מ"ג ישעיהו ז ד



<< · מ"ג ישעיהו · ז · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה בחרי אף רצין וארם ובן רמליהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָ֠יו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָֽבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בׇּחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

ותימר ליה אסתמר ונוח לא תדחל ולבך לא יזוע מן קדם תרין רברביא דאינון כאודיא מתנניא האלין בתקוף רגז רצין וארם ובר רמליהו:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"השמר" - שב בשלום כיין על שמריו "זנבות האודים העשנים" - יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם אודים (טיצני"ש בלע"ז)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"זנבות" - מלשון זנב

"האודים" - הם העצים שמנדנדין בהם האש לישבו על מקומו ונשרף מעט מעט על ידי החתיה באש וכשחוזר להיות קטן ואינו ראוי עוד להאחז ביד משליכים אותו ומעלה עשן רב וזהו נקרא זנב האוד וכן כאוד מוצל משרפה (עמוס ד

מצודת דוד

"ובן רמליהו" - פי' עם אפרים כמ"ש רצין וארם וסמך על המבין

"בחרי אף" - הבאים בחרי אף

"רצין" - עכשיו מפרש מי הם האודים

"השמר והשקט" - השמר מעשות מלחמה והשקט לבך אל תירא ואל יבוא מורך בלבבך

"זנבות האודים" - שהמה כמו האודים האלה שאין בהם כח לבער אלא לעשן כך אין כח בידם לעשות לך מאומה רע רק העם מפחידים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"השמר", מעשות שום דבר.

"והשקט", ברוחך.

"אל תירא", מן האויב "ולבבך אל ירך", מעצמך (כמי שסבל רעות רבות שנעשה רך לב בטבע), "משני זנבות האודים", המשיל מחנה ארם ומחנה אפרים "לשני זנבות אודים עשנים", ר"ל אינם עץ חזק רק אוד אשר שני קצותיו אכלה האש, וגם לא ידמו כאמצעו של אוד שלא שלט בו האש רק כזנבות האוד וקצהו, וגם לא כאוד בוער באש שיוכל לשרוף הנוגע בו, רק כאוד שנכבה ומעלה עשן, שאינו יכול לסבב רק כאב עינים לבד, וגם אינו מתעשן ע"י אש, כי הוא מתעשן, "בחרי אף רצין וארם", ע"י חרי אף רצין, ור"ל אינו מתעשן ע"י אף ה' כענין אשור שבט אפי רק על ידי אף בני אדם להבל נדמו:

ביאור המילות

"השמר". הטעם מלרע ובכ"מ מלעיל כי נסוג אחור ע"י מלת לך שבא אחריו:

"אל תירא ולבבך אל ירך". וכן איש הירא ורך הלבב. ירא, מפני אויב. רך הלב, בטבע:

"זנבות". שפולו של דבר וקצהו הפחות:

"ואוד". עץ אחזה בו האש. וב' בחרי. הוא ב' הכלי:
 

<< · מ"ג ישעיהו · ז · ד · >>