו בריאים וטובים עם הש"י וישבו בארצו בשובה ונחת. האמנם כאשר יבאו לידי מחלה כפי הנהגתם הרעה הנה אז לא תספיק ולא תועיל הנהגת שמירת הבריאות אשר קדמה. ולכן למדם רפואת החולי והסרתו בפרש' הזאת. והוא אמרו כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחת' ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' להכעיסו. רוצה לומר כאשר תעתקו מזאת ההנהג' אשר אמרתי אשר בה תהיו קרובים לה' אלהינו ותחזרו לבקש הצלחותיכם בדרכים רעים ומקולקלים ככל הגוים אשר הש"י משלח מפניכם. הודעתי לכם נאמנה שתענשו על זה עונש גדול. לפי שיהיה החולי הזה אשר לנפשותיכם כבד מאד. אם ראשונ' בבחינת רבוי קבול הטובות אשר קבלת' ממנו ית' בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. ואם מפני איכות החטא והחומר המחליא שהיא החומר מהעכו"ם שהוא הותר חמור מכל העונות. והוא אמרו והשחתם ועשית' פסל תמונת כל. ועשיתם הרע בעיני ה' להכעיסו וכן פירשו הראב"ע כמו לרצוח ולנאוף. ויהיה עוד מרוע החולי הזה שיהיו מעשיהם לא לעזר ולא להועיל כי אם בהיותכם יודעים את רבונכם ומתכונים למרוד בו. והוא אמרו להכעיסו. והנה כשיהי' זה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר:

וטעם שמים וארץ להיות' עומדים וקיימים תמיד כמו שאמר כימי השמים על הארץ. או שהשמים יהיו עליהם כברזל וארצם כנחוש'. והנה במה שאמר ונושנתם. הנה רמז בהם מספר השנים אשר היו בבית ראשון ובבית שני כמו שזכר רש"י. ואולי אמר אבד תאבדון מהר על חורבן בית ראשון. ואמר עוד לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון כנגד חורבן בית שני. וזכר שיבאו בגלות מפוזרים ומפורדים בין העמים. ובמקום היותם כככבי השמים לרוב הנה ישארו מתי מספר כי ימותו בגלות. ולא ישאר מהם כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה. כמו שאנחנו היום הזה. ויהי' זה בהשגח' ולא במקרה. והוא אמרו אשר ינהג ה' אתכם שמה. וזכר עוד מענשם. שכבר יבאו בגלות לכל כך מן הצרות והגזרות שמפני הצרות העצומות יבאו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות ככבי השמים מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון מפני שלא תהי' העבוד' ההיא כי אם להמלט מן המות. כמו שמפני אימת מות ורוב הצרות והגזרות יצאו רוב העם בעונות הרבים מכלל הדת פרס ומדי ובזולת וישמרו תורת ה' בקרבם ואת אלהי העמים יעבדו מפני היראה ולא נזכר זה כאן בדרך חטא כ"א בדרך עונש שזה הי' להם הגדול שברעות שבהכרת' והרגישם האמונ' האלהית בלבם. יעבדו עכו"ם בפיהם ובלשונם יכזבו למו ויהיו נהרגים על זה. ועליו אמר כאן ועבדתם שם אלהים אחרים. והותרו בזה הספק הי"ג והי"ד:

והנה הראב"ע זכר שפירש הכתוב בגנות הפסילים החסרי' מארבע ההרגשות היותר עצמיות. שהם הראות והשמע והטעם והריח ולא חשש מהמשוש שהוא החמישי שהיא העבה מכלן. ואמר בסוף זה ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת וכפי דעת המפרשים הוא נאמר על תשובת האפיקורוסים וענינו יאמר שעם היות שנתחברו בהם סבות רבות מונעות התשובה. אם בבחינת רוב הטובה שקבלו מהש"י. ואם לגודל החטא והפשע. ואם בבחינת כונתם הרעה כנגדו יתברך שהיא להכעיסו. ואם מפני שכבר נגזרה עליהם גזרה שילכו בגלות. ואם מפני שכבר יצאה לפועל בהפיצתם בעמים. ואם מפני שגם שם עבדו עכו"ם הנה עם כל זה לא יתיאשו מן התשובה אבל יבקשו משם את ה' אלהיהם. רוצה לומר שאף על פי שהם בחוצה לארץ. והשכינה שורה בלבד בארץ ישראל אף ע"פ כן גם שם ימצא הו אם ידרשוהו בכל לבבם ובכל נפשם. וקשה מאד לזה הפירוש מה שאמר מיד בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך שהוא עצמו ענין ובקשתם משם על כן אמרתי שמאמר ובקשתם משם. הוא חוזר אל מה שאמר ועבדתם שם אלהים אחרים שבהיותם עובדים אלהים אחרים מתוקף הצרות והגזרות כמו שפירשתי. יבקשו משם רוצה לומר מתוך אותה עבודה שעושי' מפני האונס יבקשו אל ה' ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחם שעוד ימצאו את השם אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אמרו בכל לבבך ובכל נפשך. לפי שאותם האנוסי' אינם יכולים לקיים המצות אבל עקר בקשתם את הש"י הוא בלבם ובנפשם בלבד. והודיע שאם יבקשוהו כן ימצא להם בעת צרתם לא שיהיה קצת לבבם עם הש"י וקצתו עם עכו"ם. כי אם בכל לבבם ובכל נפשם שיהיה לבם שלם עם היות הפעולות רעות כפי האונס ולפי שאמר כל זה על פרטי האומה ויחידיה. חזר לדבר כנגד האומה בכללה. בצר לך ומצאוך את כל הדברי' האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ר"ל כאשר תבא אל החולי הזה המסוכן. הנה אין רפואה טוב לך מהתשובה אל האלוה יתברך ולשמוע בקולו. וכבר זכר הראב"ע ז"ל שאין לתמוה על מה שאמר ובקשת' משם בלשון רבים ומצאת בלשון יחיד. כו ידבר לרבים כפי רבוים וידבר אליהם כפי כללותם. או לכל אחד מהם יאמר ומצאת כי תדרשנו. ואפשר לומר שגלה אליהם בזה שהכונה האלהית בהצרו להם אינה כדי להנקם מהם רק כדי שישובו אליו מתוך דוחק וישמעו בקולו כי עם היות התפלה ההיא מתוך צרה. הנה השם יתברך יקבל אותה לרוב רחמיו וזה שאמר כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך רוצה לומר אחרי שכבר אחז בך ולקחך לו לעם לא ירפך עוד ולא ישחית מעשיו. וזו היא סבה אחת מפאת רחמי השם יתברך ומה שכבר היטיבו עמהם. עוד זכר סבה שנית לשיקבל תשובתם והוא בזכות אבותיהם שישמור אליהם והוא אמרו ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. הנה אם כן אמרו כי אל רחום ה' אלהיך הוא לנחמם ולדבר על לבם שישובו עד ה'. כי עם היות תשובתם מתוך צרה הנה הוא יקבל אותה ברחמיו וברוב חסדיו. והותר בזה הספק החמשה עשר:

ובמדרש דברים רבה משל לבן מלך שהיה מבקש לפרוש בים אמר לו אביו אי אפשר לפרוש עכשיו שהוא סכנה למי שהוא פורש עכשיו והיה הבן דוחק. כיון שדחקו הרבה אמר לו אביו הוי יודע שאם תפרוש סופך ליאבד אלא הריני אומר לך מעכשיו שאם תעבור על דברי ויארעוך כל אלה שסוף הספינה להשבר וכל אשר יהיה לך בה עתיד להאבד. אבל כשיהיה זה אל תתבייש לחזור אצלי לאמר שמא אינו מקבלני אלא חזור ואני מקבלך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל העידותי בכם היום כי אבד תאבדון מהר. והרי אמרתי לכם מעכשיו בצר לך ומצאוך ושבת עד ה' אלהיך. ובזה השלים אדונינו משה לבאר אליהם ההנהגה הפרטי' הרפואיית לנפשותם אשר יעשו בבא אליהם חולי הגלות והחרבן אשר ימשוך לרוע הנהגתם כמו שזכר:

ואחר שהשלים דברו בזה חזר לאזהרתו שישמרו עצמם כדי שלא יבאו לכל זה אשר זכר בפרשה. רוצה לומר מהרשע. ומעונשי האל הגלות והפזור וההפסד והיציאה מכלל הדת והודיעם שאם ירצו להחזיק בהנהגת' הטובה ינצלו מהרע הגדול ההוא וישבו בארצם בהצלחה כי הדבר תלוי בבחירתם ורצונם. והקדוש ברוך הוא זימן להם הזמנות טובות להתמדת הנהג' בריאותם אם ירצו ללכת בם. ועל זה אמר כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם. רוצה לומר שאל לקדמונים אשר שמעו וידעו מה שקרה בימים הראשונים שהם ימי מעשה בראשית אשר בהם ברא השם יתברך את אדם הראשון. ותהיה השאלה למקצה השמים ועד קצה השמים וגומר. אם בפאה מפאת הישוב. או במחוז ממחוזות האדמה אשר תחת כל השמים הנעשה כדברים הנפלאים שנעשו לישראל כדי להישירם לאמונתו יתברך ולהרחיקם מכל טעות ושיבוש ולהתמידם בארץ הנבחרת. ואחר שזה כן הנה הפתח פתוח לתשועתם ודרך ישר לפניהם מבלי מכשול. ואינם צריכים לדבר אחר כי אם ללכת בדרכי השם יתברך אשר הוא לפניה' ולשבת בארצו אשר נתן להם. ובזה ינצלו מכלל הרעות והעונשים אשר זכרתי. זהו כלל מאמריו. ואמנם רז"ל דרשו (חגיגה ד' י"ב) בריש פרק אין דורשין למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמי' ועד קצה השמים שקומתו של אדם הראשון היה מן הארץ עד לשמים אבל לא כוונו בזה אל גובה קומתו הגופנית כי אם אל קומתו ומעלתו השכלית שהוא כולל במדעו טבעי היצורים שפלים ועליונים מן הארץ ועד השמים. והיה דבק בבוראו דבוק נמרץ. ועם כל זה לא הגיע מעלתו למעלת דבוק המעמד הנבחר. והנה צוה שישאל לימים ראשוני' על שום החסדים העצומים שקבלו מהשם יתברך. האחד הוא השלמות הנפשיי שקבלו במתן תורתו והדבקות הנפלא שזכו אליו במעמד הר סיני. וזכר זה ראשונה למעלתו. והשני השלמות הגופני ביציאתם ממצרים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה לירושת הארץ הנבחרת. ועל השלמות הראשין הנפשיי אמר לעצומו ופליאותו הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. וביאר מהות החסד ההוא באמרו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש. רוצה לומר בהיותו עם וקבוץ אנשים רבים ובלתי מוכנים ולא ראוים לנבואה שהוא שהעם אשר ראה ושמע קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. ואמנם כנגד החסד השני מיציאת מצרים. אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. רוצה לומר האם היה מנהג השם שיוציא גוי אחד מקרב גוי אחר מעבדות לחירות ויעשה על זה נסים ונפלאות בשמים ובארץ. כי עם היות שראינו פעמים רבות התגברות עם על עם לרשת את ארצם. הנה לא נשמע כזאת ולא נראה כאלה. שעם שהיה עבד לעם אחר יצא מתחת ידיהם לא בחיל ולא בכח כי אם בנסים ונפלאות אשר יעשה בעבורם הקדוש ברוך הוא לעיניהם. והנה זכר מסות. ואותות. ומופתים. ומלחמה. ויד חזקה. וזרוע נטויה. ומוראים גדולים. שהם שמות כנגד הנסים שנעשו במצרים ועל הים. כי מהם היו הב' נסים הראשונים שנתנו למשה אשר עשה לעיני פרעה והם הנחש והדם. ועליהם אמר במסות באותות. לפי שהיו אות ונסיון על נבואתו. ואמר ומופתי' על הצפרדע ועל הכנים ואמר ובמלחמה כנגד הערוב והברד והארבה. שהיו כלם מיני מלחמות שהיה השם יתברך לוחם בם. ואמר וביד חזקה. כנגד הדבר שנקרא יד ה'. וכן החשך שהיתה יד חזקה עליה'. ואמר ובזרוע נטויה כנגד מכת בכורות ומוראים גדולים כנגד נסי הים. ועל הכל אמר ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך. ורצה לומר ככל אשר עשה בעבורכם ולמענכם במצרים לעיניך כי כאשר יראה האדם בעיניו מפלת אויביו ישמח כי חזה נקם. ורז"ל באגדת אבות דר' נתן פי"ג. דרשו הפסוקים האלה באופן אחר כפי ענינם. ואף רש"י והרב רא"בע פירשו אותם באופן אחר. ואשר כתבתי הוא היותר מתישב כפי הפשט:

ואחר שזכר שני החסדים הגדולים אשר עשה עמהם להפלי'. רוצה לומר מעמד הר סיני ויציאת מצרים ביאר אליהם מה היה התכלית המכוון והנכסף בכל אחד מהחסדים האלה. והוא אמרו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים. רוצה לומר הנה מעמד הר סיני אשר ראית כמו שזכרתי. אין ספק שלא היה כי אם בעבור שתדע שהשם יתברך הוא האלהים הוא אחד ואין עוד מלבדו ולתכלית זה מן השמים השמיעך את קולו ליסרך באמצעו' חוש השמע אשר לך. ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. באופן שבאמצעות ב' החושים האלה שהם החושי' היותר דקים. רוצה לומר הראות והשמע. קנית הידיעה שה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ולפי שאמר מן השמים השמיעך את קולו חשש משה שמא יאמרו ששמעו קולות וברקים ולא דברים מפורשים לכן אמר עוד ודבריו שמעת מתוך האש הנה בזה כלו אמר תכלית המעמד הנבחר:

ואמנם תכלית יציאת מצרים. רוצה לומר למה הוציאם. בארו מיד באמרו ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרי' להוריש. ר"ל הנה התחלת הדברים היתה אהבת האבות. וממנה נמשך בחירת זרעו. ולכן בפניו. רוצה לומר בהשגחתו ית' הוציאך ממצרים בכחו הגדול והיה זה כדי להוריש גוים וגדולים ועצומים ממך מפניך רוצה לומר שיגרש מלפני ישראל גויי הארצות שהיו גדולים ועצומים ממנו כדי לתת להם ארצם לנחלה כיום הזה. ואחרי שזכר שני החסדים הגדולים אשר עשה עמהם להפליא וזכר התכלית המכוון בכל אחד מהם. הוליד מזה טענה גדולה לישראל באמרו וידעת היום והשבות אל לבבך. רוצה לומר אם היה שזכית למעמד הר סיני ושהיה זה לתכלית שתשיג ותדע כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו למה אם כן תחטיא התכלית האמתי ההוא בהכחשת אלהות השם יתברך ותעבוד עכו"ם. ולמה תהיה עקש ופתלתול מהשגת התכלית המכוון ההוא. דע נא היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ואם היתה גם יציאת מצרים לתכלית ירושת הארץ ראוי הוא להשתדל לשמור מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך כדי שתאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. ושתזכה אל הארץ ההיא כל הימים ולא תהיה מגורש ולא גולה ממנה כמו שזכרתי שיקרה לכם בהכרח בעשותכם הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם. ובזה תנצלו מכל אשר יעדתי לבא עליכם. כי אין הדברים האלה מוכרחים שיהיו אבל הם בבחירתכם ותוכלו להנצל מהם אם תרצו. הנה אם כן באו הכתובים האלה כלם לצורך רב ובקשור נפלא בזכרו ראשונה ב' החסדים אשר עשה עמהם בנתינת התורה ויציאת מצרי'. וביאר התכליות המכוונים בחסדים ההם. ועל כן הזהירם שלא יחטיאו התכליות לא התכלית מהמעמד שהוא באמונת האלהות אליו יתברך ולא לזולתו. ולא תכלית היציאה שהוא ירושת הארץ שינערו רשעי' ממנה והתבונן אמרו וידעת היום והשבות אל לבבך כי אין ענינו וידעת היום כדברי המפרשים. וגם אין לפרש וידעת היום שידע התנועה היומית שממנה ימשך היום כמו שחשבו אנשים מבני עמנו. אבל ענינו שידע וישים בלבו היום מהמעמד הנבחר ההוא שזכר למעלה. שנאמר יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. וכאשר תהיה בלבו ידיעה שלמה מאותו היום לא ישאר בלבו ספק כלל לא במציאות השם יתברך ולא באחדותו וביכלתו. וזהו אמרו והשבות אל לבבך שהוא מלשון (ישעי' ל) בשובה ונחת כלומר שלא יהיה לבך מלוכלך בדעות ומחשבות וספקות. כי ידיעת היום ההוא האלהי יהיה בלבו התישבות ונחת רוח גדול לדעת שה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ושאין עוד מלבדו. או יהיה הכונה באין עוד כלומר אין צריך עוד התפלספות ולא התחכמות אחר זולתי זה והותרו בזה הספקות י"ו וי"ז:

וראיתי מי שפירש בפסוקים האלה דרך אחרת יפה מאד. והוא כי ראה אדונינו משה ע"ה שכבר באורך הגלות יתחייבו בקרב ישראל שני ספקות עצומות. האחד מאורך הגלות כי יאמרו באחרית הימים אחרי אשר נטשנו השם ית' והשליכנו מעל פניו זה כמה מאות מהשנים. איכה ואיככה נאמין אחרי זמן ארוך כל כך כי יעור וייקץ כישן ה' להוציא אותנו מן הגלו'. ומה יועיל אם כן שנשוב אליו באחרית הימים. והשני בראותם שיאריך ה' לקצת עכו"ם אשר לא מלאו אחריו ולא ישלחם ביד פשעם כמו שענש את אבותינו והפיצם עליו באמת זה מורה כי אין הדבר תלוי בהשגחה כי אם במקרה:

הנה להתיר הספקות האלה אמר כי שאל נא לימים ראשונים. רוצה לומר אם כנגד הספק הראשון אל תתיאשו מן הרחמים מפני אריכות הזמן הרב ההוא אשר תשבו בגלות. ואל תחשבו שמה שלא יהיה בזמן ארוך וגדול מאד לא יהיה אחרי כן. כי שאל נא לימים ראשונים הנהיה כדבר הגדול הזה אשר שמעת אתה במעמד הנבחר. והנה מה שלא היה כן מבריאת עולם עד היום הזה שעברו עליהם יותר מאלפים וארבע מאות שנים לא נמנע מהיות אז. וכן בענין הגלות אף על פי שיארך וגאלתכם לא תבא חכו לה כי בא תבא. וכן הביא להם משל מיציאת מצרים או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כל אותם שנים שעברו מבריאת עולם עד זמן היציאה. ודאי לא נראה ולא נשמע ולא נסה לעשות כזה. אבל כאשר עלה במחשבתו לעשות תשועה ופורקן כיום ההוא. עשה ברצונו והצליח. וכן יעשה ה' עמכם כי ככחו אז כחו עתה. ואין אורך הזמן טענה כלום. והשיב לספק השני באמרו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגומר. רוצה לומר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' ושהדבוק האלהי עם האומה הישראלית הוא כעין דבוק איש ואשתו על ידי קדושין כמו שאמר הנביא (הושע ב׳:כ״א) וארשתיך לי לעולם. ומן הידוע שהאשה המקודשת האסורה לכל אדם. ושהאיש יקנא על האשה המקודשת לו אם תסתתר עם אחר. כמו שאמר (פ' נשא) ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. כן ענין השם יתברך עם האומה שנתיחדה לו בהזמנת קדושה וקדושין. כי בהיותה פונה לבקש שום אלהות כככבי השמים יתחשב שהיא מזנה תחתיו. וזהו אמרו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו כלומר אתה לבדך הראת כל זה באותו המעמד האלהי. ואם כן ממך ראוי שיקנא השם יתברך לא משאר האומות עובדי עכו"ם שלא נתיחדו בקדושיו. ולכן אין ראיה מאריכות אפו של הקב"ה אליה' להיותם מחפאים עליו דברים אשר לא כן כי לא בני ברית המה. ואין ספק שזאת היתה העצומה שבהשגחות שהשגיח הש"י עלינו שלא תפסד ותאבד תורתו לגמרי. כי בראותו המשכו' הגלות הארוך והגדול הזה לכלות הפשע ולהתם חטאת ראה שאם היינו בין האומות הארורות אשר היו מלפנים עובדי' לכל צבא השמים אשר לא שמעו שמע התורה האלהית ולא ראו את כבודה. היה מההכרח שתשתכח התורה במעט מהזמן כמו שנשתכחה הרבה ממנה ואפילו מיחידי סגלה בגלו' בבל כמו שנראה מפשטי הכתובים. לזה הקדים רפואה למכה והגלנו בין האומות המחזיקים בה. ובזה האופן נתקיימת התורה בינינו בזמן הגלות הזה הארוך לפי שעינינו רואות האומות ההמה כלם מודים באמתתה ומגדלים ומנשאים אותה. ואין חלוק כי אם באופני הבנת'. ובאופן זה תשאר התורה שרירא וקיימ' בידינו בלי ספק. כי על זה עצמו אמר המשורר זאת (תהלים קי"ט ו') נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני:

ואחרי שהתיר להם משה רבינו עליו השלום שני הספקו' האלה בדברים של טעם מחזיקי התוחלת והתקוה אמר מיד וידעת היום והשבות אל לבבך. רוצה לומר הנה מכל הטעמים האלה ראוי לך שתדע לך היום הזה שאנו בו בטרם יבאו ימי הרעה אשר אמרתי מההשחתה והיסורין ותשיב אל לבבך כי ה' הוא האלהים ותשמור חקיו ומשפטיו כי בזה באמת לא יבאו עליך הרעות אשר זכרתי ולא תאבדו מעל האדמה כמו שהעידותי בכם. ואם עכ"פ יהיה. הנה תועיל לכם עצתי לפחות כשתאריכו ימים על האדמה ויגיע הרע אחר זמן ארוך ולא תאבדו מהר. זהו הדרך האחר אשר יעדתי בפירוש אלה הפסוקים. והוא נאות ויפה גם כן:

פסוק מאעריכה

אז יבדיל משה וגו' עד ויקרא משה. זכר הכתוב שמרע"ה הבדיל בעבר הירדן באות' הארץ אשר הנחיל לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט המנש' שהם לצד מזרח הירדן. שלש ערים מאותם שש ערי מקלט שצוה השם יתברך שיהיו לישראל לנוס שמה כל רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת רוצה לומר בשגגה מבלתי שהיה שונא לו מתמול שלשום. וכבר פירשו רבותינו ז"ל בפ' קמא דמכות (דף ט') וסנהדרין פרק ט' מי הוא הרוצח שחייב מיתה בבית דין ומי הוא שחייב גלות. וזכר שהבדיל עיר אחת לכל שבט כדי שיהיה נקל לאיש אחד מאותו שבט כשיקרה לו זה לנוס שמה ולא יצטרך ללכת משבט אל שבט ומממלכה אל עם אחר. האמנם נזכר' כאן ההבדל הזאת אשר עשה משה להגיד למי שיחטא במזיד כי ראוי הוא שיענש עונש גדול כמו שזכר בפרשה כי תוליד כיון שלא היה זה להם בבלי דעת כי כבר הראה השם יתברך להם כי הוא האלקים ועשה להם התראה והוא אמרו מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. ובעבור שחטא בעדים והתראה וידיעה נשלמת נתחייב בעונש רב. אמנם מי שחטא בבלי דעת אפילו שהיה הורג נפש שהוא המופלג שבחטאים הבדיל להם ערים לשבת כדי שיחיו ולא ימותו. ומזה ראיה והוכחה לכל המותרים ועומדים כמה פעמים על פי התורה והנביאים על כל מצות התורה בהודעת העונשים הגדולים המעותדים להם שלא יהיה להם עיר מקלט ולא תכיל אותם הארץ אבל ינערו רשעים ממנה. וגם כיון משה רבינו עליו השלום במעש' הזה להבטיח אותם בכבוש מהרה. שהרי בזולת הכבוש היה המעשה ההוא פועל ריק. שהרי אין הערים קולטות עד שיובדלו כלם וכמו שדקדקו חז"ל (שם) מאמרו שש ערי מקלט תהיינה לכם. מלמד שאינן קולטות אלא בהיותן כלן. ולכן כדי שיאמינו בבטחון גדול כי כל הארץ לפניהם מוכנת להככש מהרה עשה הפועל הזה מהבדל שלשת הערים האלה קודם שיכנס בביאור המצות. והותר בזה הספק הי"ח:

ולפי שבתחלת ספר משנה תורה הזה הואיל משה באר את התורה אלא שהביאו הכרח הדברים לספר כל מה שקדם עד כה להתיר הספקות והערעורים שאפשר שיפלו בלבות האנשים כמו שפרשתי. חזר עכשו לענין ראשון ואמר וזאת התורה אשר שם משה. כי זה מגמת פניו בראשונה רוצה לומר לבאר המצות ושנה אותן הדברים עצמן שאמר בראש הספר הזה. כי בעבור שארכו הדברים מהסבות אשר זכרתי הוצרך לומר שנית עתה אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דבר משה. וגם כן ונשב בגיא מול בית פעור ושאר הדברים אשר זכר הכל כלפי מה שנזכר שם וכבר זכר שם רש"י מדברי המדרש תועלת זכרון כל זה. ולפי שהיו הדברים האלה דברי השכינה שצותה לכתוב כן כמו שהיה בתחלת הספר לכן באו אלה הדברים בלשון נסתר כשלישי המדבר כאלו אמר והודיע שאחרי שספר משה רבינו עליו השלום כל הדברים אשר כתב ראה להגיד החקים והמשפטים אשר ייעד להיותו זמן ומקום ראוי והגון אליו. והותר בזה הספק הי"ט: