ביאור:ירושלמי נדרים ג ה - מעומד
משנה עריכה
- הרי נטיעות האילו קרבן אם אינן נקצצות,
- וטלית זו קרבן אם אינה נשרפת,
- יש להן פדיון.
- הרי נטיעות האילו קרבן עד שיקצצו,
- וטלית זו קרבן עד שתישרף,
- אין להן פדיון.
גמרא עריכה
- ראה קציעות המלך ממשמשין ובאין, ראה דליקה ממשמשת ובאה, ואמר: הרי נטיעות האילו קרבן אם אינן מקצצות, טלית זו קרבן אם אינה נשרפת ונקרעה.
- למפריען קדשו או מיכן ולבא?
- מה נפיק מביניהון? נהנה מהן. אין תימר למפריען קדשו, מעל. אין תימר מיכן ולבא, לא מעל.
- חזקיה אמר: פדיין, חזרו לקדושתן. רבי יוחנן אמר: פדיין, פדויין.
- מתניתין פליגא על רבי יוחנן: "אין לה פדיון"? פתר לה: לכשיקצצו אין להם פדיון.
- אמר רבי יוסי: מה דאמר חזקיה, בשפדיין הוא; אבל אם פדיין אחר, פקעה מהן קדושתן.
הערות וביאורים עריכה
- ^ אצלנו, וקורא לנדרים "תמן" לפי שסוגייא דקידושין היא.
- ^ בירושלמי קידושין ג ה, בעי רבי יוסי: האומר לאשה, הילך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לאחר שיגרשך בעלך, מהו? וספיקא הוא, ולא פקע ספק קידושין אפילו נישאת לאחר.
- ^ כלומר, באחר שקידשה לאחר שתתגרש, ונתגרשה ונישאת לשלישי, ודאי פקעי קידושי שני. לא נסתפק רבי יוסי אלא בפנויה שקידשה אדם בשתי פרוטות, באחת מעכשיו ובאחרת לאחר שאגרשך.