מ"ג במדבר כא יד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
על כן יאמר בספר מלחמת יהוה את והב בסופה ואת הנחלים ארנון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת יְהֹוָ֑ה אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
עַל כֵּן יִתְאֲמַר בְּסִפְרָא קְרָבִין עֲבַד יְיָ עַל יַמָּא דְּסוּף וּגְבוּרָן עַל נַחֲלֵי אַרְנוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
עַל כֵּן יִּתְאַמַר בְּסֵפֶר אוֹרַיְיתָא דְתַמָן כְּתִיבִין קְרָבַיָא דַיְיָ אֶת וָהֵב דַהֲווֹן בְּעִלְעוּלָא דִסְגִירוּתָא וּטְרִידוּן בְּסוֹף מַשְׁרִיתָא הִינוּן בִּשְרוּ יַת יִשְרָאֵל דֶאֱדוֹם וּמוֹאָב אִיטְמָרוּ בֵּינֵי טַוְרַיָא לְמִכְמַן וּלְשֵׁיצָאָה עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל וּמָארֵי עַלְמָא רָמַז לְטַוְרַיָא וְקָרִיבוּ דֵין לְדֵין וּמִיתוּ וַאֲרַמְהוֹן הֲוָה נְגִיד בְּנַחֲלָא סְמִיךְ לְאַרְנוֹן:
ירושלמי (קטעים):
בְּגִין כְּדֵין יִתְאַמַר בְּסֵפֶר אוֹרַיְיתָא דַיְיָ דִמְתִיל בְּסֵפֶר קְרָבַיָא נִיסַיָא וּגְבוּרְתָּא דְעָבַד יְיָ לְעַמֵיהּ בְּגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל כַּד הֲווֹ קַיְימִין עַל יַמָא דְסוּף כֵּן עָבַד עִמְהוֹן כַּד הֲווֹ עָבְרִין יַת נַחֲלֵי אַרְנוֹנָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן יאמר" - על חניה זו ונסים שנעשו בה יאמר בספר מלחמות ה' כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו את והב וגו'

"את והב" - כמו את יהב כמו שיאמר מן יעד ועד כן יאמר מן יהב והב והוי"ו יסוד הוא כלומר את אשר יהב להם והרבה נסים בים סוף

"ואת הנחלים ארנון" - כשם שמספרים בנסי ים סוף כך יש לספר בנסי נחלי ארנון שאף כאן נעשו נסים גדולים ומה הם הנסים

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

עַל כֵּן – עַל חֲנָיָה זוֹ וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּהּ, יֵאָמֵר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה': כְּשֶׁמְּסַפְּרִים נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ, יְסַפְּרוּ אֶת וָהֵב וְגוֹמֵר.
אֶת וָהֵב – כְּמוֹ 'אֶת יָהֵב', כְּמוֹ שֶׁיֵּאָמֵר מִן 'יָעַד' "וָעֶד", כֵּן יֵאָמֵר מִן 'יָהֵב' וָהֵב. וְהַוָּי"ו יְסוֹד הוּא, כְּלוֹמַר: אֶת אֲשֶׁר יָהַב לָהֶם וְהִרְבָּה נִסִּים בְּיַם סוּף.
וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן – כְּשֵׁם שֶׁמְּסַפְּרִים בְּנִסֵּי יַם סוּף, כָּךְ יֵשׁ לְסַפֵּר בְּנִסֵּי נַחֲלֵי אַרְנוֹן, שֶׁאַף כָּאן נַעֲשׂוּ נִסִּים גְּדוֹלִים. וּמָה הֵם הַנִּסִּים?–

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

על כן יאמר: על אילו המסעות שחזרו לאחוריהם והקיפו את ארץ אדום, כדכתיב ונסב את הר שעיר ימים רבים, וחזרו עד שפגעו בבאר שכתב למעלה אז יאמר בספירת דברים ששיבחו להקב"ה והזכירו ניסי ים סוף וניסים שנעשו בנחל ארנון ובאר, וגם אז ישיר ישראל בראותם עתה את הבאר כי מתחלה לא אמרו שירה עליו לפי שאז נענשו עליה משה ואהרן:
את והב: את יהב של הקב"ה, כמו השלך על ה' יהבך, וכמו מן יהיה מה הוה לאדם, מן יקושתי לך וגם נלכדת בבל פן תוקש בו, מן ירא למען תורא, וי"ו תחת יו"ד, כן והב מן יהב:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ודרך הפשט ב"ספר מלחמות ה'", שהיו בדורות ההם אנשים חכמים כותבים ספר המלחמות הגדולות, כי כן בכל הדורות, ובעלי הספרים היו נקראים מושלים, שנושאים בהם משלים ומליצות, והניצחונות הנפלאים בעיניהם מיחסים המלחמות ההם לה', כי לו המה באמת.

והנה, גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם, וכתבוה בספר. ואמרו בה מליצות:

  • "את והב בסופה" - וגו' ונשאו בה משל (להלן פסוק כז) "בואו חשבון" וגו', ושם עיר אחת מן הערים שהיו למואב וָהֵב.
  • "ואשד הנחלים" - מדרון הנחל, שהנחלים נגרים ונמשכים מן אשדות הפסגה (דברים ג יז), וכן ההר והנגב והשפלה והאשדות (יהושע י מ).
  • "בסופה" - מן בסופה ובשערה (נחום א ג).

והנה, כאשר לכד סיחון ערי מואב, כתבו המושלים בספר שקראו "מלחמות ה'": "את והב בסופה", או שכתבו "נלחם ה' את והב בסופה ואת הנחלים אשר לארנון ושפך הנחלים אשר נטה למושב ער ונשען האשד לגבול מואב, הכל השמיד ה' בסופה ובסערה, כי בא עליהם סיחון פתאום, פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה". וכן אמרו (להלן פסוק כח) "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון וגו'".

והנה, הכתוב מביא ראיה מספר המלחמות כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל, והנחלים וכל האשדות עד ארנון מותרין להם, כי סיחון לקח ממלך מואב כל ארצו עד ארנון ולא ארנון בכלל, ונשאר ארנון למואב והוא יגבול בו, כדכתיב (דברים ג טז) ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול;

וכן אמר יפתח (שופטים יא יח) ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב.

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


על כן יאמר בספר מלחמות ה'. על חניה זו ונסים שנעשו בה. בספר מלחמות ה' ספר היה בפני עצמו וכתוב שם מלחמות ה' בעבור יראיו. ויתכן שהיה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו ממנו בגלות ואינם נמצאים אצלנו, כדברי נתן ועידו ודברי הימים למלכי ישראל ושירות שלמה ומשליו, כך פירש הרב ר'אברהם ז"ל.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בספר מלחמות ה' את והב בסופה" יסופר לה' לדור עם שאר מלחמותיו את והב בסופה:

" ואת הנחלים ארנון" הנה אותו החלק מארנון אשר עברו בו ישראל כשלום ולא התקומם סיחון אז את והב נתן להם בסופה ואת הנחלים שהעמיד האל יתברך אז רוח סערה ומשפך נחלים רבים שמנעו את סיחון מלבוא להתקומם:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן יאמר בספר מלחמות ה'", נראה פירושו מפני שישראל לא היה להם רשות לקחת מארץ מואב מאומה רק המקומות שכבש סיחון שעמון ומואב טהרו בסיחון ובכ"ז היו מקומות אצל הגבול שלא נתברר היטב למי הם שייכים והקב"ה נתנם במתנה לישראל [שכן תמצא (דברים ב') שאצל בני עשו אמר לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל ואצל מואב אמר לא אתן לך מארצו ירושה ולא אמר עד מדרך כף רגל], וחשב פה אלה המקומות שנתנו להם ממואב ונכתבו בספר מלחמות ה' שהם שייכים לישראל, והם: (א) את והב. הוא המקום שקרא (בפסוק י"ח) בשם מתנה, שתרגום של נתן הוא (והב) [יהב] והוי"ו והיו"ד מתחלפים שנתן להם את המקום שנקרא והב או מתנה, בסופה ר"ל שעומדת בסוף

הגבול שבין מואב ואמורי ונקרא מתנה והב ע"ש שניתנה להם במתנה, (ב) ואת הנחלים של ארנן, שהיה ספק על הנחל למי שייך והיתה עיר בנחל ונתנה לישראל כמ"ש

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

על כן יאמר וגו'. רז"ל דרשו ב' דרשות בכתוב, א' (קידושין ל ב) שהכתוב מדבר במלחמתה של תורה שהיא מלחמת ה', שהגם שנעשים שונאים זה לזה בהלכה נעשים אוהבים לבסוף, והוא מאמר את והב בסופה. ב' (ברכות נד א) כי ב' אנשים מצורעים היו בישראל אחד שמו את ואחד שמו והב והיו מהלכים בסוף המחנה לצד היותם מצורעים והיו מודיעים הנס שהיו עושים פגיעת ההרים וכו' עד כאן:

ונראה לפרש הכתוב בדרך פשט, כי כיון שהזכיר ארנון גבול מואב ואמר עליה כי ארנון גבול מואב פירוש ואין להם בו לישראל חלק לזה גמר אומר על כן יאמר בספר פירוש בספר אשר לפני ה' בענין המלחמות אשר ינחיל לעמים ומוציא מזה ונותן לזה ושם גם כן יאמר אשר ינחיל ה' את ישראל מהאומות כאשר הבטיח להאבות ואמר יאמר כי שם בספר יאמר על גבול זה שיתנו לישראל בסופה, ולא בזמן ההוא אלא בבא משיחנו אז ינחילנו ה' מואב וגבולו שהוא אחד מהג' הנשארים לנו לנחול אותם שהם הקיני והקניזי והקדמוני, ופירוש תיבת והב מתפרש בב' דרכים, הא' לשון אהבה על זה הדרך כי ה' אהב לתתה בסוף ולא עתה, או לשון נתינה על דרך (דניאל ב') יהב חכמתא לחכימין ומצינו שהכתוב ידבר לפעמים תיבה בלשון תרגום, כמו (בראשית כא) מי מלל לאברהם, ואתה מרבבות קודש (דברים לג), ואומרו ואת הנחלים וגו' פירוש בא לסדר הגבול של מואב שכתוב בספר מלחמות ה' שעתיד ה' לתת לנו ואמר ואת הנחלים של ארנון גם כן בכלל הניתן לישראל, גם אשד הנחלים אשר נטה וגו':

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

את והב בסופה. כמו יהב וכן הוה גביר כמו היה גביר פי' אשר ניתן לנו בסופה כלומר במהירות כמו כעבור סופה שבמהרה לקנו הון רב וזהו שכתוב במלחמות ה' דכתיב רק הבהמה ושלל הערים בזזנו לנו:

בסופה. ב' ואת והב בסופה, ואידך בסופה ובשערה דרכו, זהו שתרגם אונקלוס בסופה כשיזכירו נסים של ים סוף דכתיב ה' בסופה וגו' וסופיה דקרא גוער בים סוף ויבשהו והכא נמי איירי ביבושת ים סוף:

<< · מ"ג במדבר · כא · יד · >>