המילים " יתקע בשופר גדול " נכנסו לתפילת שמונה-עשרה. בברכה העשירית, העוסקת בקיבוץ גלויות, אנו מבקשים "תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותנו" (ראו ערוך השולחן אורח חיים קיח א ) .

גם בתפילת "ונתנה תוקף", של ראש השנה ויום הכיפורים, נכתב "ובשופר גדול יתקע, וקול דממה דקה ישמע", אולם שם הכוונה ליום הדין ולא לקיבוץ גלויות.

בתלמוד נאמר: "הרואה שופר בחלום - ישכים ויאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול , קודם שיקדמנו פסוק אחר: תקעו שופר בגבעה" ( בבלי ברכות נו: ) .

הפסוק מדבר על גאולת עם ישראל מהגלות החומרית, אך יש שפירשו אותו גם כמשל לגאולה הרוחנית של כל אחד ואחד מיצריו הרעים:

" "הסיבות המדיחות את האדם שתים הנה: או שיטעה בדעתו ושכלו לחשב על הרע טוב ועל הטוב רע, או שתאותו גוברת עליו."

• "אשור הוא לשון הבטה והשקפה, ו ארץ אשור הכונה לרמוז על הגלות של טעות השכל, שהאמונה רופפת אצלו בהשגחה וחסרון בטחון וכיוצא בזה, או זלזול הורים ומורים מפני מיעוט יקרת התורה בנפשו, וכל זה בא רק מפני שטרדות עולם הזה והבליו משכחים ממנו את האמת."
• "ו ארץ מצרים נקראת הגלות של תאוות עולם הזה, כי מצרים היא ערות הארץ ומקור התאוות והחומריות כולן."

"והנה, כל זמן שהאור הקדוש הפנימי אינו מאיר בפועל, אז יש מקום לאותן הגליות של ארץ מצרים וארץ אשור לשלוט, אף שבראש השנה תוקעים בשופר בכל שנה ומתעוררת קדושת הכח הפנימי, אבל אין זה כי אם בחלק פרטי, וכל אחד יזכה בחלקו לתקן על ידי האור הזה כל השנה כולה. אבל כשיהיה רצון השם יתברך לקבץ פזורינו, אז " יתקע בשופר גדול ", והכונה שכמו שפעולת שופר של ראש השנה היא להוציא מהכח אל הפועל קדושה חלקית מהקדושה הצפונה בנפש הישראלית, לעתיד לבוא תהיה הפעולה כללית, וכל הקדושה הצפונה שבנפשותיהן של ישראל תאיר בכל עוזה ותקפה. וממילא כל התועים בדעות רעות ישובו מטעותם, וכל הנדחים אחרי תאוות רעות יתגברו בנקל על יצרם, ויכירו וידעו בשכלם ויחפצו בכל לבבם ורצונם להיות נכנעים לפני השם יתברך ולהתענג בהדר נועמו.

והנה דייק ואמר: " בהר הקודש בירושלם " אף שידענו שהר הקודש הוא בירושלים, אלא שהוא מכוון נגד מה שאמר: " האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים ", שכפי מה שביארנו הוא מכוון נגד הנדחים מצד התאוה ושרירות הלב ומצד הדעות הרעות והטעיות. כי חז"ל אמרו בבראשית רבא על הפסוק "ד' יראה", ששם בן נח קרא שם המקום שלם , ואברהם אבינו עליו השלום קראו יראה , וצירף הקב"ה את שני שמותיהם וקראה ירושלים. והכונה שיש שני מיני שלמיות:

• "השלמות האחת שיהיה שלם בדעות ואמונות האמתיות,"
• "והשנית שיהיה שלם במדותיו לעמוד נגד יצר הרע."

"... בירושלים כלולות שתי הקדושות, קדושת השכל להורות הדעות האמתיות, וקדושת המעשים להכניע היצר הרע והתאוות. ועל ידי המאור שיופיע מפנימיות קדושת נפשותיהם של ישראל ידחו שני היצרים, היצר האשורי , והמצרי .

על כן אמר ש" ביום ההוא יתקע בשופר גדול ", פירוש, שופר שיעשה פעולה כוללת להוציא מהנעלם אל הגלוי כללות הקדושה שבנפש הישראלית, ועל ידי כן " ובאו האבדים ", בדעות רעות שלהם, " בארץ אשור ", שהם הולכים אחרי שרירות עיניהם, ומה שהם שרים בשורייני דעינים ואובנתא דלבם דתלי בהיז אף שתועים מאד הם מחליטים ללכת בה, " והנדחים בארץ מצרים " ונמכרים לתאות רעות, ויחדו ישתחוו לד' להשמע למצוותיו ולהכנע מפניו " בהר הקודש בירושלם " שכולל הגנה נגד ב' היצרים של דעות ושל תאות מצד שם ירא-ושלם..." ( מדבר שור ח )""