פתיחת התפריט הראשי

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק ג · הלכה ט | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


משנהעריכה

  • קונם שאיני נהנה לערלים, מותר בערילי ישראל ואסור במולי אומות העולם.
שאיני נהנה למולים, אסור בערילי ישראל ומותר במולי אומות העולם, שאין הערלה קרויה אלא לשם הגוים, שנאמר: "כי כל הגוים ערילים וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט כה), ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם" (שמואל א יז לו), ואומר: "פן תשמחנה בנות הפלשתים פן תעלוזנה בנות הערילים" (שמואל ב א כ).
  • רבי לעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה, שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב".
  • רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, ששלוש עשרה בריתות נכרתו עליה.
רבי יוסי הגלילי אומר: גדולה מילה, שהיא דוחה שבת החמורה.
רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה למשה הצדיק עליה מלוא שעה.
רבי נחמיה אומר: גדולה מילה, שהיא דוחה את הנגעים.
רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א).
דבר אחר: גדולה מילה, שאילולא היא – לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר: "כה אמר יי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה).
דבר אחר: גדולה המילה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שנאמר: "הנה דם הברית אשר כרת יי' עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כד ח).


גמראעריכה

  • אמר רבי יוחנן בר מרייה: כתיב "ביום ההוא כרת יי' ברית את אברם לאמר" וגו' (בראשית טו יח) עד "ואת בריתי אקים את יצחק" וגו' (בראשית יז כא), שלוש עשרה בריתות.
מה אני מקיים "מחלליה מות יומת" (שמות לא יד) אף במילה, מה אני מקיים "בשמיני ימול" חוץ מן השבת?
תלמוד לומר "וביום", אפילו בשבת.
  • בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.
בתורה דכתיב, "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי" (שמות טז כח), וכתיב: "ראו כי יי' נתן לכם את השבת" (שמות טז כט).
בנביאים דכתיב, "וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו" וגו' (יחזקאל כ כא), וכתיב (שם): "ואת שבתותי חיללו מאד".
בכתובים דכתיב, "ועל הר סיני ירדת" (נחמיה ט יג), וכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם" וגו' (נחמיה ט יד).
אמר רבי אלעזר בי רבי אבינה: מצוות שבת מליא[1], להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה, והמילה דוחה אותה. משל לשתי מטרוניות שהיו באות זו על גב זו, ואין את יודע אי זו גדולה מחבירתה; זו שהיא יורדת מפני חבירתה, את יודע שחבירתה גדולה ממנה.
  • עבודה זרה קשה מכולם: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" (במדבר טו כב).
אמר רבי יודה בר פזי: חילול השם קשה מכולן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ לט): "ואתם בית ישראל כה אמר יי' אלהי ישראל איש גילוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו" וגו'.
  • ועל ידי שנתעצל משה במילה, ביקש המלאך להורגו. הדא הוא דכתיב (שמות ד כד): "ויפגשהו יי' ויבקש המיתו".
אמר רבי יוסי: חס ושלום, לא נתעצל משה במילה; אלא שהיה דן בעצמו ואומר: אם לימול ולצאת, סכנה היא. ואם לשהות, הקב"ה אמר לו: "לך שוב מצרים" (שמות ד יט. אלא על ידי שנתעצל בלינה קודם המילה. הדא הוא דכתיב (שמות ד כד): "ויהי בדרך במלון".
ואמר רבן שמעון בן גמליאל: חס ושלום, לא ביקש המלאך להרוג למשה, אלא לתינוק. בוא וראה, מי קרוי חתן? משה או התינוק?
אית תניי תני: משה קרוי חתן. אית תניי תני: התינוק קרוי חתן. מאן דאמר משה קרוי חתן, חתן דמים מתבקש מידך. ומאן דמר התינוק קרוי חתן, חתן בדמים את עומד לי.
"ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו" וגו' (שמות ד כה). רבי יודה ורבי נחמיה ורבנין: חד אמר, לרגליו של משה. וחרנה אמר, לרגליו של מלאך. וחרנה אמר, לרגליו של תינוק. מן דמר לרגליו של משה, הילך, גזי חובך. מן דמר לרגליו של מלאך, הילך, עבד שליחתך. מן דמר לרגליו של תינוק, נגעה בגוף התינוק.
"וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולות" (שמות ד כו). מיכן לשתי מילות: אחת למילה ואחת לפריעה; אחת למילה ואחת לציצין.
"ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב ג), אף על פי שיש שם בהרת. מה אני מקיים "השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות" וגו' (דברים כד ח) אף במילה, מה אני מקיים "ימול בשר ערלתו" בזמן שאין שם בהרת? תלמוד לומר "בְּשַׂר", אף על פי שיש שם בהרת.
על דעתיה דרבי יונה, דאמר: מצות עשה דוחה את מצות לא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה, ניחא. על דעתיה דרבי יוסה, דאמר: אין מצות עשה דוחה למצות לא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה?
מכיוון דכתיב "בשר ערלתו", כמי שהיא כתובה בצידה.

הערות וביאוריםעריכה

  1. ^ בנחמיה ט יד כתוב: "ואת שבת קדשך הודעת להם ומצוות וחוקים ותורה ציווית להם", וכתוב "מצוות" מלא בשני ווי"ם (קרבן העדה).