• לדף התרגום על כל הפרק •

אחז מלך יהודה פחד מאד מפני ארם ואפרים , אבל ה' שלח את ישעיהו הנביא שירגיע אותו:

• (ישעיהו ז ד): "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו 'הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה, בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ"

וכשאחז לא השתכנע, הוא אף הציע לו:

• (ישעיהו ז יא): "שְׁאַל לְךָ אוֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ, הַעְמֵק שְׁאָלָה או הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה"

וכשאחז סירב, אמר לו:

• (ישעיהו ז יד): "לָכֵן יִתֵּן ד' הוּא לָכֶם אוֹת: 'הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל..." 

מדוע היה כל-כך חשוב לישעיהו שאחז לא יפחד? אחז הרי היה רשע, אז להיפך, מגיע לו שיפחד!

שאלה נוספת עולה מהמשך הנבואה: בעוד שבתחילת הנבואה, ישעיהו ניסה להרגיע את אחז, בהמשך הנבואה הוא ניבא דברים מפחידים מאד:

• ישעיהו ז יז-: " "יָבִיא ה' עָלֶיךָ, וְעַל-עַמְּךָ וְעַל-בֵּית אָבִיךָ, יָמִים אֲשֶׁר לֹא-בָאוּ, לְמִיּוֹם סוּר-אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה:  אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר." "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם," "וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר" "בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. " "וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת, וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים; וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים, וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים..." "

אז מה המטרה - להרגיע או להפחיד?

ושאלה שלישית: מהו המסר של נבואה זו לדורות? אמנם, מלך אפרים ומלך ארם היו " אודים עשנים ", ולא היוו כל סכנה לבטחונה של יהודה, אולם, בוודאי לא כל עם שמאיים עלינו הוא "אוד עשן" - לפעמים, עם שמאיים עלינו מהווה סכנה אמיתית לבטחוננו, ויש סיבה אמיתית לפחד ממנו; אם כך, מה ניתן ללמוד מדברי ישעיהו לימינו? ומדוע נכתבה נבואה זו לדורות?

כדי להבין את מטרת הנבואה, יש להבין, מהו המעשה שאחז רצה לעשות מתוך פחד; זהו המעשה שאותו נועדה הנבואה למנוע.

איך אפשר לדעת מה אחז רצה לעשות? - פשוט, אפשר לבדוק מה הוא עשה בפועל, שהרי אחז לא האמין לנבואה, התעלם ממנה, ועשה את מה שתכנן:

• מלכים ב טז ז: " "וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר: 'עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי! עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ" "יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי!'" "

מרוב פחד מפני מלכי ארם ואפרים, פנה אחז אל מלך אשור וביקש ממנו עזרה. מלך אשור אכן עזר - הוא הגלה את ארם, ומספר שנים לאחר מכן, הגלה גם את שומרון; אולם הוא לא הסתפק בכך -

• (מלכים ב יח יג): "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם"

מרגע שאחז פנה אל מלך אשור, הבינו האשורים שיהודה היא מדינה חלשה ופגיעה, תלויה לחלוטין בחסדיהם, והם יכולים לעשות בה מה שהם רוצים; לכן לא היו להם כל חששות כשהחליטו לכבוש את כל ערי יהודה הבצורות. אמנם, ה' היכה את צבא סנחריב והציל את ירושלים מכיבוש, אולם כל שאר ערי יהודה סבלו מאד.

זה בדיוק המצב שרצה ישעיהו למנוע. הוא ניסה להסביר לאחז, שארם ואפרים הם לא הבעיה האמיתית - הבעיה האמיתית היא אשור. כשפוחדים יותר מדי מפני בעיה מקומית-דמיונית, מתעלמים מבעיות הרבה יותר גדולות שנמצאות "מעבר לסיבוב", ולא מתכוננים אליהן כראוי.

אילו היה אחז שומע בקול ה', הוא לא היה פונה אל מלך אשור לעזרה; הוא היה מתכונן בעצמו למלחמה עם ארם ואפרים, ומביס אותם בקלות (שהרי הם היו " אודים עשנים" = גפרורים גמורים שכבר לא יכולים להצית אש אלא רק להעלות עשן). יהודה היתה נתפסת כמעצמה אזורית - שלא כדאי "להתעסק" איתה. מלך אשור היה מסתפק בכיבושים בצפון, ולא היה חושב לעלות על ערי יהודה.

אבל אחז לא שמע בקול ה', ולכן, אחרי שישעיהו אמר לאחז שלא יפחד מפני ארם ואפרים, הוא הזהיר אותו שיפחד מפני אשור, שתשתלט על הארץ אחרי שארם ואפרים ייעלמו מהשטח.

והמסרים לימינו -

• א. לנסות לברר מהי הסכנה העיקרית לקיומנו - לא להסתפק בטיפול בבעיות קטנות ומקומיות;
• ב. גם אם אנחנו לא יודעים מהי הסכנה העיקרית, וגם אם יש סכנות מקומיות שאנחנו פוחדים מהן מאד - לא להראות את הפחד שלנו כלפי חוץ, כי זה מפגין חולשה, ועלול ליצור בעיה גדולה יותר מאשר הסכנה שמפניה אנחנו פוחדים.

ע"ע: פירוש אחר למשמעות הפרק .