ילקוט שמעוני על בראשית כח י

<< ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כח >>
א • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • 


ר' יודן בשם ר' אייבו: "בפשע שפתים מוקש רע", ממרד שמרד עשו וישמעאל בהקב"ה באת להם תקלה; "ויצא מצרה צדיק", זה יעקב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה:

רבי פנחס פתח: "אז תלך לבטח דרכך", זה יעקב, דכתיב ויצא יעקב. "אם תשכב לא תפחד" מלבן ומעשו, "ושכבת וערבה שנתך", וישכב במקום ההוא. רבי שמואל בר נחמן פתח: "אשא עיני אל ההרים", אל ההורים, למלפני ולמעבדני. "מאין יבא עזרי", אליעזר עבד אברהם, בשעה שהלך להביא רבקה מה כתיב ביה? "ויקח העבד עשרה גמלים"; אני לא צמיד אחד ולא נזם אחד. רבי אליעזר אומר: גדוד שלחו. ר' יהושע בן לוי אמר: שילח עמו, אלא שבא עשו ונטלו ממנו; אמר: מה אנא מובד סברי מן בריי? אלא "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". "ה' ישמרך מכל רע", מעשו ומלבן; "ישמור את נפשך", ממלאך המות. "ה' ישמר צאתך", ויצא יעקב מבאר שבע.

רבי יודן בשם רבי סימון פתח: "אלהים מושיב יחידים ביתה". מטרונא שאלה לרבי יוסי: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששה, דכתיב: "כי ששת ימים עשה ה'" וגו'. מאותה שעה ועד עכשיו מהו עוסק? אמר לה: יושב ומזווג זיווגים, איש לאשה ואשה לאיש וכו' (עיין במדרש רבה), יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו הולך אצלו. יצחק בא זיווגו אצלו, דכתיב: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים"; יעקב הלך אצל זיווגו, דכתיב: ויצא יעקב מבאר שבע. חזקיה אמר: בן ס"ג שנה היה יעקב אבינו כשנטל את הברכות. עשה עוד מוטמן בארץ ומשמש לעבר י"ד שנה, ובאמהות שבע שנים, נמצא נושא אשה בן פ"ד. ועשו בן מ', למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים. אמר ר' יהושע, כבר כתוב: "וישמע יעקב אל אביו"; מה תלמוד לומר: ויצא יעקב מבאר שבע? אמר: אבא, בשעה שביקש לצאת חוץ לארץ, מהיכן הורשה לו? לא מבאר שבע? אף אני הולך לבאר שבע; אם נותן לי רשות, הריני יוצא, ואם לאו אין אני יוצא. לפיכך צריך הכתוב לומר: ויצא יעקב מבאר שבע.

ויצא יעקב, וכי לא יצא משם אלא הוא? כמה חמורים יצאו, וכמה גמלים יצאו, ואת אמרת ויצא? אלא כל זמן שהצדיק בעיר, הוא זיוה, הוא שבחה, הוא הדרה; פנה משם, פנה זיוה, פנה שבחה, פנה הדרה. ודכוותה "ותצא מן המקום אשר היתה שמה", וכי לא יצאה אלא היא? והלא כמה חמורים כמה גמלים יצאו וכו'. ניחא תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת בלבד; ברם הכא לא היה שם יצחק ורבקה? לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותן של שני צדיקים.

מבאר שבע, ר' יודן אמר: מבארה של שבועה, שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר: השבע לי כמו שנשבע לי זקנך, נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות. ר' הונא אמר: מבארה של בכורה, שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי: כך היית מרמה אותי ונוטל בכורתי? נמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר: "השבעה לי כיום". מבאר שבע, רבי ברכיה אומר: מבארה של ברכה, שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי: כך היית מרמה בי ונוטל את ברכתי? נמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי.

וילך חרנה, בן יומו. רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר, לישנא דברייתא: פלן אזל לקיסרין, ועד כדון הוא על זוודוהי.

חרנה, תני: כל דבר שצריך למ"ד בתחילה ניתן לה ה"א בסופה, סדומה, מצרימה, שעירה, חרנה. התיבון, והכתיב "ישובו רשעים לשאולה"? לדיוטי התחתונה שבשאול.

ויצא יעקב מבאר שבע, והלא בחברון היה, שנאמר: "היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק"? אלא ממקום המיוחד לשבועות: אברהם, "ועתה השבעה לי באלהים", "על כן קרא למקום ההוא באר שבע" וגו'. יצחק, "ויקרא אותה שבעה". אף עשו כשמכר בכורתו, "ויאמר השבעה לי". חשב בלבו: אם יבא עשו ויאמר: השבע לי שלא נטלת את הברכות, אמר: הואיל והמקום הזה מיוחד לשבועות, אצא מכאן; וכן הוא אומר: "ויברח יעקב" וגו':

רבי יהושע בן לוי פתר קריא בגליות: ויצא יעקב, "ויצא מן בת ציון כל הדרה". מבאר שבע, "נשבע ה' בגאון יעקב". וילך חרנה, "אשר הוגה ה' ביום חרון אפו". ויפגע במקום, עד אפס מקום. וילן שם כי בא השמש, "אומללה יולדת השבעה באה שמשה". ויקח מאבני המקום, "תשתפכנה אבני קדש". וישם מראשותיו, "כי ירד מראשותיכם". וישכב במקום ההוא, "נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו כי לה' אלהינו" וגו'.

ויחלום, זה חלומו של נבוכדנצר. והנה סולם, זה צלמו של נבוכדנצר; הוא סלם הוא סמל, אתיא דדין אינון אתיא דדין. מוצב ארצה, "אקימיה בבקעת דורא". וראשו מגיע השמימה, רומיה אמין שיתין. והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה. עולים ויורדים בו, מורידים בו, אופזים בו, קופזים בו, סונטין בו, "ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין". והנה ה' נצב עליו, "עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו". דבר אחר: והנה מלאכי אלהים, זה דניאל. עולים ויורדים בו, שעלה והוציא בלעו מתוך פיו. והנה ה' נצב עליו, "דניאל עבדא דאלהא חייא":

והנה ה' נצב עליו. ר' יוסי בן זימרא פתח: "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים", ככמהות הללו שהן מצפות למטר. רבנן אמרי: כשם שנפשי לך צמאה, כך רמ"ח אברים שיש בי צמאין לך; היכן? "בארץ ציה ועיף בלי מים". "כן בקדש חזיתיך", על כן בקדושה חזיתיך "לראות עוזך", זה פמיליאה שלך; "וכבודך", והנה ה' נצב עליו.

רבי חמא בר חנינא פתח: "ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו", אין סכין מתחדדת אלא בירכה של חברתה, כך אין תלמיד חכם משתבח אלא בחבירו. "איש יחד", זה יעקב, שנתיחדה עליו שכינה. והנה ה' נצב עליו; מה כתיב למעלה מן הענין? "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", ואחר כך והנה ה' נצב עליו. משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה, והיו זבובים שוכנים עליו; ובאת מניקה שלו ושחה עליו ומניקתו, וברחו מעליו. כך בתחילה, מלאכי אלהים עולים ויורדים בו; וכיון שנגלה עליו הקב"ה ממרום, ברחו מעליו.

רבי חייא רבה ורבי יוחנן, חד אמר: עליו, על סולם; וחד אמר: עליו, על יעקב. מאן דאמר על סולם, ניחא; מאן דאמר על יעקב, מי מתקיים עליו! אמר רבי יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלהיהם; "ופרעה חולם והנה עומד על היאור". אבל הצדיקים, הקב"ה מתקיים עליהם, שנאמר: והנה ה' נצב עליו.

אמר ר' שמעון בן לקיש: האבות הן הן המרכבה; "ויעל אלהים מעל אברהם", "ויעל מעליו אלהים", והנה ה' נצב עליו: