קטגוריה:ירמיהו יב יד
כה אמר יהוה על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כֹּה אָמַר יְהוָה עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־כׇּל־שְׁכֵנַי֙ הָֽרָעִ֔ים הַנֹּֽגְעִים֙ בַּֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־הִנְחַ֥לְתִּי אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנְנִ֤י נֹֽתְשָׁם֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה אֶתּ֥וֹשׁ מִתּוֹכָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַל־כָּל־שְׁכֵנַ/י֙ הָֽ/רָעִ֔ים הַ/נֹּֽגְעִים֙ בַּֽ/נַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־הִנְחַ֥לְתִּי אֶת־עַמִּ֖/י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנְ/נִ֤י נֹֽתְשָׁ/ם֙ מֵ/עַ֣ל אַדְמָתָ֔/ם וְ/אֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה אֶתּ֥וֹשׁ מִ/תּוֹכָֽ/ם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"הנני נותשם" - אעקור אותם מאדמתם ללכת גולה
"ואת בית יהודה" - וגם בית יהודה אעקור מתוכם ולפי שהעכו"ם ההם שוכנים סביבות ארץ ישראל לכן אמר אתוש מתוכם
"שכני הרעים" - שכני א"י הרעים הנוגעים לרעה בנחלת ישראל
מצודת ציון
"הנוגעים" - ר"ל להרע וכן הנוגע באיש הזה (בראשית כו)
"נותשם אתוש" - ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (לעיל א)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"כה אמר ה' על שכני הרעים", האומות שהיו שכנים לא"י "הנוגעים בנחלה" שעזרו לעשות רע לישראל, "הנני נתשם" כי אח"כ בא נבוכדנצר עליהם והגלם, "ואת בית יהודה" שאחרי שגלו התיישבו במקומות שסביב א"י "אתוש מתוכם" כי הגלו שנית עם האומות שישבו שם:
שכני ישראל באחרית הימים
ירמיהו יב יד-יז
- "כֹּה אָמַר ה' עַל-כָּל-שְׁכֵנַי הָרָעִים, הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר-הִנְחַלְתִּי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל:"
- "הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם,"
- "וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם."
- "וְהָיָה, אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם, אָשׁוּב, וְרִחַמְתִּים; וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ."
- "וְהָיָה, אִם-לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת-דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי, חַי-ה', כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת-עַמִּי, לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל - וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי."
- "וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ, וְנָתַשְׁתִּי אֶת-הַגּוֹי הַהוּא, נָתוֹשׁ וְאַבֵּד - נְאֻם-ה'."
בזמן שה' הביא על עם ישראל צרות ואסונות, כעונש על חטאיהם, הגויים השכנים ניצלו את המצב כדי לנגוע = לפגוע ולהזיק לנחלה של עם ישראל, ולהשתלט על שטחים בארץ ישראל.
ירמיהו הזהיר את הגויים הללו, שלא יחשבו שהם יוכלו להרוויח לאורך זמן מהחורבן והגלות שיבואו על ישראל, כי ה' ינתוש = יעקור גם אותם מעל אדמתם.
יותר מכך - לדברי ירמיהו, אותם שכנים רעים יישארו בגלות, גם אחרי שעם ישראל ייצא מהגלות - ה' ינתוש = יעקור את בית יהודה מהגלות, מתוך אותם גויים, ויעלה את בית יהודה לארצם לפני הגויים האחרים;
רק לאחר מכן, ה' ירחם על הגויים האחרים וישיב אותם איש לנחלתו ואיש לארצו.
עד כאן הנבואה ברורה, אולם בפסוק הבא - פסוק טז - יש חידוש מהפכני: אם הגויים ילמדו את דרכיו של עם ישראל, להישבע בשם ה', הם יוכלו להיבנות בתוך עם ישראל - כלומר, הם לא יהיו חייבים לשבת דווקא בארצם, אלא יוכלו לשבת גם בארץ ישראל, ולבנות להם בתים בארץ ישראל! כלומר, ארץ ישראל תהיה שייכת, לא רק לעם ישראל, אלא לכל עובדי ה'!
אמנם, חלק מהמפרשים (למשל מצודת דוד) פירשו "בתוך עמי" = " "דומים ושוים לעמי" ", כלומר, הגויים לא יתערבבו בעם ישראל, אלא יישארו בארצותיהם ויבנו את עריהם לעצמם; אולם, המשמעות הפשוטה של "בתוך עמי" מציינת ערבוב ושיתוף.
ע"ע: מבוא כללי לספר ירמיהו / מיכל צדוק
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-02-14.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ירמיהו יב יד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.