פירשנו שהפסוק מדבר על "אנרגיה שלילית" טבעית - אנרגיה של אלימות והרס בין עמים. אך יש שפירשו שהכוונה ל"אנרגיה שלילית" רוחנית, הנובעת מחטאיהם של ישראל:

1. לפי פירוש אחד, ה' כעס על עם ישראל בגלל חטאיהם, אך במקום להעניש אותם, העניש עם אחר: " "נתתי כפרך מצרים - והם היו לך לפדיון, שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת, והייתם חייבים כליה, כמו שנאמר (ביחזקאל כ) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים" " ( רש"י , וכן רמב"ן על דברים ז ו , שמות רבה טו יא ) , " "וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ - מלמד שהיו ישראל ראויין ללקות בזו המכה, ונתן הקדוש ברוך הוא פדיונם המצרים. ואף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מביא עובדי כוכבים ומזלות הקדמונים ומשליכן לתוך גיהנם תחת ישראל, שנאמר כי אני ה' אלהיך קדוש ישראל מושיעך, נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך:" " ( שמות רבה יא ב ) , " "אִם תָּב בִּתְיוּבְתָּא, תָּב הַהוּא כֹּחַ לְגַבֵּיהּ דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְקַיַּים בֵּיהּ וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ, מַאי אָדָם - הָא אוּקְמוּהוּ אַל תִּקְרֵי אָדָם אֶלָּא אֱדוֹם, וּלְאוּמִּים - וּלְאֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ. בְּהַהוּא זִמְנָא אוּמָה דְיִשְׂרָאֵל יִתְקְפוּן (נוסחא אחרינא: יתגברון) עַל אוּמָה דְעִשָׂו, בְּחֵילָא דְהַאי כֹּחַ..." " ( תיקוני זהר סח א ) .

• אולם, פירוש זה לכאורה סותר את דבריו של נביא אחר בן אותה תקופה, (עמוס ג ב): "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עונתיכם": " "הקרבה של ישראל לה' גורמת לכך שעונשו יהיה חמור יותר מעונשם של עמים אחרים" " ( פירוט )!
• בנוסף לכך, גם אם נניח שה' אוהב את עם ישראל ורוצה לסלוח להם, אין זה ברור מדוע הוא צריך להעניש עם אחר במקומם? משל למה הדבר דומה, לאב שכועס על בנו הבכור, אך אינו רוצה להעניש אותו, ובמקומו מעניש את בנו הצעיר, או סתם אדם מהרחוב - האם זה צודק?! אם המצרים חטאו - שיעניש אותם על חטאיהם ולא על חטאי ישראל; ואם הכושים והסבאים לא חטאו - מדוע שיישאו בעוונות ישראל?

2. לפי פירוש שני, הנביא מתאר מצב שבו עם ישראל צדיק וישר והעמים האחרים רשעים ובוגדים, ולכן ה' מציל אותנו ומעניש אותם במקומנו. ראיה לפירוש זה - הדמיון בין הפסוקים שלנו ל (משלי כא יח): "כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע, וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד"( פירוט ).

• אולם, בפסוקנו לא נאמר שהעמים האחרים היו רשעים - נאמר רק שה' אוהב את עם ישראל, ולכן הוא מציל אותנו על-חשבון עמים אחרים, ושוב אין זה ברור, במה חטאו אותם עמים?

לכן נראה לי שהפסוק מתייחס, כפי שפירשנו למעלה, לאירועים טבעיים, דומים לאירועים שאנחנו רואים בימינו בחדשות.

ע"פ הפשט, הפסוק שלנו מדבר על עם ישראל כולו, אולם יש שפירשו אותו גם על אנשים פרטיים:

• " "רבי אלעזר על לבית הכסא; אתא ההוא פרסאה – דחקיה; קם רבי אלעזר ונפק; אתא דרקונא (נחש) - שמטיה לכרכשיה (מעיו); קרי עליה רבי אלעזר (ישעיהו מג ד) ואתן אדם תחתיך   - אל תקרי 'אָדָם' אלא 'אֱדוֹם'!" " ( בבלי ברכות סב ב , ובנוסח אחר ב ויקרא רבה כב ד ) .
• " "וְעִם כָּל דָּא זַכָּאָה נִשְׁמָתָא דְשַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְרָכִיב עֲלֵיהּ, כְּבַר נַשׁ דְּרָכִיב עַל סוּסְיָא אוֹ עַל חֲמָרֵיהּ, וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּחִוְיָא שַׁלִּיט עֲלֵיהּ, הַאי אִתְקְרֵי רָשָׁע גָּמוּר, וּמָאן דְּאִיהוּ שַׁלִּיט עֲלֵיהּ אִיהוּ אִתְקְרֵי צַדִּיק גָּמוּר, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה מג, ד) וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּךָ, אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוְן, וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ (שם מג, ד), דְּכַד בַּר נַשׁ אִיהוּ שַׁלִּיט עַל יִצְרֵיהּ, הָכִי אִיהוּ שַׁלִּיט עַל כָּל שָׂנְאוֹי, וְאִם יִצְרֵיהּ שַׁלִּיט עֲלֵיהּ שָׂנְאוֹי שָׁלְטִין עֲלֵיהּ." " ( תיקוני זהר קלג א ) .