ילקוט שמעוני על בראשית כח כ

<< | ילקוט שמעוני על בראשיתפרק כ"ח • פסוק כ' | >>
א • ז • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית כ"ח, כ':

וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃


וידר יעקב נדר לאמר. "אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי". אמר ר' יצחק: דנדר מצוה בעת צרתו. מהו לאמר? לאמר לדורות, שיהו נודרין בשעת הדחק. יעקב פתח בנדר תחילה, לפיכך כל הנודר לא יהא תולה אלא בו, דכתיב: "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב"; 'לאביר אברהם ויצחק' לא נאמר, אלא "לאביר יעקב", תלה את הנדר במי שפתח בו תחילה. כתיב: "וישמח העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה'", לפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלתה בידם, שמחו. מהו אומר שם? "ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה'", 'אלהי אברהם ויצחק' לא נאמר אלא "אלהי ישראל אבינו", תלה הנדר במי שפתח בו תחילה. אמר ר' יודן: עוד מן אתרא לית היא חסרא, "וידר ישראל נדר", 'וידרו ישראל' אין כתיב כאן, אלא "וידר ישראל נדר", ישראל סבא.

ארבעה הן שנדרו; שנים נדרו והפסידו, שנים נדרו ונשתכרו. יעקב נדר והפסיד. יפתח נדר והפסיד. חנה נדרה ונשתכרה. ישראל נדרו ונשתכרו.

רבי איבו ורבי יונתן, חד אמר: מסורסת היא הפרשה, וחד אמר: על הסדר נאמר. מאן דאמר מסורסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקב"ה: "והנה אנכי עמך", והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי? אתמהה. מאן דאמר על הסדר נאמר, מה מקיים אם יהיה אלהים עמדי? אם יהיה לי, שיתקיימו התנאים שהתנה עמי, אני אקיים את נדרי. ר' אבהו אמר: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מלשון הרע, כמה דאת אמר: "וידרכו את לשונם קשתם שקר". ונתן לי לחם, מגילוי עריות, כמה דאת אמר: "ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו". ושבתי בשלום אל בית אבי, משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים, מעבודה זרה. רבנין פתרין לה בכל עניינא: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מגילוי עריות ושפיכות דמים ומעבודה זרה ומלשון הרע. אין דרך אלא עבודה זרה, כמה דאת אמר: "הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע". ואין דרך אלא גילוי עריות, "כן דרך אשה מנאפת". ואין דרך אלא שפיכות דמים, "בני אל תלך בדרך אתם", וכתיב: "כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם". ואין דרך אלא לשון הרע, דכתיב: "וידרכו את לשונם קשתם שקר":

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר, אמר לו: הרי כל שבחו של גר, "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה"? אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליה אותו זקן, ונתן לי לחם לאכול? בא זה והושיטה לו בקנה. בא לו אצל ר' יהושע, התחיל מנחמו בדברים: לחם, זו תורה, כמה דאת אמר: "לכו לחמו בלחמי". שמלה, זו טלית; זכה אדם לתורה, זכה למצוות. ולא עוד אלא שהן משיאין לכהונה, ובני בניהן מקריבים על גבי המזבח; לחם – זה לחם הפנים, שמלה – אלו בגדי כהונה גדולה.