מ"ג איכה א ז

מקראות גדולות איכה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זכרה ירושלם ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם בנפל עמה ביד צר ואין עוזר לה ראוה צרים שחקו על משבתה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זָכְרָה יְרוּשָׁלַ‍ִם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלַ֗͏ִם יְמֵ֤י עׇנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃

תרגום (כל הפרק)

הות דכירא ירושלם יומין קדמאין די הוות מדורא בכרכיא ובפציחין תקיפין ומרדא ושלטה בכל עלמא וכל ריגוגהא דהוו לה מן יומין קדמאין ועל חובא נפל עמה בידוי דנבוכדנצר רשיעא ואעיק להון ולית דסייע לה חזוהא מעיקיא דאזלא בשביתא חיכו על טובהא די פסק מבינהא.

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

זכרה ירושלים – בגלותה. ימי עניה – ימי חורבנה, שהביאה לידי עוני. ומרודיה – הוא לשון צער, כמו "וירדתי על ההרים" (שופטים יא, לז), "אריד בשיחי ואהימה" (תהלים נה, ג).

כל מחמדיה – וזכר כל טוב מחמדים שמימי קדם. ומדרש אגדה דורשו בלשון אחר, שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים, ושומטים בשביעיות, והיו האומות משחקים עליהם ואומרים: שוטים! בארצכם לא שמטתם, ועכשיו בגולה תשמטו? בארצכם לא שמרתם, ועכשיו בגולה תשמרון?

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ימי עניה – כמו "כי ששת ימים עשה ה'".

ומרודיה – בגלות. והמ"ם שרש.

פירוש הטעמים

אם באה לזכור לגלותה, בנפול עמה ביד צר, וכל חמודיה הקדמונים – שחקו צריה כי נשבתה ממעשיה, אין לה מה שתעשה.

מנחת שי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל מחמדיה – המ"ם בשלש נקודות. ובקצת ספרים בוא"ו שרוקה, ובטלים הם ברוב.

בנפל – הפ"א רפה.

<< · מ"ג איכה · א · ז · >>