ויקרא רבה יא ז
ז. [ עריכה ]
רבי תנחומא ורבי חייא אמרין ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר המודעי המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה בכל מקום שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה א"ר שמואל בר נחמן וחמשה הן:.
(בראשית יד, א): "ויהי בימי אמרפל" מה צרה היתה שם "עשו מלחמה וגו'" משל לאוהבו של מלך שנכנס למדינה בשבילו היה המלך נזקק במדינה באו ברבריים נזדווגו לו וכיון שבא ונזדווגו אמרו הכל ווי שאין המלך נזקק למדינה כמו שהיה כך אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה וכתיב בו (שם יד, ב) "ונברכו בך" ובשבילו היה הקב"ה נזקק לכל העולם כולו באו כשדים ונזדווגו לו אמרו ווי שאין הקדוש ברוך הוא נזקק בעולמו כמות שהיה הה"ד (ז): "וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש" א"ר חייא לא ביקשו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסותמה (לסמותה) "היא קדש" אמר ר' אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הקב"ה וירד לכבשן האש כיון שבאו המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין ווי ווי "ויהי בימי אמרפל מלך".
(ישעיה ז, א) : "ויהי בימי אחז בן יותם" מה צרה היתה "ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו'" משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והיה הפדגוג שונא אותו אמר אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מחייב ראשי למלך אלא הריני מושך את יונקתו ממנו והוא מת מאליו כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם כך אמר אחז אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם מה עשה עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות הדא דכתיב (ישעיה ח, יז) : "צור תעודה חתום תורה בלמודי" רב הונא בשם רבי אלעזר אמר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות ר' יעקב בשם ר' אחא אמר שמעת לה מן הדא "וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו'" אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה (דברים לא, יח): "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" מאותה שעה (יז): "וקויתי לו כי לא תשכח מפי זרעו" ומה הועיל לו (יח): "הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'" וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מכאן לתלמידו של אדם שנקרא בנו כיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו הכל צווחין ווי ווי "ויהי בימי אחז".
(ירמיה א, ג) : "ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו" מה צרה היתה שם (שם ד, כג) "ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו" משל לכתבין של מלך שנכנסו למדינה וכל מדינה ומדינה שהיו כתבין מגיעין היו בני המדינה עומדין על רגליהן ופרעין את ראשיהן וקוראים אותם באימה ביראה ברתת בזיע וכיון שנכנסו למדינתו של מלך עמדו וקרעו אותן ושרפו אותן אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בכך הה"ד (ירמיה לו, כג) : "וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה וְגוֹ'" וכיון שהגיע לפסוק החמישי (איכה א, ה): "היו צריה לראש" "יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסּוֹפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח" כיון שראו כן התחילו צווחין ווי ווי "וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים".
(אסתר א, א): "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" . מה צרה היתה שם? שנגזר (אסתר ג, יג): "להשמיד להרוג ולאבד" . משל למלך שהיה לו כרם, ונזדווגו לו ג' שונאים. התחיל אחד מקטף בעוללות, ואחד התחיל לזנב באשכלות, ואחד מעקר בגפנים:
- פרעה התחיל מקטף בעוללות, הדא דכתיב (שמות א, כב): "כל הבן הילוד".
- נבכדנאצר התחיל מזנב באשכלות, הדא דכתיב (מ"ב כד, טז): "החרש והמסגר אלף". רבי ברכיה בשם רבי יהודה ורבנן רבי ברכיה בשם ר' יהודה אמר חרש אלף ומסגר אלף ורבנן אמרין זה וזה אלף ר"י ברבי סימון אמר אלו תלמידי חכמים ר' שמואל בר יצחק אמר אלו הבוליותוס ורבנן אמרי אלו היועצים.
- המן הרשע התחיל לעקר בגפנים וביקש לקעקע ביצתן של ישראל, בעא למזבן בכל ביעתא. הה"ד "להשמיד להרוג ולאבד". וכיון שראו הכל אחשורוש מוכר והמן לוקח, התחילו הכל צווחין ווי ווי "ויהי בימי אחשורוש".
(רות א, א): "ויהי בימי שפוט השופטים" מה צרה היתה שם "ויהי רעב בארץ" משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות מה עשו בני המדינה עמדו ותלו אותו וגבו אותו אמרו ווי כשירגיש המלך בדברים הללו מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו כך כשהיה אחד מישראל עושה דבר שלא כהוגן היו מוליכין אותו אצל הדיין מה שהדיין צריך לעשות לנשפט היה הנשפט עושה לדיין אמר להן הקב"ה אתם מבזין את שופטיכם הנני מביא עליכם דבר שאי אתם יכולין לעמוד בו ואיזה זה רעב "ויהי רעב בארץ".
שמעון בר רב אבא בשם ר' יוחנן אמר כל מקום שנאמר ויהי משמש צרה ושמחה אם צרה אין צרה כיוצא בה אם שמחה אין שמחה כיוצא בה אתא ר' ישמעאל עבדה פלגא כל מקום שנאמר ויהי אין שמחה והיה אין צרה אתיבון (בראשית א, ג): "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" אמר להן אף היא אינה שמחה לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור דאמר רבי יהודה בר סימון אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול שהן מקולקלין עמד וגנזו מהן הדא דכתיב (איוב לח, טו): "וימנע מרשעים אורם" והיכן גנזו בגן עדן שנאמר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" אתיבון (בראשית א, ה): "ויהי ערב וגו'" אמר להן אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לכלות הדא דכתיב (ישעיה נא, ו): "כי שמים כעשן נמלחו וארץ וגו'" איתיבון "ויהי ערב ויהי בקר יום שני" "שלישי" "רביעי" "חמישי" "ששי" אמר להן אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה החטין צריכין לטחון החרדל צריך למתקה ותורמיסון צריכין להמתיק אתיבון (שם לט, ב) "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" אמר להן אף היא אינה שמחה שמתוך כך נזדמנה לו אותה רשעה אתיבון "ויהי ביום השמיני" אמר להן אף היא אינה שמחה שבאותו היום מתו נדב ואביהוא איתיבון (במדבר ז, א): "ויהי ביום כלות משה" אמר להן אף היא אינה שמחה שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז איתיבון (יהושע ו, כז): "ויהי ה' את יהושע" אמר להן אף היא אינה שמחה שנהרג יאיר ששקול כרובה של סנהדרין שנאמר (שם ז, ה) "ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש" שלשים וששה אין כתיב כאן אלא כשלשים וששה איש אמר רבי יודן זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין איתיבון (ש"א יח, יד): "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו" אמר להן אף היא אינה שמחה שכתוב בו (שם, יד) "ויהי שאול עוין את דוד" איתיבון (שם ב ז, א) "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו" אמר להן אף היא אינה שמחה שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (מ"א ח, יט): "רק אתה לא תבנה הבית".
אמרין ליה אמרינן דילן אמור דילך אמר להם (יואל ד, יח): "והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס" (ישעיה ז, כא): "והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'" (זכריה יד, ח): "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'" (תהלים א, ג): "והיה כעץ שתול על פלגי מים" (מיכה ה, ו): "והיה שארית יעקב (בגוים) [בקרב עמים רבים]" מתיבין ליה והא כתיב (ירמיה לח, כח): "והיה כאשר נלכדה ירושלים" אמר להן אף היא אינה צרה שבו ביום נטלו ישראל איפופסין על עונותיהם דא"ר ישמעאל ב"ר נחמן איפופסין שלימה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בית המקדש הה"ד (איכה ד, כב): "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך":