פתיחת התפריט הראשי


פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צו את בני ישראל וגו'" - פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן ושמנה פרשיות נאמרו בו ביום כדאיתא במס' גיטין בפ' הנזקין

"וישלחו מן המחנה" - שלש מחנות היו שם בשעת חנייתן תוך הקלעים היא מחנה שכינה חניית הלוים סביב כמו שמפורש בפ' במדבר סיני היא מחנה לויה ומשם ועד סוף מחנה הדגלים לכל ארבע הרוחות היא מחנה ישראל (פסחים סז) הצרוע נשתלח חוץ לכולן הזב מותר במחנה ישראל ומשולח מן השתים יא וטמא לנפש מותר אף בשל לויה ואינו משולח אלא משל שכינה וכל זה דרשו רבותינו מן המקראות במס' פסחים

"טמא לנפש" - דמסאב לטמי נפשא דאנשא אומר אני שהוא לשון עצמות אדם בלשון ארמי והרבה יש בב"ר אדריאנוס שחיק טמיא שחיק עצמות

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למעל מעל בה'" - הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר היא האמורה בפ' ויקרא (ויקרא ה) ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו' ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה האחד שכתוב והתודו לומר שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר והשני על גזל הגר שהוא ניתן לכהנים

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את אשמו בראשו" - (ב"ק קיא) הוא הקרן שנשבע עליו

"לאשר אשם לו" - (כתובות יט) למי שנתחייב לו

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם אין לאיש גאל" - שמת התובע שהשביעו ואין לו יורשים

"להשיב האשם אליו" - כשנמלך זה להתודות על עונו ואמרו רבותינו וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים או בן או בת או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעקב אלא זה הגר שמת ואין לו יורשים

"האשם המושב" - זה הקרן והחומש

"לה' לכהן" - קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר

"מלבד איל הכפרים" - האמור בויקרא שהוא צריך להביא

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל תרומה וגו'" - אמר רבי ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות ומה ת"ל אשר יקריבו לכהן אלו הבכורים שנאמר בהם (שמות כג) תביא בית ה' אלהיך ואיני יודע מה יעשה בהם ת"ל לכהן לו יהיה בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתנין לכהן

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיש את קדשיו לו יהיו" - לפי שנאמרו מתנות כהונה ולויה יכול יבואו ויטלום בזרוע ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו מגיד שטובת הנאתן לבעלים ועוד מדרשים הרבה דרשו בו בספרי ומ"א ואיש את קדשיו לו יהיו מי שמעכב מעשרותיו ואינו נותנן לו יהיו המעשרות סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה שהיתה למודה לעשות

"איש אשר יתן לכהן" - מתנות הראויות לו

"לו יהיה" - ממון הרבה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איש איש כי תשטה אשתו" - מה כתוב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו לו יהיו אם אתה מעכב מתנות הכהן חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה

"איש איש" - ללמדך שמועלת בשתים באיש מלחמה של מעלה ואישה מלמטה

"כי תשטה אשתו" - שנו רבותינו אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות דכתיב כי תשטה וכתיב בו (משלי ז) נואף אשה חסר לב ופשוטו של מקרא כי תשטה תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו כמו (שם ד) שטה מעליו ועבור (שם ז) אל ישט אל דרכיה לבך

"ומעלה בו מעל" - ומהו המעל

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושכב איש אתה" - (סוטה כח) איש פרט לקטן ומי שאינו איש

"אתה שכבת זרע" - (יבמות צה) שכיבתה פוסלת אותה ואין שכיבת אחותה פוסלת אותה כמעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו

"ונעלם מעיני אישה" - (סוטה כז) פרט לסומא הא אם היה רואה ומעמעם (ס"א ומעלים) אין המים בודקין אותה

"ונסתרה" - שיעור שתראה לטומאת ביאה

"ועד אין בה" - הא אם יש בה אפי' עד אחד שאמר נטמאת לא היתה שותה

"ועד אין בה" - בטומאה אבל יש עדים לסתירה

"נתפשה" - נאנסה כמו (דברים כב) ותפשה ושכב עמה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועבר עליו" - קודם לסתירה

"רוח קנאה וקנא" - פירשו רבותינו לשון התראה שמתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני

"והיא נטמאה או עבר עליו וגו'" - כלומר הוא התרה בה ועברה על התראתו ואין ידוע אם נטמאה אם לאו

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קמח" - שלא יהא מסולת

"שעורים" - ולא חטים (סוטה יב) היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה

"לא יצק עליו שמן" - שלא יהא קרבנה מהודר שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחושך

"ולא יתן עליו לבנה" - שהאמהות נקראות לבונה שנאמר (שיר השירים ד) אל גבעת הלבונה (סוטה ה) והיא פירשה מדרכיהן

"כי מנחת קנאת הוא" - הקמח הזה קמח לשון זכר

"מנחת קנאת" - מעוררת עליה שתי קנאות קנאת המקום וקנאת הבעל

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מים קדשים" - שקדשו בכיור (כתובות עב) לפי שנעשה הכיור מנחשת מראות הצובאות וזו פירשה מדרכיהן שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח וזו קלקלה לאחר תבדק בו

"בכלי חרש" - (סוטה ז) היא השקתה את הנואף יין משובח בכוסות משובחים לפיכך תשתה מים המרים במקידה בזויה של חרס

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והעמיד הכהן וגו'" - והלא כבר נאמר והעמידה לפני ה' אלא מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה ותטרף דעתה ותודה

"ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן

"לפני ה'" - (ספרי) בשער נקנור הוא שער העזרה המזרחי דרך כל הנכנסים

"ונתן על כפיה" - ליגעה אולי תטרף דעתה ותודה ולא ימחה שם המיוחד על המים

"המרים" - על שם סופן שהם מרים לה

"המאררים" - המחסרים אותה מן העולם ל' (יחזקאל כד) סלון ממאיר ולא יתכן לפרש מים ארורים שהרי קדושים הן ולא ארורים כתב הכתוב אלא מאררים את אחרים ואף אונקלוס לא תרגם ליטיא אלא מלטטיא שמראות קללה בגופה של זו

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשביע וגו'" - ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי הא אם שכב חנקי (ס"א לא תנקי) שמכלל לאו אתה שומע הן אלא שמצוה לפתוח בדיני נפשות תחלה לזכות

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת כי שטית" - כי משמש בל' אם

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בשבעת האלה" - שבועה של קללה

"יתן ה' אותך לאלה וגו'" - שיהיו הכל מקללין ביך יבואך כדרך שבא לפלונית

"ולשבעה" - (סוטה יח שבועות כד) שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית וכן הוא אומר (ישעיהו סה) והנחתם שמכם לשבועה לבחירי שהצדיקים נשבעים בפורענותן של רשעים וכן לענין הברכה (בראשית יא) ונברכו וגו' (שם מח) בך יברך ישראל לאמר

"את ירכך" - בקללה הקדים ירך לבטן לפי שבה התחילה בעבירה תחלה

"צבה" - כתרגומו נפוחה

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לצבות בטן" - כמו להצבות בטן זהו שמוש פתח שהלמ"ד נקודה בו וכן (שמות יג) לנחותם הדרך (דברים א) לראותכם בדרך אשר תלכו בה וכן לנפיל ירך להנפיל ירך שהמים מצבים את הבטן ומפילים את הירך

"לצבות בטן ולנפל ירך" - בטנו וירכו של בועל או אינו אלא של נבעלת כשהוא אומר את ירכך נופלת ואת בטנך צבה הרי של נבעלת אמור

"אמן אמן" - קבלת שבועה אמן על האלה אמן על השבועה אמן אם מאיש זה אמן אם מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשקה את האשה" - אין זה סדר המעשה שהרי בתחלה הקריב מנחתה אלא הכתוב מבשרך שכשישקנה יבאו בה למרים לפי שנאמר בטן וירך מנין לשאר כל הגוף ת"ל ובאו בה בכולה אם כן מה ת"ל בטן וירך לפי שהן התחילו בעבירה תחלה לפיכך התחיל מהם הפורענות

"למרים" - להיות לה רעים ומרים

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והניף" - מוליך ומביא מעלה ומוריד ואף היא מניפה עמו שידה למעלה מידו של כהן

"והקריב אותה" - זו היא הגשתה בקרן דרומית מערבית של מזבח קודם קמיצה כשאר מנחות

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אזכרתה" - הוא הקומץ שע"י הקטרתו המנחה באה לזכרון לגבוה

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשקה את המים" - לרבות שאם אמרה איני שותה לאחר שנמחקה המגלה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה אלא א"כ אמרה טמאה אני (סוטה כז)

"וצבתה בטנה וגו'" - אע"פ שבקללה הזכיר ירך תחלה המים אינן בודקין אלא כדרך כניסתן בה

"והיתה האשה לאלה" - כמו שפירשתי שיהיו הכל אלין בה

"בקרב עמה" - הפרש יש בין אדם המתנוול במקום שניכר לאדם המתנוול במקום שאינו ניכר

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם לא נטמאה האשה" - בסתירה זו

"וטהורה היא" - ממקום אחר

"ונקתה" - ממים המאררים ולא עוד אלא ונזרעה זרע אם היתה יולדת בצער תלד בריוח אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים (סוטה כז)

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"או איש" - כמו (שמות כא) או נודע כלומר אם איש קנאי הוא לכך והעמיד את האשה

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונקה האיש מעון" - אם בדקוה המים אל ידאג לומר חבתי במיתתה נקי הוא מן העונש ד"א משישקנה תהא אצלו בהיתר ונקה מעון שהסוטה אסורה לבעלה (ספרי)