שולחן ערוך אורח חיים לז א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

גדול שכר מצות תפילין וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן:

מפרשים

 

מגן אברהם

(א) פושעי ישראל בגופן:    ודוקא שאינו מניחן בשביל בזוי מצוה אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתן לא הוי פושע [תו' והרא"ש והר"ן ומרדכי] עיין סוף סי' ל"ח:
 

באר היטב

(א) שכר:    בש"ס איתא דמאריך ימים. ובשמושא רבא איתא שהוא מובטח שהוא בן עה"ב ושאין גיהנם שולטת בו ושעונותיו נמחלים לו. וכתב הרא"ש אם זהיר בתפילין כף זכות מכרעתו. ואם פשע בהם כף חובה מכרעתו. שאין לך גדול במצות עשה יותר מתפילין. חרש המדבר ואינו שומע. או שומע ואינו מדבר חייב להניח תפילין אבל אינו שומע ואינו מדבר אין מוחין בידו מלהניחם אם רוצה. ע"ת וכ"כ בשיורי כנה"ג סי' ל"ח. והבאר היטב אשר לפני לא העתיק היטב ע"ש.

(ב) בגופן:    ודוקא שאינו מניחם בשביל ביזוי מצוה אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושתן אף ע"ג דעבירה היא בידו דבקל יוכל ליזהר בהם בשעת ק"ש ותפלה מ"מ לאו בכלל פושעי ישראל הוא. הרא"ש.
 

משנה ברורה

(א) שכר — שכל המניחן מאריך ימים בעוה"ז שנאמר ד' עליהם יחיו כלומר אותם שנושאים שם ה' עליהם בתפילין יחיו ומובטח שהוא בן עוה"ב ואין אש של גיהנם שולט בו וכל עונותיו נמחלין לו. טור בשם השמושא רבא:

(ב) שאינו מניחם — פי' אפילו מניעתו הוא רק לפרקים וכ"ש אם מבטל תמיד ממצוה זו והפמ"ג הביא בשם נ"צ דאפילו מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל:

(ג) בכלל פ"י — ודוקא שאינו מניחן בשביל שהמצוה בזויה בעיניו אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושה כראוי אע"ג דעבירה היא דבקל יכול אדם ליזהר בשעת ק"ש ותפלה מ"מ לא הוי בכלל פושעי ישראל. וכ"ש אם המצוה תמיד חביבה עליו ונזהר שיהיה גוף נקי אך עתה אית ליה אונס חולי שאין גופו נקי לכו"ע אין עליו דין פושעי ישראל כלל. ודע דכתב הב"ח דאפילו אם אין המצוה בזויה בעיניו אך ממנע [נמנע] מלהניחם מפני ביטול מלאכה או שאר הפסד ממון או מחמת עצלות ג"כ הוא בכלל פ"י בגופן אך דיש חילוק ביניהם לענין עונש עי"ש. וד"ז הוא תוכחת מגולה לאותן אנשים שמפני עצלותן מצוי שיהיו תפיליהן מונחין על מצחן ולא על הקרקפתא וגם הש"י אין מונח על מקומו כדין דהלא זה הוא כמי שלא הניח כלל. וכבר זירז ע"ז ג"כ אותנו הפמ"ג בסימן כ"ז שכתב שם דתפילין שמונחין שלא במקומן הרי הם כמונחין בכיסן. ועיין לעיל בסימן כ"ז בבה"ל שהארכנו בזה:

(ד) בגופן — ודינו פסוק בש"ס ר"ה י"ז דאפילו הוא איש בינוני דדרכו של הקב"ה להטות הכף כלפי חסד מכיון שנמצא בתוך עונותיו עון זה כף חובה מכרעת והוא מוכרח לירד לגיהנם ואם ח"ו ג"כ עונותיו מרובין מזכיותיו נידון בגיהנם י"ב חודש ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרת אפרן תחת כפות רגלי הצדיקים. וע"ש בתוס' דכ"ז בשלא עשה תשובה. ויען כי גדול כח המצוה כ"כ ולהיפך העונש ר"ל לכן יזהר כל אדם לקנות תפילין מסופר מומחה וי"ש ובעל תורה וכן רצועות יקנה מאיש נאמן כדי שיהא בטוח שנעבדו לשמן מעורות טהורות כי מי שהוא מניח תפילין פסולים לא לבד שאינו מקיים המצוה אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה שהוא עון גדול. ובעו"ה רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות ממאן דהוא לפי שמוכרים בזול ורובן אינם מרובעין ועוד יתר קלקולים שמצוי בהם בעת כתיבתן וכל ירא שמים יתן אל לבו אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונם מכ"ש בחפצי שמים שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים אף שמחירם רב. וכתב הד"מ בשם המרדכי יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו דהיינו שכתבן לבלר אומן בכתב נאה ובדיו נאה ובקולמוס נאה וקלפים נאים:
 

כף החיים

(א) סעיף א: גדול שכר מצות תפילין — בטור סיים: שכל המניחם מאריך ימים, שנאמר: "אדני עליהם יחיו". והוא מפרק התכלת סוף דף מ"ד ע"א. ופירש רש"י ז"ל: אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו. והטעם כתב היפה ללב ז"ל בשם ספר חיים תחילת דף ח"י ע"א, יען עיקר חיות האדם הוא בלב ובמוח כמו שאמרו ז"ל, ולכן מי שמניח תפילין במקום חיותו ומקדש מוחו ולבו הרי הוא מאריך ימים. ועיין מה שכתב הוא ז"ל בשם התיקונים תיקון כ"א ומה שכתב האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דתפילין ד"ה והענין הוא וכו' שנתן טעם בסוד יעו"ש, ועוד עיין הטעם בספרי הקטן חפץ בחיים דרוש תפילין יעו"ש:

עוד כתב הטור: ואמר רבא, כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואמר אביי: מערב אני בו שאין אש של גהינם שולט בו, רב פפא אמר: מערב אני בו שכל עוונותיו נמחלים, עכ"ל. והוא מהגאון הנקרא שימושא רבא, כמו שכתב בית יוסף, וכל הלכות תפילין הנמצאים בשם גאון הנזכר הביאם הרא"ש ז"ל בסוף הלכות קטנות של הלכות תפילין יעו"ש. וכתב הפרישה ז"ל, דרבא בא להוסיף ואמר: לא מבעיא שיאריך ימים בעולם הזה, אלא שמובטח לו שיהיה גם כן בן העולם הבא והוא עיקר האריכות ימים והחיים. ובא אביי ומוסיף ואומר, שלא די שיהיה בן העולם הבא, אלא אפילו אין הגהינם שולט בו כלל, לפי שלא יגיע לו שום חטא, על דרך שכתב לעיל בציצית סימן כ"ד: "חונה מלאך ה' וכו' ויחלצם" מן החטא. ובא רב פפא ומוסיף, שאפילו עבירות שעשה כבר נמחלין לו אם מניח תפילין, עכ"ל. ועיין חס"ל אות א'. וכל זה אם נזהר בהם שלא לזלזל בהם לשוח שיחת חולין או הבלים, ומכל שכן שלא לעשות דבר מלאכה. קיצור של"ה דף נ"ה ע"ד, והביאו כף החיים להרב חיים פלאג'י סימן יו"ד אות ל':

(ב) שם:גדול שכר מצות תפילין — אמרו בזוהר הקדוש פרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רכ"ח ע"ב שהיא שקולה כנגד כל המצות, יעו"ש, וכן כתב הלבוש, והביא דבריו היפה ללב ז"ל חלק א' אות א' וחלק ב' אות א':

(ג) אמרו רז"ל: תפילין של ראש מכפר על עינים רמות, ושל יד מכפר על שפיכות דמים. כף החיים שם, וכן כתב הרב יפה ללב ז"ל אות א' יעו"ש:

(ד) שם: גדול שכר מצות תפילין — כתב המרדכי בהלכות קטנות: יש לאדם להדר אחר תפילין נאים, שנאמר: "זה אלי ואנוהו", דהיינו שכתבם לבלר אומן בכתב נאה ודיו נאה וקולמוס נאה וקלפים נאים, עכ"ל. והביאו דרכי משה אות א'. וזה לשון כף החיים שם אות כ"ג: יזהר דסופר של התפילין יהיה ירא אלהים וסר מרע וחרד אל דבר ה' כדי שיעלו לרצון לפני ה', וכמה מעלות טובות להאי ספרא דיוקנא, ומה רב טוב כשיודע לעשות כוונים למלאכת שמים, וקדוש הוא לאלהיו, ומלתא כדנא דבר הלמד ממה שכתב בספר החסידים סימן רמ"ט כיעו"ש. וראה בעיניך מה שכתב בספר ועד לחכמים מערכת יוד אות מ"ה ודהביא עניין נורא, והוא דחצי העולם היה מתקיים על ידי התפילין שהיה כותב הרב יוסף ויטאל ז"ל אבי מהרח"ו זלה"ה בקדושה ובטהרה ובכונה גדולה יעו"ש, עכ"ל, ועיין מה שכתבתי בזה בספרי הקטן קול יעקב על סימן ל"ב סעיף ך':

(ה) שם: וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן — כתבו התוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי בשם רבינו תם: דווקא הנמנע מלהניח בשביל שהמצוה בזויה עליו, אבל אם ירא להניח תפילין משום דבעי גוף נקי, והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה, לא. ופירש הרא"ש שם: אף על גב דעבירה היא, דבקל יכול ליזהר בשעת קריאת שמע ותפילה, מכל מקום לא מיקרי בהכי פושעי ישראל בגופן, עכ"ל. והביא דבריו מרן ז"ל בבית יוסף, וכתב: אבל מתוך דברי הטור נראה שאינו מפרש כפירוש רבינו תם, אלא כל מי שאין מניחן מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. וכתב: וכן נראה מדברי רבינו ירוחם, וכן נראה גם כן דעת הרא"ש, יעו"ש בב"י. ונראה שכן דעתו ז"ל לפסוק בשולחן ערוך, מדכתב סתמא דכל מי שאינו מניחם מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. אחר כך ראיתי שכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות א', דבע"ץ ונ"ץ פירשו דברי הש"ע כמו שכתב בבית יוסף, דאפילו הוה אין מניחן מאיזה טעם שיהיה הוה בכלל פושעי ישראל בגופן, יעו"ש. ועיין מה שכתב הב"ח על דברי מרן ז"ל בבית יוסף ומה שכתב עליו הברכי יוסף אות א':

(ו) שם: וכל מי שאינו מניחם וכו' — וכתב בספר קרבן מנחה סימן דש"ם, מי שאינו מניח תפילין נופל עליו רעם לפיד אש וברק מלמעלה רחמנא ליצלן. רו"ח אות ב'. ואמרו רז"ל: כל שאינו מניח תפילין עובר בח' עשין בכל יום, שהרי יש שם ד' פרשיות ובכל אחד יש מצות עשה של יד ומצות עשה של ראש, והמניחם מקיים ח' עשין, אלה המצות מצוה שע"ח והביאו יפה ללב ז"ל בחלק ה' אות א'. ואמרו בתיקונים תיקון ו' דבזמנא דישראל מיחדין לקב"ה בתפילין דיד ובתפילין דראש בדחילו ורחימו אתמר בהון "לא תקח האם על הבנים", ואם לאו – "שלח תשלח" וכו'. וכתב מהרח"ו ז"ל בשער הקדושה ח"א שער הז': מי שאינו מקיים מצות תפילין נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין, שאינו קם בתחיית המתים, וכן כתב דברי מנחם אות א' בשם קיצור של"ה, יפה ללב אות ב'. וכתב הרא"ש בהלקות קטנות הלכות תפילין סימן כ"ז וזה לשונו: שנו חכמים ליום הדין: אם היה זהיר במצות תפילין – כף זכות מכרעת, ואם פשע בהם – כף חובה מכרעת, שאין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך", לכן צריך כל אדם ליזהר במצות תפילין, עכ"ל, והביאו בית יוסף:

(ז) הא דאמרו דפושעי ישראל הם קרקפתא דלא מנח תפילין, פירש הרב עמק ברכה דהיינו שאוכל הרבה ומביא לידי שינה ולידי הפחה ופטור מן התפילין, ולמפרע הוא פושע בגופו, יעו"ש. ולפי זה, אם ידע איניש בנפשיה דאם אוכל הרבה יזיק לו האצטומכא, ימעט בלילה טפי מהיום באכילות, מלבד דעל פי הרפואה הנה טוב דבלילה לא יאכל הרבה, נוסף גם הוא כי בעבור התפילין ראוי לו דימשוך מלמלא בטנו, ויהיה חכם הרואה את הנולד דלמחר בבוקר הנה הוא בא לקיים אשר קדשנו במצותיו להניח תפילין. כף החיים סימן יו"ד אות ל"א:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש