(ישעיהו א כג): "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם"

שרייך סוררים וחברי גנבים -

השרים בתקופת ישעיהו היו "סוררים = סרים מן הדרך הישרה" ( רש"י ) . אולם הם לא היו גנבים אלא רק חברי גנבים. היו להם גבולות. הם לא לכלכו את הידיים בגניבה.

1. עצם ההתחברות עם גנבים היא פשע חמור. מנהיג חייב להתחבר רק עם אנשים טובים וישרים:

• כך עשה דוד, תהלים קא ה-ח: "מלושני[מְלָשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית, גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל.   עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי.    לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה, דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי.   לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, לְהַכְרִית מֵעִיר ה' כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן"
• וכך אמר שלמה, (משלי כה ד): "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף - וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי; הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ - וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ"( פירוט ).

2. אולם מעבר לכך, השרים היו גם שותפים לפשע - "התחברו אל הגנבים, שנתנו להם חלק מן הגניבות למען יעלימו עין" ( מלבי"ם ) .

כולו אוהב שוחד -

1. כל השרים: "והגם כי זה לא היה כולל לכל השרים, כי לא כלם היו חברי גנבים, אבל כלו אהב שחד, באהבת השחד הושוו כל השרים, לא היה אחד נקי מחטא זה" ( מלבי"ם ) .

2. "כל העם" ( מצודות ) : השרים בסה"כ חיקו את נורמות ההתנהגות המקובלות בעם; מכיוון שכולם אהבו שוחד, וסרו מדרך היושר והאמת, גם השרים נהגו כך,  וניצלו את מעמדם כדי לקבל יותר שוחד.

ורודף שלמונים -

1. מלשון תשלום גמול: "שופט שהיה גזלן, והנגזל צועק עליו בפני שופט אחר, זה אומר לו 'צדקני היום ואני אשלם גמולך כשיצעקו עליך בפני'" ( רש"י ) .

2. מלשון שלום: "ע"י שאהבו שוחד, היו רודפי שלמונים, היו עוסקים תמיד בבוא משפט לפניהם לעשות פשרה בין הצדדים, כי תחלה לקחו שוחד משני הצדדים, ולא יכלו לזכות ולחייב שום אחד מהם, ולכן היו מוכרחים לעשות ביניהם שלום ופשרה, באופן שנדמה לכ"א שהוא הרויח ע"י השוחד שנתן" ( מלבי"ם ) . הם מקיימים, באופן מעוות, את הפסוק, (תהלים לד טו): "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

יתום לא ישפוטו -

"את היתום, שלא נתן שוחד, לא שפטו משפטו כלל, ולא עסקו אף בפשרה, כי קבלו שוחד רק מצד שכנגדו" ( מלבי"ם ) .

וריב אלמנה לא יבוא אליהם -

"האלמנה באה לצעוק, והיתום יוצא, וזו פוגעת בו ושאלתו 'מה הועלת בצעקתך לפני השופט?' והוא אומר 'כל היום הזה יגעתי לו במלאכה וסופו לא הועלתי', וזו חוזרת לאחוריה ואומרת 'ומה זה שהוא איש לא הועיל, אני לא כל שכן'. הוי: יתום לא ישפטו, וריב אלמנה לא יבא אליהם כלל" ( רש"י ) .

היתום, בימי ישעיהו, השקיע יום אחד במשפט, ראה שזה לא עוזר, והתייאש. בימינו, אנשים משקיעים לפעמים 10 שנים במשפט, מוציאים הון תועפות על עריכת דין, וגם אז לא תמיד זוכים לדין צדק; כשאנשים שומעים על זה, הם מתייאשים ומחליטים שאין טעם בכלל ללכת למשפט.

שרי ש"ס שהחברו עם הגנב המושחת איש אוסלו

לכן כל שרי ש"ס אשמים וגם הרב שלהם

-- daian moshe, 2012-10-19 11:43:43

שמת לב לראשי התיבות?

-- Erel Segal Halevi, 2012-10-19 12:04:43

ש"ס = שרייך סוררים, יפה אראל ואני מסכים איתך. הבעיה היא לא עם פושע שנשפט ושילם את חובו לחברה או אז הוא יכול לכל הדעות לחזור לחברה ולהתברג בה אפילו בתור מנהיג, מי לא מועד? הבעיה היא עם אנשים שטוענים שנשפטתי ונכנסתי לכלא על לא עוול בכפי, ודרעי הוא אחד האנשים שטוען את זה. אין לי בעיה עם הטענה שלו יתכן מאוד שנעשה לו עוול ויש הרבה אנשים שנתלו למוות על לא עוול בכפם, אבל בואו נחשוב ביחד: אם החברה היתה עושה לי עוול ומפרידה אותי ממשפחתי ומכניסה אותי לכלא לשלוש שנים שלמות- אני הייתי בז לחברה שכזו ולמוסדותיה ואירגוניה ולכל גוף בה, הייתי מתרחק מהחברה הזאת ומעתיק את ביתי למקום רחוק ככל האפשר, יורד מהארץ, זאת התגובה הטבעית לאדם נורמלי שנעשה לו עוול שכזה, אבל דרעי חזר בשמחה לחברה ונכנס מהדלת הראשית, הוא חוזר דווקא למוסדות ולאירגונים ומבקש להנהיג אותם, דרעי יכול להיות מחר שר המשפטים, והשאלה היא האם דרעי סלח לחברה ובשביל זה חזר להנהיג אותה כאב שסולח לבנו... או שהחשבון היחיד שיש לדרעי עם החברה הוא איך אנצל אותה הפעם באופן משוכלל יותר.

-- אלברט שבות, 2012-10-21 04:02:29

ולא רק זה, כי דרעי הוא לא המושחת היחיד מתנועה זו, היה גם בניזרי, שגם רחץ בנקיון ידיו המדומה, ועוד (יאיר משהו דומני). משהו רקוב שם מהשורש. עדות לכך היא פסטיבל "הוא זכאי" שנחוג עם תהליך הרשעתו של דרעי. אם דרעי עצמו מאמין, נאמר, בחפותו, הרי שכלל הציבור צריך לכבד את שלטון החוק. אך הם - ולא רק הם - בזים לבתי המשפט, כמו שהחרדים בזים לכל המוסדות "הציוניים" ורק יודעים לקחת מהם כסף. על כן כל-כך מתאים להם הביטוי הזה "שריך סוררים וחברי גנבים". הבעיה בישראל היא שהם לאורך שנים רבות מהווים לשון מאזניים פוליטית מכריעה בהקמת הממשלה.

-- hagai hoffer, 2012-10-21 13:55:00

אמרת דבר נכון חגי "משהו רקוב שם מהשורש" - והשורש הוא ברב עובדיה יוסף שעל פיו ישק דבר בתנועת ש"ס מאז היווסדה עד עכשיו. ב- 16 במאי 2001 - שלחתי מכתב לרב עובדיה יוסף בעניין דרעי והאמנתי בתמימותי שיתייחס אליו... אביא לך את הקטע האחרון המסכם שבמכתב:

... ברשותך אמשיך, כבוד הרב, במצוות ביעור ספק: מדוע לא נשמע קולך הברור והחזק בפרשת אריה דרעי?

אם הוא זכאי, אזי משמעות הדבר שנפש טהורה אב למשפחה ואיש יהודי נזרק מאחורי הסורגים על לא עוול בכפו. קול זעקה צריך להשמיע ומחובתך להשמיע כי העניים נשואות אליך כבוד הרב. ואם זה יוביל למהפכה של ממש במדינת ישראל - אזי שיוביל; זהו רצונו של הקב"ה. עלינו לומר את האמת והשלך על אלוהים, סמוך עליו.

תאמר את האמת ואל תחשוש למה שיבוא בעקבותיה, הוא הוא אלוהים שידאג לזה. אסור לנו לפקפק בזאת אפילו ברמז, חובה עלינו להראות את זה, חובה עלינו לא להשאיר ספק בליבם של האחרים.

ואם הוא אשם, ואני מדבר על העניין האישי לא הציבורי- אם בתיק האישי הוא אשם, או אז גם קול ברור וצלול צריך להשמיע מבלי להשאיר מקום לספק שבספקות. חילול השם הוא אם לא ייעשה כך, וקידוש השם הוא אם תבטח בה' ותאמר בגלוי את האמת.

ואל תאמר אין זה מתפקידי ועבודתי להבין ולהכריע במצב. לא כבוד הרב! זו עבודתך וזה תפקידך כי העניים נשואות אליך. ואם למען זה צריך לעיין ולקרוא באלפי עמודי פרוטוקול ראיות והוכחות- אזי זוהי התורה בכבודה ובעצמה.

חילול השם הוא להשאיר את המצב במתכונתו הנוכחית כאשר אתה יוצא ונכנס לדרעי או נכנס ויוצא מדרעי, כאשר צריך ללמוד מחכמי הפוליטיקה את רזי ההכרזות שיוצאות מפיך בנוגע לנושא, וזה נתון תלוי ומשתנה לפי המצב של אנשי דרעי בש"ס, של אנשי ישי בש"ס, או במצב הפוליטי בכלל של ש"ס, בממשלה בציבור בכנסת או אצל מינה צמח. אנא כבוד הרב סלח לי על הערה זו: מצב זה הוא רחוק מקידוש השם ברבים.

אתה אחד מחשובי הפוסקים בדורינו; אתה פוסק כבוד הרב, וכאן נדרשת פסיקתך כי הנושא הזה פורסם ונבחש דיו, הוא עלה לכותרות וגם האיש הינו אישיות ציבורית ובעל עמדה בש"ס- ש"ס שאתה מנהיגה, והאחריות כלפי שמים וארץ מוטלת עליך שאתה מרצונך הטוב לקחת על עצמך.

אנא כתוב פסיקה ואפילו בלשונם וככתבם, קח בחשבון את כל הראיות הניגלות והניסתרות וצא בפסיקתך לעולם. פסיקה רחבה מנוסחת ובלשונם- ביכולתה להסיר אלפי ספיקות ועלוקות מלב רבבות יהודים; יהודים באשר הם.

תורתינו הקדושה עזרה לנו כאשר פטרה אותנו משיקול הדעת באמירת האמת. היא הורידה מעלינו בזאת את מלוא עול האחריות המוטל על כתפינו לגבי מה שיהיה היום ובמיוחד מחר עקב אמירת האמת.

אל תחשוש בן אדם; תאמר את האמת ואל תחשוש. תאמר אותה במלואה, אל תהסס באומרה ואל תגמגם באמירתה.

אל תחשוש באמירתה כי מה יהיה מחר... אלוהינו הוא המתכנן של מחר, אלוהינו הוא האחראי על המחר, וכטוב בעיניו יעשה.

כתובת המכתב המלא:

[1]

שבוע טוב

-- אלברט שבות, 2012-10-21 20:10:57

ראה מה אמר יהודה, יהודי אמיתי, כשהאשימו אותו ואת אחיו בפשע שלא ביצעו:

בראשית מד טז: "ויאמר יהודה: מה נאמר לאדני? מה נדבר? ומה נצטדק? *האלהים מצא את עון עבדיך!* הננו עבדים לאדני, גם אנחנו, גם אשר נמצא הגביע בידו" - [2]

-- Erel Segal Halevi, 2012-10-21 22:34:41

ההשקפה הדתית היום הולכת ומתקרבת להשקפת הצדוקים בימי בית שני שראו בדת היהודית כמנוף לקדם את האינטרסים האישיים שלהם. היום בכל חצר יש אנשי חצר ובבית הרב ישנם אנשי בית הרב... האנשים האלה כוחם עצום כי הם יודעים איך להפוך את "הסמכות" שבידיהם לכוח של ממש שמניב תנובות יקרות ערך שלעתים מתורגמים לכסף עובר לסוחר, או לחילופין לכוח אלקטורלי שמזכיר את שלוחות המאפיה בממשלות החשוכות. איני רואה שום הבדל בין דרעי לצדוקי ממוצע מקושר היטב בימי בית שני. ולמעשה הסכנה היום גבוהה יותר כי בימי בית שני היו הפרושים שניסו לעצור בעד ההשקפה שמקדשת את השימוש בדת כמנוף; היום אין לנו פרושים. היום אנחנו חושבים שכל אנשי הדת הם פרושים וזו ההונאה העצמית הגדולה.

-- אלברט שבות, 2012-10-22 03:52:57