מ"ג דברים א טז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּפַקֵּידִית יָת דַּיָּינֵיכוֹן בְּעִדָּנָא הַהוּא לְמֵימַר שְׁמַעוּ בֵּין אֲחֵיכוֹן וּתְדִינוּן קוּשְׁטָא בֵּין גּוּבְרָא וּבֵין אֲחוּהִי וּבֵין גִּיּוֹרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּפַקֵּדִית יַת דַּיָינֵיכוֹן בְּעִידָנָא הַהִיא יַת סִדְרֵי דִינַיָא לְמֵימָר קַבִּילוּ מִן אֲחוּכוֹן דְּלָא יְמַלֵּיל חָד כָּל מִילוֹי וְחָד מְקַטַע מִילוֹי וּמִדִּשְׁמַעֲתּוּן מִלֵּיהוֹן לֵית אֶפְשַׁר לְכוֹן דְּלָא לְמִדַנְהוֹן וּתְדוּנוּן דִּינָא בִּקְשׁוֹט וּפְשָׁרוּת שְׁלָמָא בֵּין גַּבְרָא לְאָחוֹי וּבֵין מַאן דְּמֶאֱגַר מִילֵי דִינִין: |
רש"י
"בעת ההוא" - (ספרי) משמניתים אמרתי להם אין עכשיו כלשעבר לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור
"שמוע" - ל' הווה אודנ"ט (בלע"ז הערענד) כמו זכור ושמור
"ובין גרו" - (ספרי) זה בעל דינו שאוגר עליו דברים (סנהדרין ז) ד"א ובין גרו אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפי' בין תנור לכירים
מפרשי רש"י
[לט] משמניתי אתכם. דאם לא כן, "בעת ההיא" למה לי (כ"ה ברא"ם):
[מ] שמוע לשון הוה. דאינו ציווי, דאם כן היה השי"ן בשו"א, אלא "שמוע" לשון הוה, פירוש שתשמעו תמיד בין אחיכם, ודרך המקור לשמש על פעל שהוא נמשך, כמו "הלוך והכות" (ר' מ"ב ג, כד), "הלוך ובכה" (שמואל ב ג', ט"ז), והמלה הזאת היא מקור. ועיין בפרשת פנחס אצל "צרור המדיינים" (ר' במדבר כה, יז):
[מא] שאוגר עליו דברים. ואף על גב שכבר כתיב "בין איש ובין אחיו", הענין הראשון אינו אוגר עליו טענות, אלא כגון המחליף פרה בחמור וילדה, ואין ידוע אם ילדה קודם שמשך חמור או אחר שמשך החמור (ב"מ ק.), ואין זה אוגר עליו דברים, שאפילו לא טענו הם - ראוי להיות ספק בזה, וכיוצא בזה, שלא בא הדין מחמת טענותם. אבל "בין גרו" רוצה לומר שאוגר עליו דברים, והחילוק בא מחמת הטענות שביניהם, ושכנגדו אינו מודה לו, וזה נקרא שאוגר דברים וטענות, אחר שאינו מודה לו עליו:
[מב] אפילו בין תנור לכירים וכו'. ואם תאמר, מאי שנא תנור וכירים מדבר אחר, שצוה הכתוב עליו. ויש לומר, כגון שחלקו הבית, ונפל לאחד התנור ולאחד כירה, והם לא טענו זה כנגד זה בשביל התנור והכירים, רק בשביל עיקר הבית, והוה אמינא כיון שאי אפשר שיהיה לשניהם התנור או הכירה, יש לחלוק כך - לאחד התנור ולאחד כירה, כיון שהם לא טענו בשביל זה, שדרך השכנים שאין להקפיד בכמו זה, כיון שחלקו הבית בשוה לגמרי, אלא שנפל לאחד תנור ולאחד כירה, לכך כתב שצריך לדון ביניהם גם על זה, וצריך שיפסוק שבעל התנור יתן המותר מה ששוה התנור על הכירים:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בָּעֵת הַהִוא – מִשֶּׁמִּנִּיתִים, אָמַרְתִּי לָהֶם: אֵין עַכְשָׁו כִּלְשֶׁעָבַר. לְשֶׁעָבַר, הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם; עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר (שם).
שָׁמֹעַ – לְשׁוֹן הֹוֶה, אודנ"ט [odant = בשמעכם[2]] בְּלַעַז, כְּמוֹ "זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר".
וּבֵין גֵּרוֹ – זֶה בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁאוֹגֵר עָלָיו דְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר: וּבֵין גֵּרוֹ, אַף עַל עִסְקֵי דִּירָה (שם), בֵּין חֲלֻקַּת אַחִים, אֲפִלּוּ בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם (סנהדרין ז' ע"ב).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק. זו פשרה שהוא משפט הבא מצדק.
ובין גרו. דרשו רז"ל אפילו על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפילו בין תנור לכירים.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
האחד שלא ירצו לשמוע הבעלי דינין ויהיה המשפט בעיניהם לעמל רב וכמאמר התנא החושך עצמו מן הדין וכו'. ועל זה הזהירם מרע"ה ואמר שמוע בין אחיכם וגו'. ר"ל אל תמנעו עצמכם מלשמוע כי אחיכם הם. וכמו שבהיות ג' אחים ויריבו הב' מהם. האח הג' יכנס ביניהם לשפוט להם ולשום שלום. ככה השופט ראוי שישמע דברי המריבים וידון ביניהם כאלו הם אחיו. וזהו שמוע בין אחיכם:
האופן השני מחטא השופט. הוא כשלא ירצה לדון במאזני צדק אך יעשו פשרות בלבם או באומד הדעת ישפטו כמו שיעלה בלבם. וכבר זכרו חכמינו ז"ל בסנהדרין פ"ק באיזה זמן יוכל הדיין להשתדל לעשות פשרה בין הבעלי דינין שהוא קודם שידע ויראה המשפט עם מי הוא שאז יעשה פשרה ברצון הבעלי דינין אבל שלא ברצונם וכל שכן אחר שהבין המשפט ויודע למי הוא. אין הדיין עוד רשאי לעשות פשרה כ"א לחתוך הדין ועל זה אמר כאן ושפטתם צדק ואמר בין איש ובין אחיו ובין גרו. לומר אע"פ שיהיה הדבר בין אחים או בין איש ועבדו שמה שקנה עבד קנה רבו. או בין האזרח והגר. לא תעשה פשרה אבל בכוון גדול תשפוט צדק וכ"ש בין אנשים זרים:
האופן הג' בשופטים הוא בשיעותו הדין מפני השוחד או מפני הכרת הפנים כל זה הוא ממין אחד. ושוחד דברים הוי שוחד וכנגד זה אמר לא תכירו פנים במשפט רוצה לומר שלענין הפסד הדין והמשפט לא יכירו פנים מפני שוחד או מפני הכרת פני אהבה. וע"ד הלצה נוכל לומר שהזהיר הדיינין שלא יפסקו הדין כי אם בראיה גמורה לא כפי מה שעיניהם רואות שלא יאמרו על אדם הכרת פניו ענתה בו שהוא חייב בדבר הזה או שעשאו להיות פניו מוריקות או כדומה מהאמתלאות האלה. לא יעשה כן כ"א ע"פ הראיה והדין. וזהו לא תכירו פנים במשפט רוצה לומר אל תחשבו שאתם מכירין פני הבעלי דינין בענין המשפט עם מי האמת:
האופן הד' בשופטים. פעמים אינו בחתוך הדין והמשפט כי כבר ישפטו הדבר כפי הדין. אבל בשמיעת הבעלי דינין יכבדו העשיר על העני ויכירו פני הנכבד על הנקלה. הנה לזה אמר כקטן כגדול תשמעון ר"ל לא די במשפט שלא תכירו פנים אבל גם בשמעכם הבעלי דינין בטענותם תהיה השמיע' אליכם בשווי כקטן כגדול תשמעון. וע"ד זה דרז"ל בשבועת העדות (דף ז') ועמדו שני האנשים אשר להם הריב שיהיו שניהם מעומד ולא יושיב הדיין הנכבד ויעמיד העני. כי גם כן בזה יסתתמו ויסתלקו טענותיו של העני:
האופן הה' מהחטא בשופטים. אם ייראו מאחד מהבעלי דינין כי אולי מפני זה יעותו הדין וע"ז הזהירם ואמר לא תגורו מפני איש רוצה לומר יהיה מה שיהיה עשיר או עני גדול ושר או קטן הערך הן כלם אדם ילוד אשה. ולכן אין ראוי שתגורו ממנו כיון שהוא איש ונתן הסבה בזה ואמר כי המשפט לאלהים הוא. רוצ' לומר אותו שהוא אדון המשפט שהוא האלהים האדירים הוא יצילך מכל איש אשר הנשמה באפו וכמו שהשליח שהוא עושה שליחות המלך אין עליו אשם אם יעשה מצותו. ככה כשופט כיון שהוא עושה צווי האל אין ראוי לגור מפני איש מה ואפשר שרצה באמרו כי המשפט לאלהים שיחשוב הדיין שהבעל דין אשר לו המשפט אינו האדם החלוש אבל הוא האל ית'. וא"כ אין ראוי לגור מפני איש מה בענין המשפט. כי המשפט הוא לאלהים ית' והוא הבעל דין בזה והוא ראוי שיגורו ממנו ית' יותר מאיש אחר להיותו יותר גדול ויכול וחזק:
ולפי שמלבד כל הפשעים האלה שזכרתי שפעמים שיטעו בהם בדעתם וברצונם. הנה פעמים ג"כ יטעו לסכלותם את הדין ולהעדר ידיעתם בדבר המשפט לכן הוסיף עוד ואמר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. ר"ל הדבר הקשה אל תדינוהו ואל תטעו בו אבל תקריבוהו לפני. ואל תאמרו שאני עסוק לא אוכל לשמעו כי אנכי בכל עת שתבאו לפני אשמעהו. ולפי שלא יחשבו שמשה כוון בזה להתגדל להביא אליו השופטים בכל עת לשאול את דבר המשפט ממנו ולזה העלים את הדינין אמר ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון ר"ל לא כסיתי דבר מאת השופטים. אבל צויתי ולמדתי אליהם כל הדברים. ארז"ל בספרי אלו הן י' דברים שבין דיני ממונו' לדיני נפשות שלמדם אז לשופטים וכבר פירשו אחרים הפסוק הזה על ישראל שמשה ע"ה צוה להם שלא יעשו דבר כי אם ע"פ השופטים ושלזה אמר ואצוה אתכם ולא אמר ואצוה את שופטיכם. ואמר את כל הדברים אשר תעשון ולא אמר אשר יעשון כחוזר על השופטים שזכר והנה מה שכתבתי ראשונ' הוא יותר נכון והאריך מרע"ה בספור ענין השופטים כדי להורות לישראל שכבר הי' מזרזם לכל הדברים הצריכים אל הנהגת העם. כמו אם היו אותו היו' עוברי' את הירדן ונכנסים לארץ והועיל עם זה למוד המשפט והדינים לעם הילודים במדבר בדרך לשילמדו לעשות כן בארץ גם כוון בזה לומר שהוא סדרם תחת ידי שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשי' ושרי עשרות וצוה אותם איך ינהיגום. ולעם איך לא יצאו מתחת יד הנהגתם ועוד מעט נתבלבלו ובאו בערבוביא לומר נשלחה אנשים לפנינו. כמ"ש מיד ותקרבון אלי כלכם. ר"ל שריהם כהניהם שופטיהם ושוטריהם כי פרקו עולם מעליהם כמו שיזכור:
והנה נשאר עתה לבאר איך לא ייחס משה מנוי השופטים והשרים לעצת יתרו ויחסו לעצמו ולטרחו ולעמלו ואיך אמר ואומר אליכם בעת ההיא. והוא הספק הה'. ומה שמצאנו בפרשת יתרו שאמר שם וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר הוא לכבודו שעשה כמו שהוא אמר אבל לא בזמן שאמר ומהסבה שאמר. כי אם בזמן הראוי אליו אחר היות דת ונימוס בה ישפטו המשפטים כמו שכתוב כאן. כי כן תמצא שמה וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו שאין ראוי שנחשוב שאז שלחו ואז הלך אבל התור' סיימה שם כל הספור מעצת יתרו והליכתו עם היות שלא נעשה אז הדבר ונעשה אחר כך ושלחו ימים רבים אחר זה. ופעמים רבות תמצא כזה בספורי התורה שישלים הספור במקום אחר עם היות שלא היה המעשה אז התבאר מזה שמשה לא היה חסר אותה העצה אבל יתרו אכלה פגה ושלא נעשתה בזמן שיתרו אמר. ומשה מעצמו עשאה והותר בזה הספק הה':מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד יתבאר על דרך מה שאמרו בסנהדרין (שם) ופסקו רמב"ם בפסוק כ"א מהלכות סנהדרין וז"ל צריך הדיין לשמוע הטענות מבעלי דינין ולשנות טענותיהם שנאמר (מלכים א', ג) ויאמר המלך זאת אומרת וגו', והוא מה שנתכוון במאמר לאמר שמוע פי' שצריך השופט לאמר בפיו מה ששמע מבעלי דינים:
שמוע בין אחיכם וגו'. קשה מה צריך לצות לזה אם לא ישמעו על מה ידונו, עוד למה אמר בדרך זה ולא אמר שמעו, אכן הכונה היא שיהיו מתמידין לשמוע ולא יקוצו, ודבר זה יתחלק לב' דברים. א' הוא מבעלי דינים עצמן שאם יאמרו עוד יש לנו לטעון עוד יש לנו להוכיח לא יקוצו מדבריהם, ומה גם כשירבו להביא ראיות אחר ראיות ולא הועילו לא יאמר הדיין שוב אין ראיה ואין טענה אלא שמוע בתמידות. והב' שאם הטריחו עליהם בעלי דינין לא יאמרו הרבה טורח טרחנו היום ואין לשמוע עוד טוען ונטען עד אחר זמן אלא שמוע באין הפסק, וכאן נצטוו על דקדוק עינוי הדין: עוד ירצה להזהירם להתחכם מתוך הדברים הנאמרים בין הטוענים להכיר אמיתות הענין, והגם שעל פי הטענות יזכה הזכאי ויתחייב החייב אם נכרים מתוך סדר דבריהם ומעקימת שפתיהם הפך מה שנתחייב הדין אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והוא אומרו שמוע לשון השכלה בין אחיכם פירוש מה שיעברו ביניהם מהדברים ומההתווכחות, ושפטתם צדק פי' כפי מה שיתברר לכם שהוא צדק הגם שיהיה הפך משפט הסדור, שהמשפט לא בא אלא לדיין שאינו יודע בירור לדבר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות:
עוד נתכוון על דרך אומרם במס' מכות משנה בספ"א (ו' ב) וז"ל שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי מתורגמן וכו' ע"כ, והוא אומרו שמוע בין אחיכם ולא מהמתורגמן:
עוד ירצה שלא יהיה השופט מצהיל פניו ונושא עיניו באחד מהם ומשפיל עיניו מאחד מהם אלא שתהיה דרך השמיעה שוה ביניהם, והוא אומרו שמוע פי' דרך השמיעה תהיה בין אחיכם אם אתה תשא עיניך תשא לשניהם ואם תשפיל תשפיל לשניהם, או אפשר שיצו ה' שלא ישא עיניו כל עיקר בהם כי אפשר שיטעה אחד מהם במין הראיה שהוא עין יפה יותר ממנו ויסתתמו טענותיו, ושמעתי מפי חכם גדול חסיד וגדול בישראל חביב עלי כרוחי ה"ה הרב ר' משה בירדוגו זלה"ה שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה ולא היה נושא עיניו כל עיקר ושהיה מרגיש שאם היה נושא עיניו לצד ההכרח באיזה א' מבעלי הדין היה מתבלבל שכנגדו, והוא אומרו שמוע בין אחיכם שלא יעשו אלא השמיעה והדברים באים מהטוענים לפניהם באין השתנות לאחד מהם ובזה ושפטתם צדק:
בין איש ובין אחיו וגו'. נתכוין הכתוב להזהיר על שלשה דינים הסובבות משפט צדק, הא' על דרך מה שכתב רמב"ם בפכ"ב מהלכות סנהדרין וז"ל שלא תאמר איש פלוני וכו' שמא יהרוג את בני וכו' ע"כ, כנגד זה אמר בין איש, וכדרך שדרשו ז"ל (סנהדרין ו') בפסוק לא תגורו מפני איש כשבאים ב' אחים למשפט תבא סברת הדיין לומר אין לדקדק במשפט זה כי אנשים אחים הם, לזה אמר ובין אחיו. גם נתכוון למה שאמרו בפרק שבועת העדות (שבועות ל"א) ופסקו רמב"ם פרק כ"א מהלכות סנהדרין ב' בעלי דינין שהיה א' מהם מלובש בגדים וכו' אומר למכובד או הלבישהו כמותך עד שתדון עמו או לבוש כמותו וכו' ע"כ, והוא מה שנתכוון באומרו ובין אחיו שיהיו אחים בהדרגה אחת שזולת זו לא יצא משפט צדק וכמו שכתב שם רמב"ם בתחילת הפרק, ג' על פי מה שאמרו בפרק שבועת העדות (ל') וז"ל תנו רבנן בצדק תשפוט עמיתך שלא יהיה א' יושב וא' עומד וכו', והוא אומרו ובין גרו פי' שיהיה מתגורר כמותו או שניהם בישיבה או שניהם בעמידה שזולת זה אין כאן משפט צדק:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בעת ההיא לאמר - לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמיכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור.
מעשה בר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא שהושיבו רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים. לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים. כך היתה מדתו של רבן גמליאל: כשהיה נכנס ואומר 'שאלו' - בידוע שאין שם קנתור. כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו - בידוע שיש שם קנתור. נכנס ומצא את ר' יוחנן בן נורי ואת ר' אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים. אמר להם: ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא, הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הצבור? לשעבר הייתם ברשות עצמיכם, מכאן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לצבור:
שמוע בין אחיכם - כך היה מדתו של רבי ישמעאל: כשהיו שנים באים אצלו לדון, אחד גוי ואחד ישראל - אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, ואם בדיני אומות העולם היה דן בדיני אומות העולם:
ושפטתם צדק - צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות. זה עוטף בטלית, זה אומר שלי, וזה אומר שלי היא; וזה חורש בפרתו, זה אומר שלי היא; וזה יושב בתוך ביתו, וזה אומר שלי הוא; זה מחזיק בשדהו, וזה אומר שלי היא; לכך נאמר ושפטתם צדק. צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות:
בין איש - להוציא את הקטן. מכאן אמרו אין דנים יתומים:
בין איש ובין אחיו ובין גרו - אין לי אלא בין איש לאשתו. בין אשה לאיש, בין אומה למשפחה, בין משפחה לחבירתה מנין? ת"ל בין איש ובין אחיו מכל מקום:
ובין גרו - זה שאוגר עליו דברים, אמר לו חרשת בתוך שלי, והוא אומר לא חרשתי; הוא אומר המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית; לכך נאמר בין גרו שאוגר עליו דברים.
ד"א ובין גרו - זה שכנו. ד"א ובין גרו - זה שושבינו. ד"א ובין גרו - זה חותנו.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ו'אצוה א'ת ש'ופטיכם ב'עת. ר"ת ואשב, לומר לך שצריך שישב הדיין:
ואצו'ה א'ת שופטיכ'ם בע'ת ההו'א לאמ'ר. ס"ת בגי' תמתין בכל דיניך. שצריך שיהיו מתונין בדין:
- ^ ר' לעיל מס' 3209 (רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/ו,כג). בכתב־יד אחד קוראים: אואנ"ט oant ובשניים אוייננ"ט (צ"ל אוינ"ט oiant), צורות מאוחרות יותר.
- ^ ר' לעיל מס' 3209 (רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/ו,כג). בכתב־יד אחד קוראים: אואנ"ט oant ובשניים אוייננ"ט (צ"ל אוינ"ט oiant), צורות מאוחרות יותר.