חידושי הרמב"ן על הש"ס/ראש השנה/פרק ד

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף לב עמוד א

הא דתנן סדר ברכות אומר אבות וגבורות כו'. משמע דלא משני בהו מידי וזו שנהגו לומר זכרנו ומי כמוך לא מצאו להם הראשונים עיקר בדברי רבותינו אלא במס' סופרים מצאתי כלשון הזה וכשם שחתימתן של ר"ה ויוהכ"פ משונה משאר ימים כך תפלתן משונה ואין אומרים זכרנו בשלש ראשונות ובשלש אחרונות אלא בשני ימים טובים של ר"ה ויוה"כ ובקושי התירו ואם חל ראש השנה להיות בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה את שבת בגבולין משום גזרה. סדר ברכות אומר אבות וגבורות כו'. משמע דלא משני בהו מידי וזו שנהגו לומר זכרנו ומי כמוך לא מצאו להם הראשונים עיקר בדברי רבותינו אלא במס' סופרים מצאתי כלשון הזה וכשם שחתימתן של ר"ה ויוהכ"פ משונה משאר ימים כך תפלתן משונה ואין אומרים זכרנו בשלש ראשונות ובשלש אחרונות אלא בשני ימים טובים של ר"ה ויוה"כ ובקושי התירו ואם חל ראש השנה להיות בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה את שבת בגבולין משום גזרה:

הא דאמרי' ר' יוחנן בן נורי אומר הפוחת לא יפחות משבע. פי' לית ליה אין פוחתין מעשרה אלא מצוה מן המובחר בעשרה ואם רצה לפחות פוחת ואומר שבע ואם שלש מכולן יצא אי נמי למצוה נמי אומר שבע כי ההיא דאמרי' הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף על שבע ולכתחלה אנו אומרי' שלש ואמר רב המנונא אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

ותמיהא לי שלא כתבו רבי' יצחק והגאונים ז"ל הא דא"ר יוחנן הפוחת לא יפחות משבע ומתוך כך נראה דתנא דברייתא פליג אמתניתין דאילו מתניתין לרבנן אם פיחת מעשרה לא יצא ממאי דקתני אין פוחתין כו' ור' יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש יצא אלמא לת"ק לא יצא. דאין פוחתין אפי' דיעבד קאמר ואלו לברייתא אם אמר שבע יצא ועוד דאם איתא דסבר תנא דמתני' יצא בשבע ליתני איהו הכי כדקתני ר' יוחנן בן נורי אם אמר שלש יצא אלא שמע מינה דפליגי ופליגי נמי בר' יוחנן דאלו לתנא דמתניתין לכתחלה עשרה דלא פליג אלא דיעבד שבשלש יצא ואלו לברייתא אם בא לפחות אומר שבע פסוקים וכי פסקי' בגמרא הלכה כרבי יוחנן בן נורי אליבא דמתני' פסקי' הלכך לא יפחות מעשרה אבל דיעבד בשלש נמי אין מחזירין אותן. ואי קשיא לך אי הכי היכי פשטינן שלש דמתניתין משלש דברייתא דילמא בהאי נמי פליגי, לא קשיא כיון דהכא קתני שלש יצא והכא קתני שלש יצא ודאי חד פירושא אית להו ועוד דלית לן לשוויי פלוגתא בינייהו בכדי אלא במאי דפליגי בהדיא.

ואמרו הגאונים ז"ל אין פוחתין מעשרה אבל מוסיפין עליהם וכיון שקבלה היא נקבל ואע"פ שהיה נראה לכאורה שמצוה מן המובחר בעשר' כנגד עשרת הדברות או כנגד עשרה מאמרות דעשרה הוו ולא יותר הרי מצינו כיוצא בה שאמרו אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת ואמרו עלה כנגד מי כנגד עשרה מאמרות ועשרת הדברות ואעפ"כ מוסיפין עליהן:

דף לב עמוד ב

אע"ג דקי"ל תרועה שאין עמה כלום כגון יום תרועה אומרה עם השופרות. לא אמרן אלא כשאין עמה כלום אבל יש עמה חצוצרות אינה אומרה כלל ומה שנהגו להשלים בתורה ותקעתם בחצוצרות טעות הוא:

אלא שאם השלים בנביא יצא. מדקאמר ת"ק מתחיל בתורה ומשלים בנביא ואומר של כתובים באמצע ולא חלק רבי יוסי אלא שחוזר פסוק אחד ומשלים בו של תורה נראה דשל כתובים קודמין לנביאים וכן אמר רבינו האיי גאון ז"ל שמסורת היא בידינו כתובים ואח"כ נביאים. ואני מצאתי מפורש כן במס' סופרים בפרק י"ח דתניא התם גבי תשעה באב הכי סיומא ד' פסוקים משל ירמיה כו' עד כי אתה עשית את כל אלה ושני מזמורים הללו מזמור לאסף ועל נהרות בבל ואע"פ שבכל מקום דברי קדושה מקדימין לדברי קבלה בזה דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה ש"מ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה כמסורת רבותינו הגאונים ז"ל. והא דאמרינן בגמ' תורה נביאים וכתובים סדר כתיבה נקט ואזיל דודאי לכתיבה תורה נביאים וכתובים שכך הוא סדר קבלה משה קבל תורה ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים ואעפ"י שנביאים האחרונים מאוחרים לכתובים כאן אין מפסיקין בנביאים:

והא דתניא רבי יוסי אומר משלים בתורה. לא חלק על מתחיל בתורה אלא שחוזר ואומר פסוק אחד של תורה ומשלים בו והיינו דאקשינן בגמרא אלא מלכיות תלתא הוין ואם היה משלים בתורה ולא מתחיל בה מאי קשיא יאמר משל כתובים או משל נביאים ארבע ומשל תורה שלש אלא ה"ק כיון דודאי לכ"ע מתחיל בתורה על כרחך שלש' הוא אומר מהם שאין אומרי' פחות משלשה כדי שלא יפחות מן השאר וכיון שכן לרבי יוסי דאמר משלים נמי בשל תורה הוה להו ארבע והיכא משכחת להו תדע דהא לר' יהודה ליכא בתורה אלא שלש מלכיות ולא מקשינן עליה עשר בעינן כדאקשינן לרבי יוסי מקמי דשמעינן הני קראי דמשוי להו מלכיות וכך פירשו כל המפרשים ז"ל ותניא נמי בתוספתא מפורש בדרבי יוסי המתחיל מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה וכך היא גירסתו של ר"ח ז"ל בגמ' דילן. ופסקו כל הראשונים ז"ל כר' יוסי מדאמר ר' אלעזר בריה ותיקין היו משלימין בתורה ואע"ג דת"ק סתם מתניתין פליג עליה ופוק חזי מאי עמא דבר:

דף לג עמוד ב

תנא דידן קא חשיב תקיעות דכולהו בבי. רבינו חננאל ורש"י ז"ל פירשו דה"ק: שיעור התקיעות כשלש תרועות ומתני' ה"ק שיעור התקיעות כשלש תרועות כלומר כשיעור כל אחת מן השלש תרועות. ואחרים פי' דה"ק שיעור כל התקיעות שהן שש כשלש תרועות ובברייתא שיעור תקיעה כלומר של סימן אחד שהם שתים כתרועה אחת שבו נמצאת תקיעה חצי תרועה.

ואינו נכון דתקיעה מוהעברת נפקא לן והוא לשון העברת קול והוא ארוך והיינו נמי פשוטה ועוד מדקתני ברייתא תקיעה וקתני נמי כתרועה על חדא קאמר דשל סימן אחד תקיעות מיקרו ובמתני' נמי קתני שיעור תקיעה ולא קתני תקיעות ש"מ דמחדא קאמר כדפרישית:

ה"ג ונסחתו של רבינו חננאל ז"ל כך היא: שיעור תרועה ג' יבבות.וכן ברייתא שיעור תרועה שלשה שברים ופי' יבבות בלשון חכמים היינו קל יבובי וחד קלא מיקרי יבבא. ויבבא כולה בשלש נמי מיקרי יבבא וכן נמי תרועה בלשונם היינו ילולי כדאמרינן לקמן דעביד תרועה ושלשה שברים אלא בלשון תורה פליגי מר סבר יבבא דאורייתא היינו כדעבדה אימיה דסיסרא וגנותי הוא דהכי אורחא דמילתא ומר סבר ילולי הוא כדאמרי אינשי והיינו דאמר אביי בהא ודאי פליג ולא בעי לתרוצי דיבבות דקתני מתני' דומיא דיבבא דאורייתא וגנוחי הוא ולא פליגי אלא דפריש מתני' דאינון שלש ופירשו בברייתא טפי דאינון שברים משום דיבבות כדאמרי אינשי תנן וכדפרישית.

והוי יודע כיון דאסתפק לן בגמרא בתר הכי בתרועה או שלש יבבות או שלשה שברים שהם ארוכים יותר משלש יבבות בעינן להאריך בתקיעה כשלשה שברים שמא הם התרועה ודכ"ע תקיעה כתרועה ושלא מצינו מי שחלק בכך אלא כך נאמרה הלכה תקיעה כתרועה ותניא בהדיא לקמן שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה שלשה שברים אלמא למאן דאית ליה תרועה שברים היא שיעור תקיעה כשלשה שברים הלכך לדידן דמספקא לן ועבדינן שברים צריך להאריך בתקיעה כשברים דהיא תרועה הילכך תקיעה דתש"ת כשלשה שברים ותר"ת כשלש יבבות כל חד וחד כדאיתיה לפי שאין אנו יודעין מהו התרועה שנא' עליה שתהא תקיעה כמוה מיהו אע"ג דאיסתפק ליה לר' אבהו דילמא גנח וייליל לא צריך לאורוכי בתקיעה שיעור גנוחי וייליל דהוא שלשה שברים ושלשה יבבות דאי נמי גנוחי וייליל לא גמר רבי אבהו דגנח תלת וייליל תלת אלא דשיעורא דקמאי תקין. ועוד לספקיה דר' אבהו לא אשכחן תקיעה כתרועה אלא לדעתא דתנא הוא דאמרי ליה הא לרבי אבהו דיה לתקיעה כאחת מן הקולות שבתרועה ואפשר שאף תקיעה דרבי אבהו כתרועה דידיה כשלשה שברים ושלש יבבות, והוא הנכון:

דף לד עמוד א

הא דאמרינן או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת. הכי קאמר שמא מצוה אחת הוא וצריך לתקוע ולהריע בנשימה אחת שלא יהא בין תקיעה לתרועה ולא כלום כשהוא אומר ובהקהיל תתקעו ולא תריעו הוי אומר כל אחת מצוה בפני עצמה ואם רצה מפסיק דאי ס"ד חד הוא אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא תעביד והכי איתא בפרק החליל. ורש"י ז"ל פירש תקיעה בפני עצמה כו' ולא תימא חדא הוא וה"ק היו תוקעין תרועה כו' ותמהני עליו ז"ל.

לגירסתו של ר"ח ז"ל כך היא: שלש תרועות דראש השנה שתים מדברי תורה ואחת מד"ס. זכרון תרועה יום תרועה מה"ת. פי' דבראש השנה עצמו כתיבי והעברת שופר תרועה מד"ס פי' דגמרי ליה רבנן מיובל באסמכתא בעלמא דתרועה תרועה אבל לא נאמרה למשה אלא חדא ג"ש דתרועה תרועה ומדבר אלא דרבנן אסמכוה עלה אף הך ג"ש משום דתרועה נמי היא כי ההיא דמדבר שנאמרה למשה מסיני אבל תעבירו שופר לא גמרי כלל כיון דלא כתיב בה תרועה.

ור' שמואל בר נחמני אמר אחת מד"ת ואחת מד"ס פי' מג"ש דרבנן, שבתון זכרון תרועה מד"ת, שופר תרועה מד"ס, יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא ביום ולא בלילה ואעפי"כ כיון דברה"ש גופיה כתיב אסמכוה ביה רבנן ולא קרי מד"ס אלא אותה של ג"ש שהיא אסמכתא דסופרים אבל הא פשטיה דקרא הוא וסופרים הוא דדרשי ליה למלה אוחרי ביום ולא בלילה ואית דגרסי ושתים מד"ס והכל אחד.

והא דאמרי הני תנאי דלא גמרינן מיום הכפורים אלא אסמכתא נינהו אע"ג דגמרי' מיום הכפורים לביום ולא בלילה משום דאינהו לא ס"ל ליתן בג"ש האמורה של זה בזה ואת האמור של זה בזה אלא ללמד שיהיו שוין בדינן:

הא דאקשינן עליה דרבי אבהו ודילמא ילולי הוא וקא מפסיק. קשיא לן והא לית הלכתא כרבי יהודה דאמר אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום ואי נמי איתא מנא להו לרב עוירא ורבינא דרבי אבהו כרבי יהודה ס"ל כי היכי דליקשו עליה ועוד דהוה לן למימר בגמרא לדר' יהודא קאמרי ולא לאקשויי סתם.

לפיכך נ"ל דאפי' לרבנן מקשו דנהי דאם הפסיק ביניהן יצא, אבל בהפסק כי האי גוונא לא יצא שאין כאן תקיעות על הסדר שאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה בלא הפסק שבנתים לפיכך לא יצא דהואיל ותקע לשם מצות תקיעות אחרות באמצע הרי הפסיק בנתים ולא יצא וכבר כתבתי לך מה שאמור בתוס' בענין זה. ויש לנו סיוע בדבר.

ומסתברא שאין להפסיק כלל בתשר"ת בין שברים לתרועות דכיון דמשום דילמא גנח וייליל הוא א"כ הכל תרועה אחת ואין להפסיק בין התרועה עצמה ואם הפסיק נפסקה וליתיה לשיעוריה ואינה עולה וק"ו הדבר דהא לרבי יהודה דאמר תקיעה ותרועה אחת היא כלומר מצוה אחת אמרינן אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כ"ש דשברים ותרועה בסימן תשר"ת שהכל תרועה אחת ממש שאין בין שברים לתרועה ולא כלום.

וכתב הרב רבי יצחק בן גיאת ז"ל ותוקע תשר"ת ותר"ת ותש"ת שלשה פעמים נמצא כל בבא שלש של שלש שלש שהם עשרים ושבעה דתרועות דתשר"ת ושברים אחת הן. והוי יודע שאין פירוש השברים שישבור הקול ויפסיק אלא שבר כאדם הגונח משברו מכאב לב והן יבבות ארוכות וטועין התוקעין המפסיקים אותם לגמרי.

ושוב מצאתי בתשובת ר"ח ז"ל שלשה שברים בנשימה אחת עבדינן להו דבמקום תרועה קיימי אבל ג' שברים ותרועה דתשר"ת לא מסתברא דגנוחי ויילולי בחדא נשימה לא עבדי אינשי ע"כ. ואין דבריו נכונים דהא תרועה היא ואי אפשר להיות בה הפסק בשום פנים ולא מיחלקי גנוחי ויילולי מפשוטא וילולי או גנוחי דר"י ואעפ"כ צריך לעשותן בנשימה אחת:

דף לד עמוד ב

ה"ג בכולהו נוסחי: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מתשע בני אדם כאחד לא יצא. ולאו משום דתרי קלי לא משתמעי כמ"ש רש"י ז"ל אלא ט' תקיעות היינו סדר תקיעות ג' של שלש שלש דאינון תשע ולא יצא משום דשמען כאחת ואנן בעינן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה בנתים וזה אינן סדורות כסדרן לפיכך לא יצא אבל תקיעה מזה ותרועה מזה כלומר אחר כך יצא לפי ששמען על הסדר. ויש נוסחא מפורשת תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא:

דף לה עמוד א

מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי והאמר ר' חננאל כו'. רש"י ז"ל מפרש דמפסוקי מוספין קאמרו לא דאיק לי דמאי קושי' מקראי דמוספין הא איכא כמה קראי דמלכיות זכרונות ושופרות דהוו להו ל' ואפי' בדיעבד לרבי יוחנן בן נורי הוו להו תשע והיכי קס"ד דמשום קראי דמוספין קאמר ושבקי הני דנפישי ועוד דהו"ל לתרוצי אלא משום קראי דמלכיות זכרונות ושופרות ולא לימא משום דאוושי ברכות דמשמע קראי ליכא אלא ברכות הוא דאוושי בעצמן מפני שהן תשע ועוד מדאמרי' אילימא משום דנפישי קראי והאמר רב חננאל כו' משמע דלרב חננאל לית בהו קראי כלל. ואני תמיה עוד מאן הזכיר במוסף שיזכיר פסוקים כלל ואפי' לכתחלה אלא אומר מוסף יום פלוני נעשה לפניך ובירוש' בפ' תפלת השחר אפי' אמר ונעשה לפניך חובותינו כתמידי יום וכקרבן מוסף יצא. ואפשר שחייב להזכיר המוספין עצמן לכתחלה שיזכירם בפרטין כך וכך פרים כך וכך אילים ואתא רב חננאל ואמר שדי לומר ובתורתך כתוב לאמר ובירושלמי כקרבן מוסף הכתוב בתורה קאמר.

ומ"מ עיקר הפי' כמו שקבל רש"י ז"ל עצמו מרבותיו שהיו מפרשין דמפסוקי מלכיות זכרונות ושופרו' קאמרי' כלומר בין הני ובין הני כל מקום שצריך להזכיר אומר כמ"ש בתורתך ועולה לו במקום הזכרה או פסוק של תורה ואתא שמעתין כר"י בן נורי דאמר אם אמר שלש מכולם יצא לפיכך אם אמר נוסח ברכותינו כשהגיע ויקבלו כולם את עול מלכותך אמר ובתורתך כתוב לאמר וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתוב על ידי עבדיך הנביאים יצא כאלו הזכיר ג' פסוקי מלכיות והכי אקשי מעיקרא למה מוציאן ש"צ מוטב שיתפללו הם עצמן ויזכירו שלש מכולם כדברי ר"י בן נורי ולא יאמרו הפסוקים עצמן אלא ככתוב כדברי רב חננאל דאמר כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב א"צ להזכיר פסוק עצמו. וכן פי' ר"ח בפירושיו ור"ש בעל הלכות ראשונות ורבינו יצחק ז"ל:

לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות. פרש"י ז"ל אבל דעיר לא משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפלתן. לראה שהוא מפרש דעיר שיכולין לסדר צריכין להתפלל. ותמהני א"כ היאך אמרו לו לר"ג לדבריך למה צבור מתפללין שהרי צריכין להתפלל ואין ש"צ מוציאן.

והגאונים ז"ל פירשו דלא פטר ר"ג מי שלא שמע תפלת ש"צ אלא העם שבשדות דאניסי ולא מצי למיעל לבי כנישתא אבל דעיר שלא בא לב"ה לא דהא לא אניסי ומצי למיעל לב"ה אבל אותם שבאו לב"ה כולו פטורין. אבל לא נתקררה דעתי עדיין משום דהוה לן למימר בגמ' הכי פוטר היה ר"ג עם שבשדות אע"פ שלא שמעו מדקאמרי סתם לא פטר אלא עם שבשדות משמע ולא אחרים בין דבית הכנסת בין דעיר ואדרבה הוה ניחא לישנא קמא דקאמר פוטר היה ר"ג עם שבשדות ולומר שפוטר היה אפי' עם שבשדות דלא שמעי משליחא דצבורא ולא מיבעי' הני דעיר דשמעי משליחא דצבורא.

ובדקתי ומצאתי בתשובת הגאונים שהם גורסין כך לא פטר ר"ג אלא עם שבבית הכנסת ושבשדות דאניסי אבל כולי עלמא לא. וכן ראיתי בנוסחא של ר"ח ז"ל ונוסחי דילן משבשין. ובירושלמי כך אמרו ש"צ מוציא את הרבים כו' והוא שישנו שם מראש התפלה, ואפשר שאף רש"י ז"ל כך אמר אותם דעיר שלא באו לשמוע תפלת ש"צ צריכין להתפלל ולא פטרם ר"ג מפני שאינם אנוסים ויכולין להסדיר תפלתם. והמקום ידין אותנו לכף זכות ויזכנו לעסוק בתורתו אכי"ר:

סליק מסכת ראש השנה