מ"ג במדבר כא טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶ֙שֶׁד֙ הַנְּחָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה לְשֶׁ֣בֶת עָ֑ר וְנִשְׁעַ֖ן לִגְב֥וּל מוֹאָֽב׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְשָׁפוֹךְ לְנַחְלַיָּא דְּמִדַּבְּרִין לָקֳבֵיל לְחָיַית וּמִסְתְּמֵיךְ לִתְחוּם מוֹאָב׃
ירושלמי (יונתן):
וְשִׁפְכוּת נַחֲלַיָא דְאַדְמֵיהוֹן הֲוָה נְגִיד עַד מוֹתְבוֹת לְחָיַית בְּרַם אִיהִי אִשְׁתֵּזִיבַת מִן דֵין גְמִירָא עַל דְלָא הֲוַת בְּעֵיטַתְהוֹן וְהָא הִיא לִתְחוּם מוֹאָב:
ירושלמי (קטעים):
כַּד הַוְויַן בְּנֵי יִשְרָאֵל עָבְרִין בְּנַחַל אַרְנוֹנָא אִיטַמָרוּ מוֹאָבַיָא בִּמְעָרַיָא דִי בְנַחֲלֵי אָמְרִין כַּד יֶהֱוְיַן בְּנֵי יִשְרָאֵל עָבְרִין אֲנַן נַפְקִין לִקֳדָמוּתְהוֹן וּמְקַטְלִין יַתְהוֹן וּרְמַז רִבּוֹן כָּל עַלְמָא יְיָ דִידַע מַה דְבִלְבָבַיָא וּגְלֵי קֳדָמוֹי מַה בְּכוּלְיָתָא רְמַז לְטוּרַיָא וְאַקְפוּ רֵישֵׁיהוֹן אִלֵין לְאִלֵין וְרָצִיצוּ רֵישֵׁי גִבָּרֵיהוֹן שְׁטִיפוּ נַחֲלַיָא מִן אִידָם לְטִילִין וַהֲווֹ יִשְרָאֵל מְהַלְכִין עַל רֵישֵׁי טוּרַיָא מִלְעֵיל וְלָא יָדְעוּ נִיסַיָא וּגְבוּרְתָּא דִי עֲבַד יְיָ עִמְהוֹן בְּנַחֲלֵי אַרְנוֹן וּלְחָיַית קַרְתָּא דְלָא הֲוַת שׁוּתָּפָא בַּעֲצַתְהוֹן אִשְׁתֵּזִיבַת לְהוֹן וְהָא הִיא סְמִיכָא לִתְחוֹמֵיהוֹן דְמוֹאֲבָאֵי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשד הנחלים" - תרגום של שפך אשד שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה והדרך עובר בתוך הנחל אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לארץ לתוך הנחל לעבור נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ כיון שבאו ישראל לעבור נזדעזע ההר של א"י כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום וזהו אשר נטה לשבת ער שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו וזהו ונשען לגבול מואב (בס"א אינו) (ועברו ישראל על ההרים ולא ידעו הנסים האלו אלא ע"י הבאר שנכנס לשם)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים – תַּרְגּוּם שֶׁל 'שָׁפַךְ,' אֲשַׁד'. שֶׁפֶךְ הַנְּחָלִים, שֶׁנִּשְׁפַּךְ שָׁם דַּם אֱמוֹרִיִּים, שֶׁהָיוּ נֶחְבָּאִים שָׁם. לְפִי שֶׁהָיוּ הֶהָרִים גְּבוֹהִים, וְהַנַּחַל עָמֹק וְקָצָר, וְהֶהָרִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה; אָדָם עוֹמֵד עַל הָהָר מִזֶּה וּמְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בָּהָר מִזֶּה, וְהַדֶּרֶךְ עוֹבֵר בְּתוֹךְ הַנַּחַל. אָמְרוּ אֱמוֹרִיִּים: כְּשֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַנַּחַל לַעֲבֹר, נֵצֵא מִן הַמְּעָרוֹת שֶׁבְּהָרִים שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶם, וְנַהַרְגֵם בְּחִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת. וְהָיוּ אוֹתָן הַנְּקָעִים בָּהָר שֶׁל צַד מוֹאָב, וּבָהָר שֶׁל צַד אֱמוֹרִיִּים הָיוּ כְּנֶגֶד אוֹתָן נְקָעִים כְּמִין קְרָנוֹת וְשָׁדַיִם בּוֹלְטִין לַחוּץ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר, נִזְדַּעֲזֵעַ הָהָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּשִׁפְחָה הַיּוֹצֵאת לְהַקְבִּיל פְּנֵי גְבִרְתָּהּ, וְנִתְקָרֵב לְצַד הַר שֶׁל מוֹאָב, וְנִכְנְסוּ אוֹתָן הַשָּׁדַיִם לְתוֹךְ אוֹתָן נְקָעִים וַהֲרָגוּם. וְזֶהוּ אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר, שֶׁהָהָר נָטָה מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְקָרֵב לְצַד מוֹאָב וְנִדְבַּק בּוֹ. וְזֶהוּ וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב [וְעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הֶהָרִים, וְלֹא יָדְעוּ הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, אֶלָּא עַל יְדֵי הַבְּאֵר שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם] (מדרש תנחומא חוקת כ).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על במדבר כא יד

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשד הנחלים" נאמר כמו כן באותו הספר ענין משפך אותם הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב. הגיע עד העיר הנקראת ער שהיו ישראל נגדה. מכל מקום לא התפשט אל המקום אשר עמדו שם ישראל אבל נשען ונדחק אל גבול מואב:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשד הנחלים", (ג) נתן להם המקומות הרמים שמשם נשפכו הנחלים ומקומות אלה יתבארו בפסוק י"ט כ"ף, וגם מקום האשדות עצמו, ומפרש שעל האשד הזה היה טענה

למואב מצד שנטה לשבת ער שער של מואב היה ישיבתה על האשד הזה ומשם שאבו מים וגם שהיה נשען לגבול מואב, ובכ"ז נכתב בספר מלחמות שה' נתנו לישראל:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואשד הנחלים. ס"ת דם שהדם היה יורד מן ההרוגים שנהרגו בנחל:

לשבת. שנים במסורה לשבת ער, לשבת אברם, שבזכות אברהם זכו לזה. ד"א היינו דאמרינן בגמ' נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה שהוא יכול להוציאה וילפינן מדכתיב מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען שלקח הגר והיינו לשבת ער שישב ערירי יכול לישא אשה אחרת וכמה מקץ עשר שנים:

ונשען. שנים במסורה ונשען לגבול מואב, ונשען על ה' קדוש ישראל באמת, כיון שבאו לגבול מואב וראו הנסים שנעשו להם ונשען על ה' קדוש ישראל באמת:

<< · מ"ג במדבר · כא · טו · >>