כף החיים/אורח חיים/תרצה
(א) סעיף א: הגה: מצוה להרבות בסעודת פורים — ד"משתה ושמחה" כתיב. לבוש.
(ב) שם הגה: מצוה להרבות וכו' — בפרק קמא דמגילה: רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא. נגה ולא אתו רבנן. אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? אמר ליה: דלמא טרידי בסעודת פורים, עד כאן. שמעינן דשרי להרבות בסעודת פורים ושלא לבא לבית המדרש מחמת טירדא דסעודתא, דכיון דעסיק במצוה להרבות בסעודת פורים פטור ממצות תלמוד תורה בבית המדרש. ב"ח.
(ג) שם הגה: מצוה להרבות וכו' — אם עשה סעודת פורים בלא לחם יצא. אחד קדוש בתשובה כתב יד. ברכי יוסף אות א'. שערי תשובה. ועיין לקמן אות לב.
(ד) שם בהגה: ובסעודה אחת יוצאים — לאפוקי ממאן דאמר דחייב לאכול גם בלילה דומיא דמגילה. והב"ח כתב דמכל מקום יש לאכול בלילה אפילו כשחל במוצאי שבת, כמו שכתב לקמן בהגה סעיף א מגן אברהם ס"ק א. ורוצה לומר, אפילו כשחל הי"ד במוצאי שבת, דעשה סעודה חשובה בסעודה שלישית, מכל מקום צריך להרבות קצת בלילה לכבוד פורים, אך אינה סעודה כמו למחר דשם צריך להרבות יותר. מ"ב אות ג. ומכל מקום החכם עיניו בראשו, שלא יאכל הרבה בסעודה שלישית אלא יניח מקום לסעודת הלילה. וכן כתב המחצית השקל.
(ה) שם: סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו — דכתיב "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט כב). לבוש.
(ו) שם: סעודת פורים וכו' — כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. הרמב"ם פרק ב מהלכות מגילה הלכה ט"ו.
(ז) שם: סעודת פורים שעשאה בלילה וכו' — ופירוש בלילה, ליל שבו קורין את המגילה; אבל בליל אחר יום הקריאה – פשיטא דלא יצא, שכבר עבר פורים. מגיד משנה שם הלכה י"ד. וכן כתב הר"ן וספר המנהיג בסימן כ"ח. שולחן גבוה אות ב'. מאמר מרדכי אות א'. יפה ללב חלק ב' אות ב'. מ"ב אות ב'.
(ח) שם: שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו — מי שהיה אוכל בליל פורים ונמשכה סעודתו עד היום ואכל קצת ביום, יצא. מהר"י מולכו בתשובה כתב יד סימן כ"ד. ברכי יוסף אות ב'. שערי תשובה.
(ט) וכתב המור וקציעה: נראה לי שאין צריך להזהר לעשות בסעודת פורים זכר לאבילות ירושלים, כיון דחייב לבסומי עד דלא ידע וכו'. שערי תשובה. ועיין לעיל סימן תק"ס אות ט"ז.
(י) שם הגה: ומכל מקום גם בלילה ישמח וכו' — ויש נהגו שלא לאכול בשר בלילה, שלא יטעו ויחשבו שהוא עיקר סעודת פורים. כלבו. עטרת זהב. מגן אברהם ס"ק ו. ואין נוהגין כן. עטרת זהב. אליה רבה אות ה'. שולחן גבוה אות ג'. אשל אברהם אות ו'.
(יא) ואופין מיום הקודם, שהוא ערב פורים, כדי לאכול בלילה פת חמה וגלוסקה יפיפיה סולת בלולה, כי זה בכלל שמחת פורים כמו בשבת ויום טוב. יפה ללב חלק ב' אות ג'.
(יב) שם הגה: ומכל מקום בלילה ישמח וכו' — וימצא בביתו נרות שדולקות וערוך שולחנו ומטה מוצעת, ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב, וישמח אנשי ביתו וירחק מהם כל ריב ומצה וכו'. סדר היום. אליה רבה שם.
(יג) מורנו הרב חיים ויטאל זיע"א היה רגיל לטבול בערב פורים כמו ערב הרגל. וילבש בגדי יום טוב מבערב, ולא כאותן שנוהגין ללבוש בבוקר יום פורים. והוא זכר "ותלבש אסתר מלכות" (אסתר ה א), "ומרדכי יצא... בלבוש מלכות" (אסתר ח טו), ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול? מל"ח סימן ל"א אות ח"י.
(יד) סעיף ב: חייב איניש לבסומי בפוריא וכו' — ואם תאמר, היאך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות דהשכרות מכשול גדול? ויש לומר, מפני שכל הניסים שנעשה לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כי בתחילה נטרדה ושתי על ידי משתה ובאה אסתר, וכן עניין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה, ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין. אליה רבה אות א', משנה ברורה בביאור הלכה.
(טו) שם: חייב איניש לבסומי בפוריא וכו' — היינו למצוה ולא לעכב. תשובת מהרי"ל סימן נ"ו בשם ראבי"ה. וכן כתב הגהות מיימוני פרק ב' דמגילה. דרכי משה אות א'. כנסת הגדולה בהגהת הטור. עולת שבת אות א'. אליה רבה שם. משנה ברורה שם.
(טז) שם: עד דלא ידע בין ארור המן וכו' — יש מפרשים, עד דלא ידע לחשוב חשבון זה כזה. חידושי אגודה למסכת מגילה. ואני שמעתי, עד דלא ידע הי מינייהו קדים, ארור המן לברוך מרדכי או ברוך מרדכי לארור המן. כנסת הגדולה שם. והמנהגים כתבו, דפיוט אחד היה שהיו עונים בבית א' ארור המן ועל בית א' ברוך מרדכי, וצריך צילותא שלא יטעה לפעמים. דרכי משה שם. והט"ז ס"ק א כתב, דצריך האדם לתת שבח לו יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו, הא' הוא פורענות שהביא על המן, ואילו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו, אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאד והטובה יתירה, על כן אמר: צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתנו מן ארור המן, שזה מפלה שלו, לברוך מרדכי שזה מעלתנו שניה, יעויין שם. ובשער הכוונות דף ק"ט עמוד ד' כתב כפשוטו, שיטעה לומר במקום ברוך מרדכי ברוך המן, ויעויין שם טעם בסוד. וכן כתב בסידור עמודי שמים לרב יעב"ץ, שאביו הגאון ז"ל היה [נוהג] בבחרותו לקיים המימרא כפשוטו. אלא שכתב: אך החלש שמזיק לו השכרות, פשיטא שאינו מחוייב בכך, גם לא המשתטה ביינו ואין בו מדעת קונו, וראיה לדבר ריב"א, ועל זה נאמר: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, יעויין שם. וכוונתן במה שכתב ריב"א הוא ראשי תיבות רבי יהודה ברבי אלעאי, רוצה לומר שר' יהודה בר' אלעאי אמר בירושלמי דלא שתי אלא מפסחא לפסחא וחוגרני צדעי וכו', משמע דבפורים לא שתה, ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו. שערי תשובה אות ב'. ומכל מקום אף מי שאינו יכול להשתכר יעשה סעודה, ובתוך הסעודה ישתה איזה כוס של יין כדי לקיים "ימי משתה ושמחה". וקודם הסעודה יאמר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הריני בא לקיים מצות סעודת פורים במאכל ומשתה כמו שתיקנו מרדכי ואסתר לעשות ביום זה כמו שכתוב: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" לתקן את שורש מצוה זו וכל מצוות התלויות בה במקום עליון, ויהי נועם" וכו'. ואחר הסעודה קודם ברכת המזון ילמוד משניות של מסכת מגילה והם ד' פרקים, ויכוין שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדנ"י.
(טוב) שם: עד דלא ידע וכו' — והיודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות, בנטילת ידיים ובברכה וברכת המזון או שלא להתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר. חיי אדם כלל קנ"ה אות ל'.
(חי) שם בהגה: ואין להתענות בפורים — דכתיב: "ימי משתה ושמחה". ועיין לקמן סימן תרצ"ו סעיף ג'.
(יט) שם בהגה: מלבד תענית חלום — נראה דכוונתו דיתענה עד אחר מנחה ואחר כך יאכל. ועיין מה שכתב סימן תר"ד וסימן תקנ"ב סעיף י"א. מגן אברהם ס"ק ד. ורוצה לומר דשם בסימן תקנ"ב סעיף י"א בהגה כתוב גם כן לעניין ערב תשעה באב דיתענה עד אחר מנחה ואחר כך אוכל, יעויין שם, ואם כן הוא הדין לכאן, ויאכל קודם ביאת השמש רק פעם אחת. אשל אברהם אות ד'.
(ך) שם בהגה: מלבד תענית חלום — והמתענה תענית חלום בחנוכה ופורים, צריך למיתב תענית לתעניתו כדין המתענה תענית חלום בשבת, כמו שכתב לעיל סימן תקס"ח סעיף ה' יעויין שם. ודין תענית חלום באיזה גוונא מתענין, עיין לעיל סימן רפ"ח סעיף ד' וסעיף ה' ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא.
(כא) ובספר התניא כתוב: הנשבע להתענות בפורים, יעמוד בשבועתו ויסעוד בלילה, אף על פי שמצוה מן המובחר ביום, יעשה מה שיוכל. ועיין ריש סימן תק"ע דלא קיימא לן כן. מגן אברהם ס"ק ד. ורוצה לומר דשם כתוב שיש להתיר נדרו ולאכול, יעויין שם ובדברינו לשם.
(כב) שם בהגה: יש נהגו ללבוש בגדי שבת וכו' — ויש ללבוש מבערב, כמו שכתבנו לעיל אות יג יעויין שם.
(כג) שם בהגה: ונוהגין לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וכו' — והטעם כתוב שם בתרומת הדשן סימן קי, משום דבי"ד שחרית צריך שיהוי בקריאת המגילה, ואחר כך הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה וכו'. אלא שכתב: אף שישבתי המנהג, מכל מקום רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, יעויין שם. וכן כתב השל"ה דף רס"א עמוד א'. וכל מי שמקדים ומזרז ביותר לעשות סעודה בהשכמה הוא משובח בעיני, יעויין שם. והביא דבריו האשל אברהם אות ה', וכתב: וכן אני נוהג. וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א אות רל"ח: סעודת פורים עיקרה ביום, על כן הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית, עד כאן לשונו. וכן כתב בסידור הרש"ש ז"ל וזה לשונו: להזהר ולהזדרז לעשות סעודה אחר תפילת שחרית, לכמה טעמים ידועים לי, וגם בעוד שהארות הנזכרים בתוקפם אחר התפילה ולא יסתלקו אחר כך מהכלים הפנימים דשחרית, כי תפילת המנחה היא בכלים אמצעים כנודע. לפיכך כמעט קיבלתי בקבלה לעשות הסעודה אחר תפילת שחרית בעזרת האל, עד כאן לשונו, וכן הוא מנהג חסידי בית אל יכונן בצדקה.
(כד) וכתב בסדר היום: יקבץ כל אנשי ביתו וחביריו, דכי אדם יושב גלמוד יחידי, אי אפשר לשמוח כראוי. אליה רבה אות ד', אשל אברהם אות ה'. והיינו אם אין עוסקים שם רק בדברי תורה ודברי תשבחות; אבל אם על ידי זה יבואו לדבר דברים בטילים, וכל שכן דברים שאינן מהוגנין, אדרבה היותר טוב לשבת לבדו:
(כה) שם בהגה: יש אומרים שיש לאכול מאכל זרעונים וכו' — כן כתב בית יוסף בשם ארחות חיים: נהגו לאכול בליל פורים אחר התענית זרעונים, זכר לזרעונים וכו'. והטעם כתב הלבוש, שגם המגילה היה גם כן על ידי דניאל, שהוא התך לפי דברי רז"ל. והלבושי שרד כתב, דגם אסתר אכלה זרעונים, כדאמרינן פרק קמא דמגילה: "וישנה לטוב", שהאכילה זרעונין, עכ"ל. ורוצה לומר שגם על ידי זה יבא לזכור הנס:
(כו) שם בהגה: טוב לעסוק מעט בתורה וכו'. ויש ללמוד משניות של מסכת שקלים, שהוא מעניינא דיומא, ואחר הסעודה מסכת מגילה, כמו שכתבנו לעיל סוף אות ט"ז, יעו"ש. ועיין לעיל סימן תכ"ט אות ו':
(כז) שם בהגה: טוב לעסוק מעט בתורה וכו'. והיא מגינה עליו, שלא יארע לו קלקול בסעודה. דרכי משה אות ג'. ועיין לעיל סימן תכ"ט אות ה':
(כח) שם בהגה: וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים י"ד וט"ו — שנאמר: "את שני הימים האלה". דרכי משה אות ד'. ונהגו לשמוח אף בליל ט"ו שביניהם. לבוש:
(כט) שם בהגה: ויש אומרים דאם הזיק וכו' — ובכנסת הגדולה כתב, דווקא כשהזיק ממונו, אבל גופו חייב, עכ"ל. אבל באגודה סוכה כתב: כשמשחקים הבחורים בשבת ומכין זה את זה – פטורים, ובלבד שלא יתכוונו, עכ"ל. מגן אברהם ס"ק ז'. והעולת שבת אות א' כתב, דהכל לפי ראות עיני בית דין. ועיין בחושן משפט סוף סימן שע"ח:
(ל) שם בהגה: מכח שמחת פורים וכו' — פירוש, שעשה מכח שמחה; אבל אם כיון להזיק – חייב, עיין בחושן משפט שם. מגן אברהם ס"ק ח':
(לא) שם בהגה: ועיין בחושן משפט בדיני נזיקין — סוף סימן שע"ח:
(לב) סעיף ג: אומר על הנסים בברכת המזון וכו' — כתב רש"ל בתשובה סימן מ"ח: באם שכח על הניסים בברכת המזון בסעודה זו, צריך לחזור. ונמשכו אחריו מטה משה ושל"ה. ומגן אברהם מפקפק בזה. והט"ז סימן תרצ"ג הוסיף, דבסעודה [ראשונה] שאוכל בו ביום בפורים צריך לחזור, דבו קיים סעודת פורים, יעו"ש. ואני אומר דאשתמיט לכל הגדולים הנ"ל דברי התרומת הדשן סימן ל"ח, דמבואר שם דראיית רש"ל ממרדכי דחויה. וכן מצאתי בשם הגאון מהר"ל מפראג, שפסק דלא כרש"ל, דאף בסעודה זו אין צריך לחזור, ואף שחייב במשתה מכל מקום אין חיוב בפת. אליה רבה אות ז'. וכן כתב הברכי יוסף אות ג' בשם תשובה כ"י לאחד קדוש ומהר"ל מפראג, דלא כרש"ל וסיעתו, יעו"ש. וכן כתב הערך השלחן אות א' דלא כרש"ל. וכתב שכן הוא בהדיא בארחות חיים והכלבו הלכות תפלה יעו"ש. וכן כתב הכסא אליהו אות א', דכן הוא מבואר להדיא ברמב"ם פרק ב' מהלכות ברכות ובטור סימן קפ"ז ובהגה שם סעיף ד', יעו"ש. וכן כתב הנהר שלום בסימן תרצ"ג אות ב'. וכן הסכים המאמר מרדכי אות ג', שלחן גבוה בסימן תרצ"ג אות א' במחודש, בגדי ישע ס"ק ט', יפה ללב חלק ב' אות י"ד, וכתב: ודלא כרב יעב"ץ בסידור עמודי שמים יעו"ש. וכן פסק הרב בן איש חי פרשת תצוה אות י"ד. ובלאו הכי הא קיימא לן ספק ברכות להקל, ואיך יוכל לחזור? ומה שמזכירין מעין המאורע הוא מדבריהם, כמו שכתבנו לעיל סימן קפ"ח אות כ"ד יעו"ש. אלא יאמר אותו בתוך הרחמן, כמו שכתב לעיל סוף סימן קפ"ז בהגה ובדברינו לשם, יעו"ש:
(לג) שם: ומשכה עד הלילה אומר על הנסים וכו', ויש מי שאומר שאין לאומרו וכו' — עיין לעיל סימן קפ"ח אות מ"ג, שכתבנו שכן ראוי לנהוג כיש מי שאומר, משום דיש לחוש להפסק בתוך הברכה יעו"ש, אלא יש לאומרו בתוך הרחמן כנזכר:
(לד) סעיף ד: חייב לשלוח לחבירו שתי מנות וכו' — עיקר המצוה שיהיה המנות יקרות הערך ועריבות. שדה יהושע מגילה דף טו"ב משם מהראנ"ח. ברכי יוסף אות ד':
(לה) שם: שתי מנות בשר וכו' — ודווקא מיני אכילה ושתיה, אבל חלוקין וסדינים אין יוצאין בהם חובת "ומשלוח מנות". תרומת הדשן סימן קי"א. ט"ז ס"ק ד. כנסת הגדולה בהגהות הטור. עולת שבת אות ג'. אליה רבה אות ט'. ער"ה אות ב', וכתב: ודלא כהלכות קטנות חלק ב' סימן קס"ג, יעו"ש. וכן אם שלח תרנגולים חיים נראה שלא קיים המצוה, אבל שחוטים יצא. פרי חדש. אבל מדברי מהרי"ל שנכתוב לקמן אות ט"ל משמע דבעינן דווקא מבושלים, יעו"ש. וכן כתב חיי אדם כלל קנ"ה אות ל"א. קיצור שלחן ערוך סימן קמ"ב אות ב':
(לו) שם: שתי מנות בשר וכו' — ויש לשלחם בבת אחת ולא בזה אחר זה. יפה ללב חלק ב' אות ט"ו. וקודם שישלח יאמר: לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצות "ומשלוח מנות איש לרעהו" שתקנו מרדכי ואסתר לשלוח ביום זה שתי מנות לאיש אחד, לתקן את שורש מצוה זו וכל מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו':
(לז) שם: שתי מנות בשר וכו' — נגד שתי מתנות שנתן אחשוורוש לאסתר: אחד בית המן ,ואחד הטבעת. ב"ח. אליה רבה אות ח':
(לח) שם: שתי מנות בשר וכו' — נראה דבעניים הקפידו ליתן לשני עניים, דמצוה לחלק, מה שאין כן בעשיר דדי כשנותן לאחד. מגן אברהם ס"ק י"ב. ועיין לעיל סימן תרצ"ד אות ח'. והא דתיקנו לשלוח לעשיר, נראה כדי שיהא אהבה בישראל, שעל ידי שזה שולח לזה וזה לזה יהיה אהבה ביניהם: