מ"ג במדבר כב ה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּעֹ֗ר[1] פְּ֠ת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּ֠ה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּשְׁלַח אִזְגַּדִּין לְוָת בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר לִפְתוֹר אֲרָם דְּעַל פְּרָת אֲרַע בְּנֵי עַמֵּיהּ לְמִקְרֵי לֵיהּ לְמֵימַר הָא עַמָּא נְפַק מִמִּצְרַיִם הָא חֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְּאַרְעָא וְהוּא שָׁרֵי מִלְּקִבְלִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְשָׁדַר עִזְגְדִין לְוַת לָבָן אֲרַמִי הוּא בִּלְעָם דִבְעָא לְמִבְלוֹעַ יַת עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל בַּר בְּעוֹר דְאִיטַפַּשׁ מִסוֹגְעֵי חָכְמָתֵיהּ וְלָא חַס עַל יִשְרָאֵל זַרְעָא דִבְנֵי בְנָתֵיהּ וּבֵית מוֹתְבֵיהּ בְּפַדַן הִיא פְּתוֹר עַל שְׁמֵיהּ פָּתִיר חֶלְמַיָא וְהִיא מִתְבַּנְיָא בַּאֲרָם דְעַל פְּרָת אַרַע דְפַלְחִין וְסַגְדִין לֵיהּ בְּנֵי עַמָא לְמִקְרֵי לֵיהּ לְמֵימַר הָא עַמָא נְפַק מִמִצְרַיִם וְהָא חָפָא יַת חֶזְוָא דְאַרְעָא וְהוּא שְׁרֵי מִן קִבְלִי: |
רש"י
"ארץ בני עמו" - (שם) של בלק משם היה וזה היה מתנבא ואומר לו עתיד אתה למלוך וא"ת מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות
"לקרא לו" - (שם) הקריאה שלו היתה ולהנאתו שהיה פוסק לו ממון הרבה
"עם יצא ממצרים" - ואם תאמר מה מזיקך
"הנה כסה את עין הארץ" - סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום
"והוא יושב ממלי" - חסר כתיב קרובים הם להכריתני כמו (תהלים קיח) כי אמילם
מפרשי רש"י
ואם תאמר, ולרז"ל שדרשו כך, מנא להו, שמא הוא כפשוטו, דהוא שם המקום. ויש לומר, דהוקשה לרז"ל דלמה לי למכתב כלל "פתורה", דמאי נפקא מיניה, אלא שנקרא המקום "פתורה" על שם בלעם, שהיה בלעם כמו שולחני שהכל מריצין לו אגרותיהן, והיה נקרא שם העיר על שם בלעם שהיה שולחני:
וגם על דרך הפשט נראה לי, דעל כרחך צריך אתה לומר דהכתוב בא לומר שמזכיר שם המקום, לומר כי חשוב היה עד שהמקום נחשב בשבילו, כי המקום נחשב בשביל אדם חשוב שבו, ולפיכך אמר הכתוב "וישלח מלאכים אל בלעם פתורה", כלומר המקום אשר שם האדם, אשר הוא נחשב בעיני הבריות. ומאחר כי פשט הכתוב בא להזכיר המקום על שם חשיבות בלעם, הוסיפו חכמים חכמה ודעת לומר כי בזאת המלה עצמה נזכר חשיבות בלעם, כי היה כמו השולחני שהכל מריצין לו אגרותיהן, ושם העיר נקרא על שמו לגמרי, וזהו תוספת חכמה. וכן "אשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור", ולמה הוצרך הכתוב לומר שהיה "מפתור", אם לא שהכתוב בא לומר כי אף המקום נחשב בשביל בלעם וחשיבותו, ומאחר שחשיבות המקום הוא בשביל בלעם, דרשו שנקרא שם המקום "פתורה" על שם השולחני. ומה שאמר (רש"י) 'פשוטו שם מקום', רצה לומר שאין טעם למה נקרא "פתורה", כמו שאין טעם לשאר מקומות. ויש מרז"ל דרשו (במד"ר כ, ז) "פתורה" שהיה בלעם פותר חלומות, ולבסוף חוזר להיות קוסם. גם כן נקרא שם המקום "פתורה", מפני שהיה בלעם פותר חלומות, נקרא שם המקום "פתורה", מקום שפותרים שם חלומות:
[ט] משם היה. דאין לפרש "ארץ בני עמו" של בלעם, דאם כן הוי למכתב 'אל ארצו', ומדכתיב "ארץ בני עמו", משמע ארץ בני עמו היה, אבל לא ארצו. וזה בלק, שלא היה עכשיו ארצו, אבל הוא "ארץ בני עמו". ועוד, כל אדם הוא מארץ בני עמו (כ"ה ברא"ם). אלא פירוש "ארץ בני עמו" של בלק, שהיה משם ארץ בני עמו, ולא ארצו של בלק. והוקשה לרז"ל (תנחומא כאן, ד) דמאי בא הכתוב לומר בזה שהיה בלק משם, אלא לומר וכו':
[י] הקריאה שלו וכו'. דאם לא כן, "לקרוא לו" למה לי:
[יא] ואם תאמר מה מזיקך וכו'. הוצרך להוסיף 'מה מזיקך', דאם לא כן, לא הוי אתי שפיר מלת "הנה", והוי למכתב 'הנה עם יצא ממצרים כסה את עין הארץ', אלא כך הפירוש; "הנה עם יצא ממצרים", ואם תאמר מה מזיקך, "הנה כסה את עין הארץ". והשתא אתי שפיר מלת "הנה", שהרי הוא דבור בפני עצמו (כ"ה ברא"ם). ואם תאמר, למה לא כתב 'הנה עם יצא ממצרים כסה את עין הארץ', ולא צריך להוסיף מלת "הנה". ויש לומר, שבא לומר שהם גבורים ונצחו את פרעה ויצאו, וזה "הנה עם יצא ממצרים". ועל זה אמר 'ואם תאמר מה מזיקך' שנצחו את פרעה, דמה לך לזה אם רצו להציל את עצמם ויצאו ממצרים, מה אכפת לך בזה, על זה אמר "הנה כסה את עין הארץ", שהרגו סיחון ועוג. ומפני שרצה להזכיר גבורת ישראל גם כן שיצאו ממצרים, הוצרך לומר "עם יצא ממצרים", שאם אמר 'עם יצא ממצרים כסה את עין הארץ', לא היה מדבר מיציאתם, רק שכסה עין הארץ -העם - כשיצאו:
[יב] סיחון ועוג שהיו שומרים וכו'. דאין לומר כמשמעו - שהן רבים כל כך עד שהם מכסים את עין הארץ, שיראת בלק היה מפני שהרגו סיחון ועוג, כדכתיב (פסוק ב) "וירא בלק וגו'" (רש"י שם), אם כן למה לא שלח לבלעם עיקר היראה שלו, שהרגו את סיחון ועוג, אלא בודאי "הנה כסה עין הארץ" פירושו שהרגו סיחון ועוג:מה שפירש"י מדברי רז"ל מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע כדי שלא ליתן פתחון פה כו' קשה אדרבה עכשיו יהיה להם פתחון פה שיאמרו נתת לנו נביא והטעה אותנו ואלמלא לא היה נביא לא היינו שומעין לו וי"ל דאין כאן פתחון פה שהרי לא הטעם בנביאות אלא בעצתו הטען ואדרבה אמ' להן שהקב"ה שונא זימה וא"כ מכ"ש שלא היה להם לשמוע להפקיר בנותיהן לזנות ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ – שֶׁל בָּלָק. מִשָּׁם הָיָה, וְזֶה הָיָה מִתְנַבֵּא וְאוֹמֵר לוֹ: עָתִיד אַתָּה לִמְלֹךְ (שם). וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה הִשְׁרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ עַל גּוֹי רָשָׁע? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה פִּתְחוֹן פֶּה לָאֻמּוֹת לוֹמַר: אִלּוּ הָיָה לָנוּ נְבִיאִים – חָזַרְנוּ לְמוּטָב. הֶעֱמִיד לָהֶם נְבִיאִים, וְהֵם פָּרְצוּ גֶּדֶר הָעוֹלָם; שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ גְּדוּרִים בַּעֲרָיוֹת, וְזֶה נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהַפְקִיר עַצְמָן לִזְנוּת (שם א).
לִקְרֹא לוֹ – הַקְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְלַהֲנָאָתוֹ, שֶׁהָיָה פּוֹסֵק לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.
עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם – וְאִם תֹּאמַר: מַה מַּזִּיקְךָ (שם ד)?–
הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ – סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וַהֲרָגוּם (שם).
וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי – חָסֵר כְּתִיב, קְרוֹבִים הֵם לְהַכְרִיתֵנִי, כְּמוֹ: "כִּי אֲמִילַם" (תהלים קיח,י; תנחומא שם).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מז"ש ארץ בני עמו, ולמה באו כמה שנוים בין מה ששלח בלק ובין מה שספר בלעם לה', בלק אמר עם יצא ממצרים ובלעם אמר העם היוצא, בלק אמר ארה לי ובלעם אמר קבה לי בלק אמר אולי אוכל נכה בו ובלעם אמר להלחם בו בלק אמר ואגרשנו מן הארץ ובלעם אמר ואגרשנו. למה כתיב וישבו שרי מואב וזקני מדין היכן הלכו. למה אמר ה' לא תלך עמהם ולא אמר סתם לא תלך, ולמה אמר לא תאר והוא אמר קבה. "וישלח", לכן שלח מלאכים אל בלעם, והיה זה אם כדי להסיר הפחד מלב העם ואם כדי להחליש כח ישראל וגבורתם ע"י קללת בלעם וכמו שיתבאר, ומ"ש ארץ בני עמו ר"ל בני עמו של בלק, שבלק נולד בארם והיה מכיר את בלעם, וזה טעם להשיב שהלא בלעם היה שונא למואב והוא קללם בעת מלחמת סיחון ואיך שלח אליו, משיב שבלק היה מבני עמו, וגם הקדים לזה מ"ש ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא ר"ל שאינו המלך שנלחם עם סיחון שקללו בלעם רק הוא מלך אחריו ולא חלה עליו הקללה. לאמר הנה עם יצא ממצרים, הנה היה שנוי בין שליחות בלק ובין מה שהשיב בלעם לה' בכמה דברים, שבלעם אמר לה' הנה העם היוצא ממצרים, שר"ל העם הידוע כי בעת יצ"מ נודע זה בכל אפסי ארץ, והנסים שנעשו עמהם היו מפורסמים, ועל כן לא שלח בלק לאמר הנה העם היוצא ממצרים פן ימאן בלעם ללכת כי כבר שמע גדולת העם וכי ה' עמהם להצילם בדרך פלא, ע"כ
אמר עם יצא ממצרים ר"ל עם בלתי נודע שיצא עתה ממצרים וכסה עתה את עין הארץ כי הם כארבה לרוב ובאשר הוא יושב ממולי ומוכן להלחם בי, לכן:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ומ"ש הנה כסה את עין הארץ. לשעבר משמע, וקשה והלא עוד היום הם מכסים את עין הארץ ויכול להיות ששלח לו לאמר שעם זה קסמים בידם ע"כ אני צריך לאיש אשר ג"כ קסמים בידו והביא מופת על זה כי במצרים הביאו מכת הארבה אשר כסה עין הארץ והחושך והוא יושב ממולי. אע"פ שהוא יושב כנגדי בחדר אחד מ"מ יכול הוא להחשיך לשונאיו ואליו יהיה אור במושבו ואין זה כ"א בכח הכשופים אשר למדו במצרים, ובלעם חשב שמא יאמר לו ה' שכבר שכחו כל מעשה ארץ מצרים ע"כ שינה ואמר הנה העם היוצא ממצרים שדומה כאלו עכשיו הם יוצאים. ומדקאמר בלעם בנבואה כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ש"מ שעד הנה היו חשודים במנחשים וקוסמים.
ד"א כסה את עין הארץ. על סיחון ועוג אמר כן שהיו עין כל הארץ כי עיני כל הארץ עליהם ומאחר שנצחום מי יוכל לעמוד בפניהם וכן מסיק בילקוט.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
לקרוא לו. נתחכם בתחילת מאמר השליחות לומר כי מה ששולח אחריו הוא להנאת עצמו של בלעם, כי הוא רוצה לעשות עמו טובה, והכוונה בזה: לרוץ אחר הנאתו בלא עיכוב:
הנה עם יצא וגו'. צריך לדעת אומרו הנה; גם אומרו יצא, וכי לא ידוע הוא לכל העולם שיצאו ישראל? ומה גם לבלעם שהוצרך להודיעו; גם אומר הנה כסה - שהיה לו לומר: ״ויכס״ וגו'. ויתבאר הענין על פי דבריהם ז"ל (שמו"ר פ"א), שאמרו: ג' יועצים היו לפרעה כשאמר על ישראל ״הבה נתחכמה לו״, ואחד מהם הוא בלעם, והוא אשר יעץ עליהם רעה, ובכשפיו העמיד כישוף לבל יוכל עבד לברוח ממצרים, והיה מובטח כי לעולם לא יצא עַם ישראל ממצרים, ולזה שלח לומר לו: הנה עם יצא ממצרים - פירוש: הפך הידוע, ובטל כח הכשפים, ואפשר כי בלעם היה מבטיח את בלק שלא יצאו ישראל משם עולמית, ולזה אמר לו: הנה יצא. ואומרו: הנה כסה את עין הארץ - נתכוון גם כן נגד מה שיעץ עליהם במועצותיו הרעים - למען ענותו - למעטם, גם להרוג זכוריהם ולשחת הבנים, הנה הוא הפך הדברים - שלא בלבד שלא נתמעט אלא אדרבא, נתרבה עד למאד, והוא אומרו: הנה כסה את עין הארץ:
ואומרו: והוא יושב ממולי. נתכוין בזה לומר שניכר מתוך מעשיו שמשים פניו למולי להורישני, ותמצא שאמרו רז"ל (מ"ר כאן) שישראל היו מראים עצמן מזויינים בכלי זיין נגד מואב, מטעם חציפות הרשום בשם, כידוע, ומזה הרגיש כי כונתם להרע להם.
וטעמו של בלק ששלח דברים אלו בשליחות לבלעם, לצד שחש שיאמר בלעם: ״למה לי ללכת שמה ויכול אני לעשות המעשים שיש בידי לעשות במקום שהיה בו״, גם חשש בלק שירגיש בלעם בכשפיו לדעת כי לא ירעו ולא ישחיתו בגבול מואב, ולא ירצה לבא, ומשם ישלח לומר להם כי העם לא יצורו אותם ולא יתגרו בם, לזה הקדים בתחילת השליחות ואמר: הנה עם וגו' הנה כסה וגו', לומר שאין לסמוך בענייני עַם זה, על אשר יגידו עליהם הכשפים, שהרי אמרת: ״לא יצא״ - ויצא, ועצה עליהם גם כן לא תעמוד, כמו שלא עמדה עצתך ״להמעיטם״, שהנה כסה וגו', ולומר לי שלא יתגרו מלחמה במואב, והנני רואה שהוא נגד זה - שהנה הוא יושב ממולי, לזה לא תסמוך על מה שתשכיל בידיעתך, ובא תבא:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
הנה עם יצא. הנה עולה ס' לומר ס' רבואות יצאו:
יושב ממלי. שיושב כנגדי ורואה אותי ואני איני יכול לראותו מפני העננים שמקיפים אותו: