כף החיים על אורח חיים לז


סעיף אעריכה

(א) סעיף א: גדול שכר מצות תפילין — בטור סיים: שכל המניחם מאריך ימים, שנאמר: "אדני עליהם יחיו". והוא מפרק התכלת סוף דף מ"ד ע"א. ופירש רש"י ז"ל: אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו. והטעם כתב היפה ללב ז"ל בשם ספר חיים תחילת דף ח"י ע"א, יען עיקר חיות האדם הוא בלב ובמוח כמו שאמרו ז"ל, ולכן מי שמניח תפילין במקום חיותו ומקדש מוחו ולבו הרי הוא מאריך ימים. ועיין מה שכתב הוא ז"ל בשם התיקונים תיקון כ"א ומה שכתב האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דתפילין ד"ה והענין הוא וכו' שנתן טעם בסוד יעו"ש, ועוד עיין הטעם בספרי הקטן חפץ בחיים דרוש תפילין יעו"ש:

עוד כתב הטור: ואמר רבא, כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואמר אביי: מערב אני בו שאין אש של גהינם שולט בו, רב פפא אמר: מערב אני בו שכל עוונותיו נמחלים, עכ"ל. והוא מהגאון הנקרא שימושא רבא, כמו שכתב בית יוסף, וכל הלכות תפילין הנמצאים בשם גאון הנזכר הביאם הרא"ש ז"ל בסוף הלכות קטנות של הלכות תפילין יעו"ש. וכתב הפרישה ז"ל, דרבא בא להוסיף ואמר: לא מבעיא שיאריך ימים בעולם הזה, אלא שמובטח לו שיהיה גם כן בן העולם הבא והוא עיקר האריכות ימים והחיים. ובא אביי ומוסיף ואומר, שלא די שיהיה בן העולם הבא, אלא אפילו אין הגהינם שולט בו כלל, לפי שלא יגיע לו שום חטא, על דרך שכתב לעיל בציצית סימן כ"ד: "חונה מלאך ה' וכו' ויחלצם" מן החטא. ובא רב פפא ומוסיף, שאפילו עבירות שעשה כבר נמחלין לו אם מניח תפילין, עכ"ל. ועיין חס"ל אות א'. וכל זה אם נזהר בהם שלא לזלזל בהם לשוח שיחת חולין או הבלים, ומכל שכן שלא לעשות דבר מלאכה. קיצור של"ה דף נ"ה ע"ד, והביאו כף החיים להרב חיים פלאג'י סימן יו"ד אות ל':

(ב) שם:גדול שכר מצות תפילין — אמרו בזוהר הקדוש פרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רכ"ח ע"ב שהיא שקולה כנגד כל המצות, יעו"ש, וכן כתב הלבוש, והביא דבריו היפה ללב ז"ל חלק א' אות א' וחלק ב' אות א':

(ג) אמרו רז"ל: תפילין של ראש מכפר על עינים רמות, ושל יד מכפר על שפיכות דמים. כף החיים שם, וכן כתב הרב יפה ללב ז"ל אות א' יעו"ש:

(ד) שם: גדול שכר מצות תפילין — כתב המרדכי בהלכות קטנות: יש לאדם להדר אחר תפילין נאים, שנאמר: "זה אלי ואנוהו", דהיינו שכתבם לבלר אומן בכתב נאה ודיו נאה וקולמוס נאה וקלפים נאים, עכ"ל. והביאו דרכי משה אות א'. וזה לשון כף החיים שם אות כ"ג: יזהר דסופר של התפילין יהיה ירא אלהים וסר מרע וחרד אל דבר ה' כדי שיעלו לרצון לפני ה', וכמה מעלות טובות להאי ספרא דיוקנא, ומה רב טוב כשיודע לעשות כוונים למלאכת שמים, וקדוש הוא לאלהיו, ומלתא כדנא דבר הלמד ממה שכתב בספר החסידים סימן רמ"ט כיעו"ש. וראה בעיניך מה שכתב בספר ועד לחכמים מערכת יוד אות מ"ה ודהביא עניין נורא, והוא דחצי העולם היה מתקיים על ידי התפילין שהיה כותב הרב יוסף ויטאל ז"ל אבי מהרח"ו זלה"ה בקדושה ובטהרה ובכונה גדולה יעו"ש, עכ"ל, ועיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן קול יעקב על סימן ל"ב סעיף ך':

(ה) שם: וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן — כתבו התוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי בשם רבינו תם: דווקא הנמנע מלהניח בשביל שהמצוה בזויה עליו, אבל אם ירא להניח תפילין משום דבעי גוף נקי, והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה, לא. ופירש הרא"ש שם: אף על גב דעבירה היא, דבקל יכול ליזהר בשעת קריאת שמע ותפילה, מכל מקום לא מיקרי בהכי פושעי ישראל בגופן, עכ"ל. והביא דבריו מרן ז"ל בבית יוסף, וכתב: אבל מתוך דברי הטור נראה שאינו מפרש כפירוש רבינו תם, אלא כל מי שאין מניחן מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. וכתב: וכן נראה מדברי רבינו ירוחם, וכן נראה גם כן דעת הרא"ש, יעו"ש בב"י. ונראה שכן דעתו ז"ל לפסוק בשולחן ערוך, מדכתב סתמא דכל מי שאינו מניחם מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. אחר כך ראיתי שכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות א', דבע"ץ ונ"ץ פירשו דברי הש"ע כמו שכתב בבית יוסף, דאפילו הוה אין מניחן מאיזה טעם שיהיה הוה בכלל פושעי ישראל בגופן, יעו"ש. ועיין מה שכתב הב"ח על דברי מרן ז"ל בבית יוסף ומה שכתב עליו הברכי יוסף אות א':

(ו) שם: וכל מי שאינו מניחם וכו' — וכתב בספר קרבן מנחה סימן דש"ם, מי שאינו מניח תפילין נופל עליו רעם לפיד אש וברק מלמעלה רחמנא ליצלן. רו"ח אות ב'. ואמרו רז"ל: כל שאינו מניח תפילין עובר בח' עשין בכל יום, שהרי יש שם ד' פרשיות ובכל אחד יש מצות עשה של יד ומצות עשה של ראש, והמניחם מקיים ח' עשין, אלה המצות מצוה שע"ח והביאו יפה ללב ז"ל בחלק ה' אות א'. ואמרו בתיקונים תיקון ו' דבזמנא דישראל מיחדין לקב"ה בתפילין דיד ובתפילין דראש בדחילו ורחימו אתמר בהון "לא תקח האם על הבנים", ואם לאו – "שלח תשלח" וכו'. וכתב מהרח"ו ז"ל בשער הקדושה ח"א שער הז': מי שאינו מקיים מצות תפילין נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין, שאינו קם בתחיית המתים, וכן כתב דברי מנחם אות א' בשם קיצור של"ה, יפה ללב אות ב'. וכתב הרא"ש בהלקות קטנות הלכות תפילין סימן כ"ז וזה לשונו: שנו חכמים ליום הדין: אם היה זהיר במצות תפילין – כף זכות מכרעת, ואם פשע בהם – כף חובה מכרעת, שאין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך", לכן צריך כל אדם ליזהר במצות תפילין, עכ"ל, והביאו בית יוסף:

(ז) הא דאמרו דפושעי ישראל הם קרקפתא דלא מנח תפילין, פירש הרב עמק ברכה דהיינו שאוכל הרבה ומביא לידי שינה ולידי הפחה ופטור מן התפילין, ולמפרע הוא פושע בגופו, יעו"ש. ולפי זה, אם ידע איניש בנפשיה דאם אוכל הרבה יזיק לו האצטומכא, ימעט בלילה טפי מהיום באכילות, מלבד דעל פי הרפואה הנה טוב דבלילה לא יאכל הרבה, נוסף גם הוא כי בעבור התפילין ראוי לו דימשוך מלמלא בטנו, ויהיה חכם הרואה את הנולד דלמחר בבוקר הנה הוא בא לקיים אשר קדשנו במצותיו להניח תפילין. כף החיים סימן יו"ד אות ל"א:

סעיף בעריכה

(ח) סעיף ב: מצותן להיותם עליו כל היום וכו' — והאר"י ז"ל כתב בשער הכוונות דרוש ה' דתפילין, דעיקר מצות תפילין היא בבוקר בעת התפילה, אבל בשאר היום אינה כל כך מצוה וחובה כמו בעת התפילה, ויעו"ש טעם בסוד. וכן כתב בפרי עץ חיים שער התפילין פרק ז, ועו"ת דף ל"א ע"א הנדפס מחדש, ועיין מה שכתבתי לעיל בסימן כ"ה אות פ"ח ואות פ"ט:

(ט) שם: ושלא יסיח דעתו מהם וכו' — עיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ח אות ב:

(י) שם: נהגו שלא להניחם כל היום וכו' — ומ"ע כתב בתשובה סימן ט"ל שצריך להניחם פעם ב' בתפילת המנחה, והביאו מגן אברהם ס"ק ב, אליהו רבה אות ב'. וכן כתב הברכי יוסף אות ג', דרבים מיראי ה' נהגו להניחם בתפילת המנחה ומנהג נכון הוא. וכן כתב בשער הכוונות דף נ"ב ע"א שהאר"י ז"ל היה נזהר מאד לאומרה בטלית ותפילין, ובראשונה היה נוהג להניח במנחה תפילין כסברת רבינו תם, ואחר כך עשה זוג תפילין על דעת שימושא רבא והיה מניחם בתפילת המנחה. וכן הוא בשער הכוונות דרוש ו' דתפילין, והבאתי לשונו בספרי הקטן קול יעקב סימן ל"ד אות ד' (ועיין שם על סעיף ג' קצת דינים השייכים לזה העניין). ומשמע שם בשער הכוונות דרוש ו' דאין מועיל תפילין על דעת שימושא רבא במקום רש"י ורבינו תם אלא לתפילת מנחה לבד, אבל לא לתפילת שחרית. וכן כתב בנהר שלום דף כ"ה ע"א הנדפס מחדש בשאלות חכמי המערב אות ע"ו, וכן כתב המחזיק ברכה בסימן ל"ד אות ח' יעו"ש:

(יא) במנחה ערב שבת וערב יו"ט אין להניח תפילין, כמו שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות ק'. ובמנחת יום ראש חודש מניחים, כמו שכתבתי שם אות צ"ז:

סעיף געריכה

(יב) סעיף ג: קטן היודע לשמור תפילין וכו' — כתב החס"ל אות ג': אין ראוי לחנך הקטנים אלא אי קים ליה בגויה שהוא בודק עצמו יפה קודם תפילה, וגם שהוא נקי מלכלוך צואה בפי הטבעת, ואינו ישן עמהן, ואינו מדבר דברי שחוק וקלות ראש; ואם לאו, ההעדר טוב, עכ"ל:

(יג) שם: חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו — וזהו החינוך הוא מדרבנן, אבל מדאורייתא פטור מתפילין, ואפילו יודע לשמור תפילין שלא יישן וכו', עד שיהיה בן י"ג שנים ויום אחד; ואז הוא בעצמו חייב לקנות לו תפילין, כי היכי דחייב בכל מצות עשה מן התורה. ב"ח. וזה לשון שערי תשובה אות ד': כל שהגיע לי"ג שנים ויום א', אף שאין ידוע שהביא שערות, חייב בתפילין מדינא מחמת חזקה דרבא, דכל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים, עכ"ל. ועיין בסימן נ"ה סעיף ט' וסעיף יו"ד ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא, ובספרי הקטן קול יעקב סימן ט"ל אות ב'. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ב אות ב בעניין אם צריך לברך שהחיינו מי שלובש תפילין מחדש, יעו"ש:

(יד) שם הגהה: וי"א דהאי קטן דווקא שהוא בן י"ג שנים ויום א' וכו' — ואף על פי שהרב בעל המפה והלבוש כתבו שנהגו כסברת בעל העיטור ואין לשנות, אנו אין לנו אלא כדברי הרב בית יוסף ז"ל, שסובר דקטן ממש, בן ט' בן עשרה שנים. הר"ש הלוי ז"ל בתשובה חלק א' חלק אורח חיים סימן א', ועיין שם שהרבה להקשות על סברת בעל העיטור יעו"ש, והביאו כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף ושיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ב', וכן הסכים הב"ח ז"ל כסברת מרן ז"ל והביאו שיורי כנסת הגדולה שם ושתילי זיתים אות ו', וכן כתב עו"ת אות ד'. וכתב הב"ח: והכי נקטינן, דבקטן הלומד תלמוד, אפילו אינו אלא בן י"ב שנה היודע לשמור תפילין, אביו חייב לקנות לו תפילין, וכן נהגו, ודלא כהרב בהגהה דאוסר, עד כאן דבריו והביאו עו"ת שם, אליהו רבה אות ג'. ועיין סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ד', וברכי יוסף אות ה', ושיורי ברכה אות ג', ודברינו לסימן טו"ב אות יו"ד ולסימן ע' אות ז'. ואפילו לדעת מור"ם ז"ל כתב המגן אברהם ס"ק ד דעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן, והביאו אליהו רבה שם, וכן כתבו ר' זלמן אות ג', בית עובד שם, קיצור שולחן ערוך סימן יו"ד אות כ"ד: