ביאור:פרשת כי תצא - רמז לחודש אלול - כיצד?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת כי תצא- רמז לחודש אלול -כיצד? / אהובה קליין.

פרשת כי תצא עוסקת בנושאים רבים אחד מהם: הצורך והחובה לדאוג לשכבה החלשה בעם.

רעיון זה אנו מוצאים בפסוקים הבאים: "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה,

וזכרת כי עבד היית במצרים..כי תקצור קצירך בשדך...לגר יתום ואלמנה יהיה, למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך, כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, לגר יתום ולאלמנה יהיה, כי תבצור כרמך, לא תעולל אחריך,לגר, ליתום ולאלמנה יהיה.." [דברים כ"ד,י"ז-כ"ב]

מתעוררות בנושא זה כמה שאלות:

א] מי הם הגר היתום והאלמנה, למי התורה מתכוונת במדויק?

ב] מדוע התורה מצווה לדאוג להם?

ג] מהו העונש על אי קיום הציווי?

ד] כיצד נשמש אור לגויים?

התשובה לשאלה א:

הגר: מקורו מעמים אחרים- הוא נספח לעם ישראל, תופעה זו הייתה נפוצה בתקופת יציאת מרים וכיבוש הארץ והיא נמשכת גם בימינו.

במקרא אנו מוצאים דוגמאות לגרים:דואג האדומי, אוריה החיתי, צלק -העמוני, מקומם בין הנוכרים לבין ישראל, אלא המאפיין ומייחד את הגר: שאיפתו להיטמע בעם ישראל.

דוגמא ידועה ובולטת יש לנו במגילת רות,רות חוזרת עם נעמי לבית לחם: "ותאמר רות אל תפגעי בי, לעוזבך לשוב מאחרייך: כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוהיך אלוהי.." [רות א, י"ד- י"ז]

לגרים לא הייתה נחלה, אלא רק ביגוד, לכן: "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" [דברים י, י"ח]

לכן הגר היה מלקט בשדות יחד עם היתום והאלמנה.

היתום:הכוונה ליתום מאב ומכוון שהנשים היו עובדות בעיקר בבית,לא היה מי שידאג לפרנסתו.

אלמנה:לפי חוקי המקרא- אינה יורשת את נכסי בעלה, אלא הם עוברים לבני האב ועליהם לדאוג לצרכיה.

התשובה לשאלה ב:כשם שהקב"ה היה מגן על הגר במיוחד, כך עם ישראל החייב להדבק במידותיו של ה'- מצווה לדאוג ולאהוב את הגר – לפי שעם ישראל בעצמו היה גר במצרים.

הרמב"ם אומר במשנה תורה: "אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצוות עשה, אחת מפני שהוא בכלל נעים[הכוונה בכלל המצווה: "ואהבת לרעך כמוך"]

ואחת מפני שהוא גר- והתורה אמרה ואהבתם את הגר, ציווה על אהבת הגר כמו שציווה על אהבת עצמו שנאמר: ואהבת את ה' אלוקיך, הקב"ה עצמו אוהב גרים שנאמר: ואוהב גר"

[הלכות דעות ו, ג]

מקורות רבים בתנ"ך מזכירים את הדאגה- לגר היתום והאלמנה:

דברים י"ד, כ"ח-כ"ט: "מקצה שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך.. והנחת בשעריך ובא הלוי.. והגר היתום והאלמנה... ואכלו ושבעו, למען יברכך ה' אלוקיך"

ירמיהו ז,ד ] "אם היטיב תיטיבו את דרככם... גר יתום ואלמנה לא תעשקו.. ושכנתי אתכם במקום הזה..."

ישעיהו א, כ"ג: "שרייך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפטו וריב ואלמנה לא יבוא אליהם"

וישנו משפט ידוע הנגזר מ"מעשר עני"

"עניי עירך קודמים"

דברים י, ט"ו:עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה ואהבתם את הגר כי- גרים הייתם בארץ מצרים"

תהילים קמ"ו, י"ט: ה' שומר את- גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעוות"

התורה מצווה אותנו לדאוג ולאהוב את הגר- כי גרים היינו במצרים וכשם שה' דאג לנו כך אנו חייבים לדאוג לגר וגם ליתום והאלמנה.

הקב"ה מבטיח אף שכר למקיים מצווה זו- והיא ברכת אלוקים

והשראת השכינה בקרב עם ישראל.

התשובה לשאלה ג: מופיעה בחומש שמות כ"ב,כ- כ"ג]

האדם נדרש לאהוב ולדאוג לגר, היתום והאלמנה והעונש על אי קיום צווי זה: מידה כנגד מידה- אשתו תהפך לאלמנה וילדיו- ליתומים.

"כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו, כי אם- צעק יצעק אלי, שמוע אשמע צעקתו: וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים.."

התשובה לשאלה ד: על ידי שעם ישראל ידאג איש לרעהו וירבה באהבת חינם ובמידת הרחמים- לחלש- כשם שאלוקים ריחם על עם ישראל בהיותו במצרים - יזכה בע"ה להשראת השכינה ולגאולה שלמה, ובראות הגויים את עם ישראל מלוכד ומאוחד על כל שכבותיו- הדבר יגרום מצד אחד להרתעת האויבים ומצד שני - עם ישראל ישמש אור לגויים בהיותו דוגמא חינוכית בדאגת הזולת והחלש.

ונמצאים אנו בימי חודש אלול-

ראשי תיבות= איש לרעהו ומתנות לאביונים.

אכן, רמז נפלא לחודש אלול בפרשה.

מידת החסד

מקורות

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה בAhuvak @ bezeqint.net וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-08-18.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_164