יוסיפון (ויקיטקסט)/פרק ג

ספר יוסיפון

נוסח הדפוס:    הסכמות | הקדמה | תוכן | א | ב | ג | ד | ה | ו | ז...

מהדו' ויקיטקסט (מוגהת ומוערת):    הקדמה | תוכן | א | ב | ג | ד | ה | ו | ז...

השוואת כתבי־יד:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז...


ויהי בפקוד אלֹהים על בבל כל אשר דִבר לישעיהו ולירמיהו הנביאים על־אודותיה, העיר ייי עליה את שני מלכי גוים גדולים ואדירים – את דָּריוש מלך מדי ואת כּורשׁ מלך פרס. ויתחתן כּורשׁ בדָריוש ויקח את בתו לו לאשה. ויתחברו שניהם יחדו, ויפשעו במלך כשדים וימרדו על בּלְשַׁצר המלך. אז התגרו מלחמה גדולה, ובתחילת המלחמה נצחו הכשדים ויפלו חללים רבים מגדודי מדי ופרס. ויתחזקו עוד שני המלכים האלה את מעמדם ואת מלחמתם, ותתגר עוד מלחמה גדולה ועצומה מאֹד, ויפלו מאלה ומאלה חללים רבים ונשפכו־דם נפשות לאין מספר. וינוסו הכשדים, וירדפו אותם כורש ודריוש ויכום ויכתום עד מקום קרוב לבבל מהלך יום אחד, ויחנו שם כורש ודריוש וכל מחניהם.

ויהי כראות המלך בלשצר, וישלח את כל צבא הגיבורים ואלף שריו, ועמהם אגודת הפריצים אשר בהיכל מלך בבל – רבה ועצומה מאד. ויצאו מבבל בפנות היום וילכו כל הלילה. ויהי באשמורת הבֹקר החלו להכות במחנה כורש ודריוש, ויתבהל המחנה. וינס מחנה מדי, ויעמוד כורש ומחנהו לפני הכשדים וילחם עמהם, וישב אותם מרדוף אחרי מדי.

ויהי בהיות הלילה, נפרדה המלחמה וירבו ליפול מחללי מדי ופרס, כי נצחום שרי בלשצר בגבורה.

ויעש בלשצר להם לשריו משתה גדול ויתן להם במשתה כסף וזהב, וישמח מאד עם אלף שריו. וישב עמהם לאכול ולשתות, ויאריכו לשבת כל היום ההוא וכל הלילה וישת בלשצר מאֹד. ויהי כהשתכר, ויצו להביא את כלי הזהב אשר מהיכל אלֹהינו – אשר הגלה מירושלים לבבל, ויחלל המלך את כלי הקדש וישת בהן יין – הוא, ואלף שריו, ונשיו ופילגשיו.

וירא אלֹהינו, ויקצוף ויקנא לכליו וישלח מעם כסאו הסופר לכתוב למלך בלשצר מכתב קשה, לבשרו את הגזירה אשר גזר עליו ייי אלֹהינו על ימיו ועל מלכותו ויבא הכותב ויכתוב על הקיר בשׁישַׁר צבע אדום מברזל חלוד אצל מנורת המלך. ואלה הדברים אשר כתב: "חשב, שקל והפריש", אבל האותיות היו לשון הקודש והמכתב לשון ארמית. וירא המלך את האצבעות כותבות – ושאר הגולם לא ראה – כי היו יפות ונוראות, על־כן נבהל המלך ויפחד מאד וירעדו כל אבריו, וינע לבבו וכל עצמותיו.

אז הובא דניאל לפני המלך, ויקרא לו את המכתב ויפרש לו את הדברים, ויאמר אל המלך:

"נסכלת מאד על אשר חִללת את כלי בית אלֹהינו, על־כן קינא אלֹהינו לכליו ולמקדשו וישלח את מלאכו לכתוב לך את הדברים האלה. ואלה הדברים אשר במכתב – "חשב, שקל והפריש",
וזה פירושם:
  • "חשב" – סָפַר אלֹהינו את מניין ימי אויבו, ויקצץ אותם.
  • "שקל" – שקל אויבו במאזנים, ונמצא חסר.
  • "הפריש" – הפריש אלֹהינו את הממלכה מאויבו, ונתנה לדריוש ולכורש הנלחמים עמך היות ממלכתך ביניהם."

ויהי כשמוע המלך ושריו את הפתרון הזה מפי דניאל איש חמודות עבד ייי, ויחרדו האנשים, ויקומו וילכו איש לביתו. ויהי המלך נרגז ונבהל ותכסהו תרדמה, וישן כאחד המתים לפחד מגורתו.

ויהי שם בארמון המלך סריס אחד מזקני עבדי נבוכדנצר, נשוא פנים, ויחשוב בלבו לאמר: 'הלא דניאל הוא שפתר לנבוכדנצר חלומותיו, ולא נפל מכל דבריו ארצה, ועתה דבר אל המלך. ועתה אכרות את ראשו ואֵרָצה בו אל מלכי מדי ופרס.'

ויהי בלילה ההוא – כשכב המלך בלשצר על מטתו – ויקם הסריס ויך את המלך והתיז את ראשו מעליו. ויקח(ה) את ראשו אל מחנה כורש ודריוש מלכי מדי ופרס, ויתן להם את ראש בלשצר. ויספר להם את כל אשר עשה המלך בלשצר לכלי בית יי – אשר חללם במשתה היין; ואשר שלח יי מלאכו ויכתוב את המכתב; ויפרש לו דניאל את הדברים ויוכח אותו על הדברים אשר עשה – באשר מלאו לבו לחלל את כלי בית יי; "על כן קצף ייי ויבֵא עליו את הרעה הזאת אשר תראינה עיניכם היום".

ויהי כשמוע כורש ודריוש את הדברים אשר דבר הסריס להם, ויקדו וישתחוו ליי אלהי השמים, ויאמר כורש: "ברוך יי אלהי הכלים האלה ואלהי ההיכל אשר היה בירושלם וביהודה, אשר עשה נקמה באיש אשר חלל את כלי בית מקדשו. כי מאז שמענו כי הוא אדון כל הבריות ויוצר כל העולם, ואמנם עתה ידעתי כי יי הוא האלהים ובידו ממשלה - להסיר מלכים ולהקים מלכים." אז נדר המלך כורש לבנות את היכל אלהינו אשר בירושלם, ולשלֹחַ את הגולה מבבל ירושלם, ולהשיב את כלי הקדש אל ההיכל שבירושלם.

ויהי אחרי הדברים האלה, ויקומו ויסעו כורש ודריוש מלך מדי בחיל כבד מאד וישחיתו את כל ארץ כשדים, ויחנו על בבל. וילחמו עליה ויכוה לפי חרב – מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק כאדם אחד, ובחוריה הרגו ובתולותיה דרסו ברגלי הסוסים, וכל שריה וזקניה חנקו בחבלים, וכל הרותיה בקעו וכל עולליה נפצו אל הסלעים. וינקום אלֹהינו מבבל ומכשדים את דם עבדיו השפוך ואת נקמת היכלו ועירו ועמו. ויהי אחרי כן, ויחלקו שני המלכים האלה את כל מלכות כשדים: ויקח דריוש את בבל ואת בנותיה ואת היכל המלך וישב על כסא בלשצר וימלוך בבבל, והמלך כורש לקח את כל מלכות כשדים מחוצה לבבל.

עד הנה בא קץ מלכות כשדים, ויעורו מלכות מדי ופרס.

ודריוש המדי קבל את מלכותו לעת זקנתו וימלוך במדינת בבל.