מ"ג במדבר י ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עשה לך שתי חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | עֲבֵיד לָךְ תַּרְתֵּין חֲצוֹצְרָן דִּכְסַף נְגִיד תַּעֲבֵיד יָתְהוֹן וְיִהְוְיָן לָךְ לְעָרָעָא כְּנִשְׁתָּא וּלְאַטָּלָא יָת מַשְׁרְיָתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | עִיבַד לָךְ מִדִילָךְ תַּרְתֵּין חֲצוֹצְרַן דִכְסַף מִמִינָא קַשְׁיָא עוֹבַד אוּמַן תַּעֲבֵד יַתְהוֹן וִיהוֹן לָךְ לְעַרְעָא כְנִשְׁתָּא וּלְאַטְלָא יַת מַשִׁרְיָתָא: |
רש"י
"עשה לך" - משלך (עשה לך אתה עושה ומשתמש בהם ולא אחר)
"למקרא העדה" - כשתרצה לדבר עם הסנהדרין ושאר העם ותקראם לאסוף אליך תקראם ע"י חצוצרות
"ולמסע את המחנות" - בשעת סלוק מסעות תתקעו בהם לסימן נמצאת אתה אומר ע"פ שלשה היו נוסעים ע"פ הקב"ה וע"פ משה ועל פי חצוצרות
"מקשה" - מהעשת תעשה בהקשת הקורנס
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
[עֲשֵׂה לְךָ – מִשֶּׁלְּךָ (ספרי עב; תנחומא י; יומא ג' ע"ב).
עֲשֵׂה לְךָ – אַתָּה עוֹשֶׂה וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְלֹא אַחֵר (תנחומא שם).]
לְמִקְרָא הָעֵדָה – כְּשֶׁתִּרְצֶה לְדַבֵּר עִם הַסַּנְהֶדְרִין וּשְׁאָר הָעָם, וְתִקְרָאֵם לֶאֱסֹף אֵלֶיךָ, תִּקְרָאֵם עַל יְדֵי חֲצוֹצְרוֹת (ספרי עב).
וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת – בִּשְׁעַת סִלּוּק מַסָּעוֹת תִּתְקְעוּ בָּהֶם, לְסִימָן (ספרי שם). נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: עַל פִּי שְׁלֹשָׁה הָיוּ נוֹסְעִים; עַל פִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל פִּי מֹשֶׁה, וְעַל פִּי חֲצוֹצְרוֹת (שם; ברייתא דמלאכת המשכן, פי"ג).
מִקְשָׁה – מֵהָעֶשֶׁת תַּעֲשֶׂה, בְּהַקָּשַׁת הַקֻּרְנָס (ספרי שם).
רשב"ם
את המחנות: כמו למחנות:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש עשה לך שתי חצוצרות כסף, זהו שאמר הכתוב (תהלים כד) שאו שערים ראשיכם, שהיו הפתחים שפלים ואמר והנשאו פתחי עולם וגו', אמרו לו השערים מי זה מלך הכבוד, השיב שלמה ע"ה ה' עזוז וגבור, חזר ואמר ושאו פתחי עולם וגו', אמרו לו מי הוא זה מלך הכבוד, השיב ואמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, שאלמלא שאמר להם ה' צבאות הוא מלך הכבוד בקשו השערים ליפול עליו ולהריץ את גלגלתו, וכיון שהשיב להן כך מיד נפתחו השערים, וכיון שחלקו כבוד להקב"ה אמר להם הקב"ה חייכם כשאחריב את ביתי אין בריה שולטת בכם, תדע שכל כלי ביהמ"ק גלו לבבל שנאמר (דניאל א) ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים, אבל שערי ביהמ"ק נגנזו במקומן שנאמר (איכה ב) טבעו בארץ שעריה. ונקרא הקב"ה מלך הכבוד לפי שהוא חולק מכבודו ליראיו, כיצד, הוא נקרא אלהים ובמשה כתיב (שמות ז) ראה נתתיך אלהים לפרעה, הוא מחיה מתים ובאליהו כתיב (מלכים א יז) ראי חי בנך, נקרא מלך דכתיב (תהלים מז) עלה אלהים בתרועה וגו'. ובמשה כתיב (דברים לג) ויהי בישרון מלך, מה המלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו אף אתה עשה לך שתי חצוצרות כסף, שבשעה שתהא מכניס את ישראל יהיו תוקעין בהם והם מתכנסין שנאמר ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד.
עשה לך, לך אתה עושה ואין אחר משתמש בהן, תדע שאפילו יהושע תלמידו לא נשתמש בחצוצרות אלא בשופרות כשבא להלחם ביריחו שהיא תחלת כבושה של ארץ ישראל מה כתיב שם (יהושע ו) וירע העם ויתקעו בשופרות, ולא עוד אלא אפילו משה עצמו בחייו נגנזו, שכן הוא אומר בשעת פטירתו (דברים לא) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם, והיכן היו החצוצרות שהוא אומר להם הקהילו ולא אמר תקעו בחצוצרות ויתכנסו, אלא שנגנזו, לקיים מה שנאמר (קהלת ח) אין שלטון ביום המות. ובדוד המלך כתיב (דברי הימים ב כט) ויעמדו הלוים בכלי דוד וגו' והשיר משורר וחצוצרות מחצצרים, אבל דוד עצמו משתמש בכנור שנאמר (תהלים נז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו, מיד היה דוד המלך ע"ה עומד וכל התלמידים שהיו עוסקין בתורה ומנדדין שינה מעיניהם עד עמוד עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו, מיד היה דוד המלך ע"ה עומד וכל התלמידים שהיו עוסקין בתורה ומנדדין שינה מעיניהם עד עמוד במלכותו, וצוה הקב"ה בזה לכבוד משה, כי כן תכסיס המלך שתוקעין לפניו בשופר כי כן יצוה לאסוף חיילותיו, ובעבור שעלתה השגתו להתנבא בשם הגדול מדת רחמים לכך צוה אותן לעשותן של כסף ולא הוכשרו לעשותן משאר מיני מתכות שכן אמרו במסכת מנחות החצוצרות היו באים מן העשת של כסף, עשאוה מגרוטאות של כסף כשרה, משאר מיני מתכות פסולה. ובעבור שנתיחד לו דבור הרחמים פנים אל פנים מראה בתוך מראה לכך היו שתים והיו מקשה, וזהו סוד אמרו ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה, התקיעה בשתיהן שהיו סימן להקהיל כל ישראל ירמוז לדבור הרחמים מתוך האש לכל ישראל, וזהו שכתוב (דברים ד) ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש, והתקיעה באחת שהיה סימן לנשיאים המיוחדים בעם ירמוז למשה המיוחד על כולן שהיה שומע מתוך התקיעה, הוא קול השם המיוחד, והוא לבדו המשיגו והמתבונן בו, והתרועה במסע המחנות הנוסעים למלחמה תרמוז להשגתם של ישראל שהיא התרועה, ולפי שלא עלה שום נביא למדרגה זו בנבואה לשמוע מן השם המיוחד אלא הוא לבדו לכך צוהו שלא ישתמש בחצוצרות אלא הוא לבדו לא זולתו, הוא שכתוב עשה לך ודרשו רז"ל לך אתה עושה ואין אחר משתמש בהן, והוסיף עוד ואמר והיו לך כלומר והיו המדות לך לבדך ולא לאחר זולתך, ומרוב קדושות החצוצרות ובהיותם כלי שההשגות נרמזו בו היו טעונין גניזה ונגנזו בחייו של משה.
ואל תתמה בהיותן שתיהן של כסף, כי כיון שהיו מקשה אי אפשר לעשותן אלא של כסף וכענין הכרובים שהיו זהב ומקשה כי הרחמים הוא מכריעו וכלול מן הדין, וכן בכאן בחצוצרות מדת הדין רפה היא וכלולה מן הרחמים, ומטעם זה לא נשתמש בחצוצרות אפילו יהושע תלמידו שלא עלתה השגתו בכך, אמנם נשתמש בשופר להודיע בו להיות מדת הדין מתוחה כנגד האויבים כי היא מדתו, וגם היא מדתו של דוד שנתמש בכנור, והיא התכלת הצבוע מדם חלזון שהוא הדג המצוי בים כנרת שלכך נקראת מדה זו כנור דוד שהיה מנגן מאליו, נמצאת למד שכל אחד ואחד נשתמש בכלי הראוי לו לפי השגתו ונבואתו ומדתו שהוא שואב ממנה, וזה מבואר.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לב. חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים או אם רצה להוסיף מוסיף ת”ל שתי חצוצרות שלא להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם. שתי חצוצרות שיהיו שוות במראה ובקומה ובנוי. מקשה אין מקשה אלא מעשה אומן ומן קשה ומעשה קורנס. והיו לך לתקוע העדה שתהא מזמן העדה ומסיע את המחנות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
לא. עשה לך שתי חצוצרות כסף , אמר לו שחוץ ממה שיהיה להם אות אל הנסיעה על ידי הענן תעשה עוד אות ע"י חצוצרות, בשגם שהחצוצרותהיו משמשים גם למקרא העדה, ולסדר איכות וזמן של נסיעת כל דגל בפני עצמו. ובמ”ש עשה לך פליגי ר' יאשיה ור' יונתן מובא בגמ' (יומא דף ג' ע"ב מנחות דף כח). ובם"ש אבא חנן אומר הגהתי כגי' הגר”א עפ”י הגמ' שם.
לב. שתי חצוצרות , כבר התבאר באילת השחר ( כלל ס”ו ) שכ”מ שבא שם הרבים בצווי אצ"ל בו מספר שנים, כי מסתמא נאמר שהם שנים. ולכן כ"מ שאומר ושני כבשים שתי תורים וכדומה, בא לציין שלא יקח יותר או פחות. עוד בארתי שם ( ס”ז ) שיש הבדל בין מספר שנים שתים בצורת הנפרד ובין שני שתי בצורת הסמיכות. שזה מורה על שווי הנמנים והתדמותם. ועז"א שתי שיהיו שוות. והתבאר באורך בפ' אחרי ( אחרי יז ) . ומ”ש אין מקשה אלא מעשה אומן התבאר למעלה.