ויקרא רבה כב ד
המדרש מלמד שכל דבר בעולם, גם דבר שנראה קטן וזניח, יכול להיות שליח של ה'. המדרש מביא כמה דוגמאות:
- איש אחד עמד על גדת הנהר וראה צפרדע האוחזת עקרב ומעבירה אותו את הנהר. אמר: עקרב זה בוודאי מיועד לבצע שליחות מסויימת. ואכן תוך זמן קצר שמע שמישהו בעיר הסמוכה מת מעקיצת עקרב.
- איש אחד שחפר בבקעת בית שופרי מצא עשב שחיסן אותו מפני ארס של נחש, ואיפשר לו להרוג נחש ארסי.
- רבי ינאי ישב על שער עירו וראה נחש. ניסה לרדוף אחריו ולתפסו, אך בכל פעם שבא מכיוון אחד, הנחש הלך לכיוון אחר. אמר: נחש זה בוודאי מיועד לבצע שליחות. ואכן תוך זמן קצר שמע שמישהו מת מנשיכת נחש.
- רבי אלעזר היה בשירותים ציבוריים. בא גוי אחד, הקים אותו בכוח, ודחף אותו החוצה ונכנס במקומו. אמר רבי אלעזר: זה בוודאי לא קרה לחינם. יצא נחש מבית הכיסא, עקץ את אותו גוי ומת. קרא עליו רבי אלעזר את הפסוק: "ואתן אדם תחתיך" (ראו סיפור דומה בבבלי ברכות סב ב).
- רבי אלעזר עמד על חוף הים בקיסריה, ראה עצם מתגלגלת, ניסה להצניע אותה והיא המשיכה להתגלגל. אמר: זו מיועדת לבצע שליחות. ואכן, לאחר מספר ימים הגיע נציג של השלטון, נתקל בה ונפל ומת, וכשחיפשו בכליו מצאו שם כתבים רעים על יהודי קיסריה.
- לרבי שמעון היה פרדס, יום אחד ראה בו דוכיפת, אמר: מה עושה עוף טמא זה בפרדס שלי? הרס את הקן שלה, אך היא בנתה אותו מחדש; הביא לוח עץ ותקע אותו במסמר כדי לחסום את הקן, אך היא הביאה עשב מסויים, הניחה אותו על המסמר, והמסמר נשרף! אמר רבי שמעון: טוב לגנוז את העשב הזה, שלא ימצאו אותו גנבים ויוכלו לפרוץ מנעולים.
- חמורתו של רבי ינאי אכלה עשב מסויים והתעוורה, אכלה עשב אחר והתפקחה.
- שני אנשים היו מטיילים בשבילי טבריה, אחד עיוור ואחד פיקח, והיה הפיקח נושא את העיוור. ישבו לאכול, ואכלו משני עשבים אלה: העיוור אכל עשב אחד והתפקח, והפיקח אכל עשב שני והתעוור, וכשקמו משם להמשיך בדרכם, אותו אדם שקודם לכן היה עיוור נשא את חברו, שקודם היה פיקח.
- איש אחד עלה מבבל לארץ ישראל. ישב לנוח בדרך. ראה שתי ציפורים נלחמות זו בזו. אחת מהן הרגה את חברתה. הלכה ומצאה עשב, הניחה אותו על חברתה והחייתה אותה. אמר אותו האיש: כדאי לי לקחת מהעשב הזה, כך אוכל להחיות את מתי ארץ ישראל. לקח מהעשב והמשיך לעלות. ראה שועל מת על השביל. אמר: כדאי שאנסה את העשב על שועל זה. שם עליו את העשב, והשועל חזר לחיים. המשיך לעלות עד שהגיע לסולמה של צור. ראה שם אריה מת. אמר: כדאי שאנסה את העשב על אריה זה. שם עליו את העשב, והאריה חזר לחיים ואכל את האיש. הוא שאומרים הבריות: "עשית טוב לרע - עשית רע"; "אל תעשה טוב לרע, ולא יגיע לך רע".
- אמר רבי תנחומא: אפילו מים יכולים להיות שליחים של ה'. מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, וירד לטבול בכינרת, ובמקרה באותה שעה צפה ועלתה משם בארה של מרים, ורחץ במימיה והתרפא. כל מי שעולה על הר בשם "ישימון" ומסתכל לכיוון הכינרת, יכול לראות בה מין כברה קטנה, וזוהי בארה של מרים, והיא מכוונת מול שערי בית הכנסת העתיק של טבריה.
ד"א (קהלת ה, ח): "ויתרון ארץ" :
עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים על גבי נהרא, וחמא חדא אורדען טענא חדא עקרב ומגזתיה נהרא, אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא. אגיזתא נהרא, ואזלת, ועבדת שליחותה, וחזרת יתה לאתרה, ונשמע קול יללה בעיר: פלוני נשכו עקרב ומת.
ר' פנחס בשם ר' חנין דצפורי אמר: עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים וחפר בהדא בקעת בית שופרי, חמא חד עשב ולקיט יתיה ועבדא כלילא לראשיה, אזל חד חויא ומחא יתיה וקטל יתיה, אתא חד חבר וקם ליה, סקר בההוא חויא, אמר תמה אנא על מאן דקטל הדא חויא, אמר ההוא גברא: אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא ההוא עשבא, עביד בה כלילא על רישיה, א"ל אמר ליה, אמר לו: מן קושטא אנא קטלית יתיה, א"ל אמר ליה, אמר לו: את יכיל מרים הדין עשבא מן רישא? א"ל אמר ליה, אמר לו: אין. כיון דארים יתיה, א"ל אמר ליה, אמר לו: את יכיל קרב הדין חויא בהדין חוטרא? א"ל אמר ליה, אמר לו: אין. כיון דקרב לההוא חויא, מיד נשלו איבריו.
רבי ינאי הוה יתיב מתני על תרע קרתא, וראה נחש אחד מרתיע ובא, והוה מרדף ליה מן הדין סטרא והוא חזר מן הדין סטרא, אמר: זה מוכן לעשות שליחותו. מיד נפלה הברה בעיר: איש פלוני נשכו נחש ומת.
ר"א הוה יתיב ומטייל בבית הכסא, אתא חד רומי ומקים יתיה ויתיב, אמר: הדא לא על מגן, מיד נפקא חד חויא ומחא יתיה וקטליה, קרי עליה (ישעיה מג, ד): "ואתן אדם תחתיך".
ר"א הוה קאים על הדא שוניתא דימא דקסרין, וראה קוליא אחת שהיתה מתגלגלת ובאה, והוה מצנע לה והא מתגלגלא. אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא. לבתר יומין עבר חד בלדר, איתגלגלת בין רגליו ונכשל בה ונפל ומת, אזלין ופשפשוניה ואשכחון יתיה טען כתבין בישין על יהודאי דקסרין.
ר' שמעון הוה עסקן בדברים, הוה ליה חד פרדס, חד זמן הוה יתיב ביה והוה ביה חד סדן, חמא הדא דוכיפת דעבד ליה קן בגוה, א"ל אמר ליה, אמר לו: מה בעי הדין עופא מסאבא בהדין פרדס? אזל רבי שמעון וסתריה לההוא קינא, אזל ההוא דוכיפת ותקנה. מה עבד ר' שמעון? אזל אייתי חד לוח, ויהבה באפוי דההוא קינא, ויהב ביה חד מסמר. מה עבד ההוא דוכיפת? אזל אייתי חד עשב, ויהביה על ההוא מסמרא ושרפה. מה עבד ר' שמעון? אמר טוב למגנזא הדין עשבא, דלא יילפון גנביא למעבד כן ויחרבון ברייתא.
חמרתא דר' ינאי אכלת עשבא ואיסתמית, ואכלת עשבא אחרי ואיתפתחת.
עובדא הוה בתרין גברי דהוו עיילין באילין שבילייא דטבריא, חד סמיא וחד מפתח, והוה ההיא פתיחא גדיש ליה לההוא סמייא. יתבון למיקרטא באורחא, וארעת שעתא, ואכלין מן עשבא; דין דהוה סמי - אתפתח, ודין דהוה פתיח - אסתמי, ולא עלון מן תמן עד דגדש ההוא סמיא לפתיחא.
עובדא הוה בחד גברא דהוה סליק מן בבל, יתיב למקרטא באורחא וחמא תרתין צפרין מתנציין חדא עם חדא, וקטלת חדא מנהון חברתה. אזלת ההיא אחריתי, ואתיי' עשבא, ויהב עלה, ואחיית יתה. אמר: טב לי נסב מן הדין עשבא, ואחייה ביה מתיא דארעא דישראל. כי פרי וסלק, חמא חד תעלא מית מקלק באורחא, אמר טב לי מנסייא בהדין תעלא, ויהב עליה ואחייה. וסליק עד שהגיע לסולמי צור, כיון שהגיע לסולמי צור חמי חד ארי קטיל ומקלק באורחא, אמר טב לי מנסיא בהדין ארי, ויהב עלוהי מן עשבא וחיה, וקם ואכל יתיה. הוא דברייתא אמרי: "טב לביש עבדת - בישא עבדת, טב לביש לא תעביד וביש לא מטי לך".
אמר ר' תנחומא: אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו. מעשה במוכה שחין אחד, שירד לטבול בטבריא, וארעת שעתא, וטפת לבירא דמרים, ואסחי, ואיתסי. והיכן היא בארה של מרים? אמר ר' חייא בר אבא: כתיב (במדבר כא, כ): "ונשקפה על פני הישימון", שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא - זו היא בארה של מרים. אמר רבי יוחנן בן נורי: שערותא רבנן והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא עתיקא דטבריא: