מ"ג דברים א ג


<< · מ"ג דברים · א · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַהֲוָה בְּאַרְבְּעִין שְׁנִין בְּחַד עֲשַׂר יַרְחִין בְּחַד לְיַרְחָא מַלֵּיל מֹשֶׁה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל דְּפַקֵּיד יְיָ יָתֵיהּ לְוָתְהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה לְסוֹף אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּחַדְסַר יֶרַח הוּא יַרְחָא דִשְׁבַט בְּחַד בְּיַרְחָא מַלֵּיל משֶׁה עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל כְּכָל דִּי פַקֵּיד יְיָ יָתֵיהּ לְוַתְהוֹן:
ירושלמי (קטעים):
וַהֲוָה בְּסוֹף אַרְבְּעִין שְׁנִין:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש" - מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה אמר ראובן בני אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי ומפני ד' דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו וכו' כדאי' בספרי וכן יהושוע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה וכן שמואל שנא' (ש"א יב) הנני ענו בי וכן דוד את שלמה בנו 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ – מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הוֹכִיחָן אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. מִמִּי לָמַד? מִיַּעֲקֹב, שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. אָמַר: רְאוּבֵן בְּנִי, אֲנִי אֹמַר לְךָ מִפְּנֵי מָה לֹא הוֹכַחְתִּיךָ כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּנִּיחֵנִי וְתֵלֵךְ וְתִדְבַּק בְּעֵשָׂו אָחִי. וּמִפְּנֵי אַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵין מוֹכִיחִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹכִיחוֹ וְחוֹזֵר וּמוֹכִיחוֹ, וְשֶׁלֹּא יְהֵא חֲבֵרוֹ רוֹאֵהוּ וּמִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ כוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי (שם). וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ לֹא הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא סָמוּךְ לְמִיתָה. וְכֵן שְׁמוּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי עֲנוּ בִי" (שמ"א יב,ג). וְכֵן דָּוִד אֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ.

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש. סמוך למיתתו הוכיחן, וכן דרך הצדיקים להוכיח סמוך למיתתן, וכן מצינו ביעקב וכן מצינו ביהושע שלא הוכיח לישראל אלא סמוך למיתתו וכן שמואל ע"ה אמר (שמואל א יב) הנני ענו בי, וכן מצינו בדוד ע"ה לשלמה בנו.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויהי בארבעים שנה" אחר שכלו מתי מדבר:

" דבר משה אל בני ישראל" לבאי הארץ:

" ככל אשר צוה ה' אותו אליכם" האיר להם כל התורה כולה עד הנה בכלל:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויהי בארבעים שנה", ר"ל הנה הדברים האלה דבר משה מדעת עצמו בזמנים מחולפים כדרך הדורש והמוכיח, ולא היה לו רשות לכתבם בספר ואף אם היה כותבם לא היה בהם קדושת ס"ת רק היה ענינם כדברי תוכחה שנאמרו עפ"י חכם או כדברים שדבר איש הרוח ברוה"ק, אבל בארבעים שנה באחד לחדש שבט צוה לו הקב"ה לאמרם שנית לישראל בצווי מפי הגבורה, כי אמר לו דבר אל בני ישראל לאמר, וכן צוה לו שיכתבם בספר מפי ה' ושיאמרם ושיכתבם לא כפי הסדר שאמרם בי"א מקומות הנ"ל רק בסדר אחר שסדר ה'. וז"ש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם שא"ל דבר אל בני ישראל לאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב וכו' עד סוף ספר משנה תורה, הכל נכתב עפ"י ה' ולא כתב מדעתו אף קוצו של יו"ד, ולכן דינו ככל יתר הספרים שנכתבו מפי ה'. והנה תראה שבכל צוויים שבארבעה ספרים הקודמים כתב תמיד דבר אל בני ישראל או אל עדת ב"י [אם היה עיקר הדבור אל הסנהדרין בראשיהם], אולם בספר משנה תורה יתפוס לרוב לשון ישראל לא בני ישראל, כי שם ישראל מציין כלל האומה שמצוינים כאיש אחד, ושם בני ישראל מציין הפרטים, וצוויי ה' היו לכל אחד ואחד מן האומה בפרטות לכן אמר תמיד דבר אל בני ישראל, אבל תוכחות משה היו אל הכלל לכן אמר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, אולם עתה שצוה ה' אותו שידבר דברים האלה בצווי מאת ה' וכן שיכתבם מפי ה' כמו שכתב יתר דברי התורה אמר דבר משה אל בני ישראל, כי דבור ה' היה לכל אחד ואחד, וא"ל שלא ידברם בסדר שדבר אותם תחלה כשדברם מדעתו רק בסדר אחר שצוה ה' אותו, ובכ"ז כמו שדברם משה בי"א ימים כן סדרם ה' בי"א פרשיות עד פרשה י"ב שבסדר ראה, וכן תפס בהרבה מקומות שם ישראל, כלשון שאמר משה כי נתקדשו דברי משה עפ"י ה' בלשון שאמר אל כלל האומה בלשון יחיד שמע ישראל, ועתה ישראל, וכדומה:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל כל ישראל - מלמד שהשנה י"ב חודש. והרי כבר נאמר (אסתר ג) בשלשה עשר יום לחודש אדר! וכן הוא אומר (מלכים א ד) ולשלמה י"ב נציבים על כל ישראל, ואומר ונציב אחד אשר בארץ! ואיזה? - זה חודש העבור. ר' בנאה אומר: וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה י"ב חודש? והלא כבר נאמר (דברים לא) ויאמר אליהם בן מאה וכ' שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום, ומה ת"ל היום? - היום מלאו ימי שנותי מעת לעת. ר' אומר: היום מלאו, שבאותו היום שלמו לו מעת לעת. ואומר (יהושע ד) והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ויחנו בקצה הגלגל. הוצא ומנה שלשים ושלשה למפרע, ואתה מוצא שהשנה י"ב חודש!

ד"א ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש - מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב, שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנא' (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. אמר לו ראובן בכורי אתה, אמר לו: בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך, ותדבק בעשו אחי. ומפני ד' דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה: כדי שלא יהו מוכיחו וחוזר ומוכיחו, כדי שלא יהיו חבירו רואהו ומתבייש הימנו, ושלא יהא בלבך עליו, שהתוכחה מביאו לידי שלום.

וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר (בראשית כא) והוכיח אברהם את אבימלך על אודות... ומהו אומר שם? ויכרתו ברית שניהם. וכן הוא אומר ביצחק (בראשית כו) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם? ואומר: וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.

וכן אתה מוצא ביהושע, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנא' (יהושע כד) אם רע בעיניכם לעבוד ה' בחרו לכם היום את מי תעבדו, אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם ואם את אלהי הנכר אשר יושבים בארצם, ויענו כל העם אל יהושע לא כי ה' נעבוד. וכן אתה מוצא בשמואל, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר (שמואל א יב) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, ויאמרו לא... ויאמר אליהם עד ה' בכם היום ויאמר עד.

וכן אתה מוצא בדוד, שלא הוכיח את (ישראל) [שלמה][1] אלא סמוך למיתה, שנאמר (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות:

דבר משה אל כל ישראל. וכי לא נתנבא משה אלא עשר דברות? מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות והכללות והפרטות והגופים והדקדוקים? ת"ל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"בארבעים"    ב' במסורה -- ויהי בארבעים שנה; בארבעים אלף בישראל. לומר אם יהיה ת"ח אחד בין מ' אלף אין צריכין לא רומח ולא מגן כי ת"ח מגין עליהם מאויביהם דאיירי התם בת"ח שנאמר (שופטים ה, ט) לבי לחוקקי ישראל, והכא נמי כתיב בתריה ענין התורה שנאמר הואיל משה באר את התורה:

<< · מ"ג דברים · א · ג · >>


  1. ^ על רש"י דברים פרק א' פסוק ג'