פתיחת התפריט הראשי

סעיף בעריכה


(א) לא יבטל הוא - פי' שלא ילמד הכל עם בנו אלא קצת עם עצמו:

סעיף ועריכה


(ב) תורה שבכתב כולה - משמע בכלל זה גם נביאים וכתובים ורש"י פירש דוקא החומש ולא נביאים וכתובים גם בסימן רמ"ו כתב שנביאים וכתובים בכלל תורה שבכתב:

סעיף חעריכה


(ג) בן ג' שנים שלימות - ורמז לדבר ג' שנים ערלים יהיו וגו':

סעיף יבעריכה


(ד) ועיו"ט - ב"י כתב שמדברי רמב"ם נראה דגם ביו"ט מבטלין:

סעיף טועריכה


(ה) בפחות מזה חייבים - דהא דאמרו בגמ' סך התינוקות כ"ה היינו לענין שלסך הזה אין צריך להושיב אחר לסייע לו:

סעיף יטעריכה


(ו) שמדקדק יותר - דשבשתא כיון דעל על פירוש ולא יפסוק ממנו:

סעיף כאעריכה


(ז) שמביאים בניהם - ברמב"ם סיים הטעם בזה ומתייחדי' עמהם ומשמע דלא מהני כאן אם יש לה בעל בעיר אא"כ הוא דר עמה באותו בית דאז אין איסור יחוד ורבים מקשים מאי שנא מאיש דמהני אם יש לו אשה בעיר כמ"ש בסמוך. ונ"ל שהחילוק הוא מטעם זה דבאיש מהני אם יש לו אשה בעיר ויש לו פת בסלו ועל כן אם ילבישנו ההרהור יכול לבוא אצל אשתו כדאשכחן בפ' (מציאות האשה) [אע"פ דף ס"ה] גבי רבא שישב בבית המדרש ובאה חומה אלמנת אביי ונתגלה זרועה והלך רבא לביתו ותבע את אשתו מה שאין כן באשה לא שייך לומר כן דתלך לבית שאישה שם כי אין דרך נשים בכך לתבוע בעליהן לתשמיש ועל כן יש לחוש שמא יזדמן אצלה רווק שיביא בנו ללמוד אצלה נמצא ששניהם אין להם פת בסלם ויבואו לידי יחוד על ידי זה. כן נראה לי טעם נכון: