כף החיים על אורח חיים תרצה

סעיף אעריכה

(א) סעיף א: הגה: מצוה להרבות בסעודת פורים — ד"משתה ושמחה" כתיב. לבוש.

(ב) שם הגה: מצוה להרבות וכו' — בפרק קמא דמגילה: רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא. נגה ולא אתו רבנן. אמר ליה: מאי טעמא לא אתו רבנן? אמר ליה: דלמא טרידי בסעודת פורים, עד כאן. שמעינן דשרי להרבות בסעודת פורים ושלא לבא לבית המדרש מחמת טירדא דסעודתא, דכיון דעסיק במצוה להרבות בסעודת פורים פטור ממצות תלמוד תורה בבית המדרש. ב"ח.

(ג) שם הגה: מצוה להרבות וכו' — אם עשה סעודת פורים בלא לחם יצא. אחד קדוש בתשובה כתב יד. ברכי יוסף אות א'. שערי תשובה. ועיין לקמן אות לב.

(ד) שם בהגה: ובסעודה אחת יוצאים — לאפוקי ממאן דאמר דחייב לאכול גם בלילה דומיא דמגילה. והב"ח כתב דמכל מקום יש לאכול בלילה אפילו כשחל במוצאי שבת, כמו שכתב לקמן בהגה סעיף א מגן אברהם ס"ק א. ורוצה לומר, אפילו כשחל הי"ד במוצאי שבת, דעשה סעודה חשובה בסעודה שלישית, מכל מקום צריך להרבות קצת בלילה לכבוד פורים, אך אינה סעודה כמו למחר דשם צריך להרבות יותר. מ"ב אות ג. ומכל מקום החכם עיניו בראשו, שלא יאכל הרבה בסעודה שלישית אלא יניח מקום לסעודת הלילה. וכן כתב המחצית השקל.

(ה) שם: סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו — דכתיב "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט כב). לבוש.

(ו) שם: סעודת פורים וכו' — כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. הרמב"ם פרק ב מהלכות מגילה הלכה ט"ו.

(ז) שם: סעודת פורים שעשאה בלילה וכו' — ופירוש בלילה, ליל שבו קורין את המגילה; אבל בליל אחר יום הקריאה – פשיטא דלא יצא, שכבר עבר פורים. מגיד משנה שם הלכה י"ד. וכן כתב הר"ן וספר המנהיג בסימן כ"ח. שולחן גבוה אות ב'. מאמר מרדכי אות א'. יפה ללב חלק ב' אות ב'. מ"ב אות ב'.

(ח) שם: שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו — מי שהיה אוכל בליל פורים ונמשכה סעודתו עד היום ואכל קצת ביום, יצא. מהר"י מולכו בתשובה כתב יד סימן כ"ד. ברכי יוסף אות ב'. שערי תשובה.

(ט) וכתב המור וקציעה: נראה לי שאין צריך להזהר לעשות בסעודת פורים זכר לאבילות ירושלים, כיון דחייב לבסומי עד דלא ידע וכו'. שערי תשובה. ועיין לעיל סימן תק"ס אות ט"ז.

(י) שם הגה: ומכל מקום גם בלילה ישמח וכו' — ויש נהגו שלא לאכול בשר בלילה, שלא יטעו ויחשבו שהוא עיקר סעודת פורים. כלבו. עטרת זהב. מגן אברהם ס"ק ו. ואין נוהגין כן. עטרת זהב. אליה רבה אות ה'. שולחן גבוה אות ג'. אשל אברהם אות ו'.

(יא) ואופין מיום הקודם, שהוא ערב פורים, כדי לאכול בלילה פת חמה וגלוסקה יפיפיה סולת בלולה, כי זה בכלל שמחת פורים כמו בשבת ויום טוב. יפה ללב חלק ב' אות ג'.

(יב) שם הגה: ומכל מקום בלילה ישמח וכו' — וימצא בביתו נרות שדולקות וערוך שולחנו ומטה מוצעת, ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב, וישמח אנשי ביתו וירחק מהם כל ריב ומצה וכו'. סדר היום. אליה רבה שם.

(יג) מורנו הרב חיים ויטאל זיע"א היה רגיל לטבול בערב פורים כמו ערב הרגל. וילבש בגדי יום טוב מבערב, ולא כאותן שנוהגין ללבוש בבוקר יום פורים. והוא זכר "ותלבש אסתר מלכות" (אסתר ה א), "ומרדכי יצא... בלבוש מלכות" (אסתר ח טו), ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול? מל"ח סימן ל"א אות ח"י.

סעיף בעריכה

(יד) סעיף ב: חייב איניש לבסומי בפוריא וכו' — ואם תאמר, היאך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות דהשכרות מכשול גדול? ויש לומר, מפני שכל הניסים שנעשה לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כי בתחילה נטרדה ושתי על ידי משתה ובאה אסתר, וכן עניין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה, ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין. אליה רבה אות א', משנה ברורה בביאור הלכה.

(טו) שם: חייב איניש לבסומי בפוריא וכו' — היינו למצוה ולא לעכב. תשובת מהרי"ל סימן נ"ו בשם ראבי"ה. וכן כתב הגהות מיימוני פרק ב' דמגילה. דרכי משה אות א'. כנסת הגדולה בהגהת הטור. עולת שבת אות א'. אליה רבה שם. משנה ברורה שם.

(טז) שם: עד דלא ידע בין ארור המן וכו' — יש מפרשים, עד דלא ידע לחשוב חשבון זה כזה. חידושי אגודה למסכת מגילה. ואני שמעתי, עד דלא ידע הי מינייהו קדים, ארור המן לברוך מרדכי או ברוך מרדכי לארור המן. כנסת הגדולה שם. והמנהגים כתבו, דפיוט אחד היה שהיו עונים בבית א' ארור המן ועל בית א' ברוך מרדכי, וצריך צילותא שלא יטעה לפעמים. דרכי משה שם. והט"ז ס"ק א כתב, דצריך האדם לתת שבח לו יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו, הא' הוא פורענות שהביא על המן, ואילו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו, אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאד והטובה יתירה, על כן אמר: צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתנו מן ארור המן, שזה מפלה שלו, לברוך מרדכי שזה מעלתנו שניה, יעויין שם. ובשער הכוונות דף ק"ט עמוד ד' כתב כפשוטו, שיטעה לומר במקום ברוך מרדכי ברוך המן, ויעויין שם טעם בסוד. וכן כתב בסידור עמודי שמים לרב יעב"ץ, שאביו הגאון ז"ל היה [נוהג] בבחרותו לקיים המימרא כפשוטו. אלא שכתב: אך החלש שמזיק לו השכרות, פשיטא שאינו מחוייב בכך, גם לא המשתטה ביינו ואין בו מדעת קונו, וראיה לדבר ריב"א, ועל זה נאמר: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, יעויין שם. וכוונתן במה שכתב ריב"א הוא ראשי תיבות רבי יהודה ברבי אלעאי, רוצה לומר שר' יהודה בר' אלעאי אמר בירושלמי דלא שתי אלא מפסחא לפסחא וחוגרני צדעי וכו', משמע דבפורים לא שתה, ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו. שערי תשובה אות ב'. ומכל מקום אף מי שאינו יכול להשתכר יעשה סעודה, ובתוך הסעודה ישתה איזה כוס של יין כדי לקיים "ימי משתה ושמחה". וקודם הסעודה יאמר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הריני בא לקיים מצות סעודת פורים במאכל ומשתה כמו שתיקנו מרדכי ואסתר לעשות ביום זה כמו שכתוב: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" לתקן את שורש מצוה זו וכל מצוות התלויות בה במקום עליון, ויהי נועם" וכו'. ואחר הסעודה קודם ברכת המזון ילמוד משניות של מסכת מגילה והם ד' פרקים, ויכוין שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדנ"י.

(טוב) שם: עד דלא ידע וכו' — והיודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות, בנטילת ידיים ובברכה וברכת המזון או שלא להתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר. חיי אדם כלל קנ"ה אות ל'.

(חי) שם בהגה: ואין להתענות בפורים — דכתיב: "ימי משתה ושמחה". ועיין לקמן סימן תרצ"ו סעיף ג'.


(יט) שם בהגה: מלבד תענית חלום — נראה דכוונתו דיתענה עד אחר מנחה ואחר כך יאכל. ועיין מה שכתב סימן תר"ד וסימן תקנ"ב סעיף י"א. מגן אברהם ס"ק ד. ורוצה לומר דשם בסימן תקנ"ב סעיף י"א בהגה כתוב גם כן לעניין ערב תשעה באב דיתענה עד אחר מנחה ואחר כך אוכל, יעויין שם, ואם כן הוא הדין לכאן, ויאכל קודם ביאת השמש רק פעם אחת. אשל אברהם אות ד'.

(ך) שם בהגה: מלבד תענית חלום — והמתענה תענית חלום בחנוכה ופורים, צריך למיתב תענית לתעניתו כדין המתענה תענית חלום בשבת, כמו שכתב לעיל סימן תקס"ח סעיף ה' יעויין שם. ודין תענית חלום באיזה גוונא מתענין, עיין לעיל סימן רפ"ח סעיף ד' וסעיף ה' ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא.

(כא) ובספר התניא כתוב: הנשבע להתענות בפורים, יעמוד בשבועתו ויסעוד בלילה, אף על פי שמצוה מן המובחר ביום, יעשה מה שיוכל. ועיין ריש סימן תק"ע דלא קיימא לן כן. מגן אברהם ס"ק ד. ורוצה לומר דשם כתוב שיש להתיר נדרו ולאכול, יעויין שם ובדברינו לשם.

(כב) שם בהגה: יש נהגו ללבוש בגדי שבת וכו' — ויש ללבוש מבערב, כמו שכתבנו לעיל אות יג יעויין שם.

(כג) שם בהגה: ונוהגין לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וכו' — והטעם כתוב שם בתרומת הדשן סימן קי, משום דבי"ד שחרית צריך שיהוי בקריאת המגילה, ואחר כך הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה וכו'. אלא שכתב: אף שישבתי המנהג, מכל מקום רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, יעויין שם. וכן כתב השל"ה דף רס"א עמוד א'. וכל מי שמקדים ומזרז ביותר לעשות סעודה בהשכמה הוא משובח בעיני, יעויין שם. והביא דבריו האשל אברהם אות ה', וכתב: וכן אני נוהג. וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א אות רל"ח: סעודת פורים עיקרה ביום, על כן הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית, עד כאן לשונו. וכן כתב בסידור הרש"ש ז"ל וזה לשונו: להזהר ולהזדרז לעשות סעודה אחר תפילת שחרית, לכמה טעמים ידועים לי, וגם בעוד שהארות הנזכרים בתוקפם אחר התפילה ולא יסתלקו אחר כך מהכלים הפנימים דשחרית, כי תפילת המנחה היא בכלים אמצעים כנודע. לפיכך כמעט קיבלתי בקבלה לעשות הסעודה אחר תפילת שחרית בעזרת האל, עד כאן לשונו, וכן הוא מנהג חסידי בית אל יכונן בצדקה.

סימן זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה