ילקוט שמעוני על בראשית כח יב

<< ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כח >>
א • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • 


ויחלום והנה סולם. תנא: רחבו של סולם שמונת אלפים פרסה, דכתיב: "עולים ויורדים בו"; עולים תרין, ויורדים תרין, דכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה; וכתיב ביה במלאך: "וגויתו כתרשיש", וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוי. תנא: עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה, ויורדים ומסתכלים בדמות דיוקנו של מטה; בעי לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו. אמר ר' שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף במניפה על בנו.

ויחלום. תני בר קפרא: אין חלום שאין לו פתרון. והנה סולם, זה כבשׁ; מוצב ארצה, זה מזבח, כמה דאת אמר: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך" וגו'. וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים (ס"א ל"ג גדולים). עולים ויורדים בו, שהיו עולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו, "ראיתי את ה' נצב על המזבח".

רבנן פתרין לה בסיני: והנה סֻלם, זה סיני, אתיא דדין כאתיא דדין. מוצב ארצה, "ויתיצבו בתחתית ההר". וראשו מגיע השמימה, "וההר בוער באש עד לב השמים". והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן. עולים ויורדים בו, "עלה אלי ההרה", "וירד משה מן ההר". והנה ה' נצב עליו, "וירד ה' על הר סיני".

ויחלום, זה חלומו של נבוכדנצר. והנה סולם, זה צלמו של נבוכדנצר; הוא סלם הוא סמל, אתיא דדין אינון אתיא דדין. מוצב ארצה, "אקימיה בבקעת דורא". וראשו מגיע השמימה, רומיה אמין שיתין. והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה. עולים ויורדים בו, מורידים בו, אופזים בו, קופזים בו, סונטין בו, "ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין". והנה ה' נצב עליו, "עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו". דבר אחר: והנה מלאכי אלהים, זה דניאל. עולים ויורדים בו, שעלה והוציא בלעו מתוך פיו. והנה ה' נצב עליו, "דניאל עבדא דאלהא חייא":

כתיב: "ואחה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל". מדבר ביעקב, דכתיב: ויחלום והנה סולם, אלו שרי אומות העולם. מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים חווקים ויורד, ושל מדי עולה חמשים ושנים, של יון מאה ושמונים; ושל אדום עולה, ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר: תאמר שאין לזה ירידה? אמר לו הקב"ה: אל תחת ישראל; אפילו אתה רואה אותו יושב אצלי, משם אני מורידו. הדא הוא דכתיב: "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'".

רבי ברכיה בשם ר' מאיר אמר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה: יעקב! אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר: תאמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה? אמר לו הקב"ה: אל תירא ישראל! אם אתה עולה, אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה. "בכל זאת חטאו ולא האמינו בנפלאותיו", זה יעקב אבינו, שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה: אילו האמנת ועלית, לא היית יורד לעולם; עכשיו שלא האמנת ולא עלית, יהו בניך משועבדין בארבע מלכיות בעולם הזה, במיסים ובארנוניות ובגולגליות. יכול לעולם? תלמוד לומר: "אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק", מבבל. "ואת זרעך מארץ שבים", מגליא ומאספמיא ומחברותיה. "ושב יעקב", מבבל; "ושקט", ממדי; "ושאנן", מיוון; "ואין מחריד", מאדום: