רמב"ן על במדבר כא
<< · רמב"ן על במדבר · כא · >>
פסוק א
פסוק ט
פסוק יג
פסוק יד
והנה, גבורת סיחון במואב היתה נפלאת בעיניהם, וכתבוה בספר. ואמרו בה מליצות:
- "את והב בסופה" - וגו' ונשאו בה משל (להלן פסוק כז) "בואו חשבון" וגו', ושם עיר אחת מן הערים שהיו למואב וָהֵב.
- "ואשד הנחלים" - מדרון הנחל, שהנחלים נגרים ונמשכים מן אשדות הפסגה (דברים ג יז), וכן ההר והנגב והשפלה והאשדות (יהושע י מ).
- "בסופה" - מן בסופה ובשערה (נחום א ג).
והנה, כאשר לכד סיחון ערי מואב, כתבו המושלים בספר שקראו "מלחמות ה'": "את והב בסופה", או שכתבו "נלחם ה' את והב בסופה ואת הנחלים אשר לארנון ושפך הנחלים אשר נטה למושב ער ונשען האשד לגבול מואב, הכל השמיד ה' בסופה ובסערה, כי בא עליהם סיחון פתאום, פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה". וכן אמרו (להלן פסוק כח) "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון וגו'".
והנה, הכתוב מביא ראיה מספר המלחמות כי ארנון הוא גבול מואב ואסור לישראל, והנחלים וכל האשדות עד ארנון מותרין להם, כי סיחון לקח ממלך מואב כל ארצו עד ארנון ולא ארנון בכלל, ונשאר ארנון למואב והוא יגבול בו, כדכתיב (דברים ג טז) ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנון תוך הנחל וגבול;
וכן אמר יפתח (שופטים יא יח) ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב, כי ארנון גבול מואב.פסוק טו
פסוק טז
פסוק יח
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כו
וחשבון בתחלת גבול הכבוש, על כן תחשב לאמורי, ולא הוזהרו ישראל על ארץ מואב ובני עמון רק על הארץ אשר היא בידם בעת הצואה.
והביא הכתוב ראיה כי חשבון עיר סיחון היא, כי המושלים יאמרו "באו חשבון" וגו', כי בעת שנלחם סיחון במלך מואב - לכד תחלה עיר חשבון, ונחרבה העיר, ואחרי כן בנה אותה לבית מלכות. וזה טעם "אשר יושב בחשבון" (להלן פסוק לד). וכן נאמר בספר יהושע (יג י): "סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון". והיו המושלים אומרים לאמורי "באו חשבון ותשבו בה, תבנה ותכונן אחרי חורבנה עיר סיחון אשר המלך עליה". ואחר שישב סיחון בחשבון אסף שם את חילו, וילכוד מגבול מואב עד ארנון וארנון בכלל, על כן אמרו המושלים "כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אשר יושב בה, ואכלה ער מואב בעלי הבמות אשר לארנון", שלכד סיחון ממואב עד ארנון וכל במות הארץ. ו"בעלי הבמות" כענין (יחזקאל לו ב): "ובמות עולם למורשה".
ולקח עוד מבני עמון מארנון עד היבוק, כמו שנאמר ביהושע (יג כד כה) "ויתן משה למטה גד וגו' יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער", והיא הארץ אשר היה מלך בני עמון תובע ליפתח, כמו שאמר (שופטים יא יג): "כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבק ועד הירדן".פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
וכן הכתוב מזכיר בהם בכל מקום, כמו שכתוב (ישעיהו טז יב): "והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל", ונאמר (ירמיהו מח ז): "ויצא כמוש בגולה כהניו ושריו יחדו"... (ירמיהו מח לה): "והשבתי למואב נאם ה' מעלה במה ומקטיר לאלהיו".
ולכך יאמרו המושלים דרך לעג, כי כמוש "נתן בניו פליטם", כלומר בורחים ונסים מפני חרב, "ובנתיו בשבית", כי המאמינים בו יקראו בניו ובנותיו כאשר יקראו עמו, וכן (מלאכי ב יא): "בת אל נכר" (ולא כדברי רש"י, שפירש "נתן הנותן בניו פלטים מחרב").
והיה כמוש נעבד גם לבני עמון, כמו שאמר יפתח (שופטים יא כד): "את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" והיה להם עוד בארצם (מלכים א יא ה): "מלכום שקוץ עמונים"; או הזכיר יפתח לעמון כמוש בעבור מה שתפשו ישראל ממואב כאשר הזכיר להם (שופטים יא כה): "בלק מלך מואב", לומר שלא הציל כמוש אלהיהם ולא בלק מלכם את ארצם מיד ישראל.
והגון הוא מאד שנאמר כדברי רבותינו (במדבר רבה יט ח), כי "המושלים" - בלעם וכיוצא בו מן הקוסמים, שהיו נושאים משל בעתידות.פסוק לד
<< · רמב"ן על במדבר · כא · >>