התורה והמצוה על דברים יט ה

<< התורה והמצוה על דברים • פרק יט >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ח • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • 



פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יט ה:

עז.

ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים . בא לפרש מ"ש " אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ". ותפס דוגמא שנלמד ממנו תנאים בזה - שיהיה כדוגמא שבא עם רעהו ביער, ששם רשות גם לניזק לכנס; ושבא לחטוב עצים, שהוא ענין של רשות. וממעט מה שאין דומה לזה, כמו חצר בעה"ב, והאב המכה את בנו. וכמ"ש במכות ח.

עח.

ונדחה ידו בגרזן ונשל הברזל מן העץ . פי' רשב"ם " ונשל הברזל ", הוא הגרזן שקרוי ברזל, כדכתיב אם קהה הברזל ; שישליך הגרזן חתיכת בקעת מן העץ. לפי דעתו הוא פעל יוצא, כמו ונשל גוים רבים מפניך . והראב"ע כתב " ונשל " כמו "ונסע", מגזרת כי ישל זיתך . רק זה " נשל " פעל עומד, ונשל גוים רבים , יוצא.

ובזה פליגי רבי ורבנן. שרבי ס"ל כדעת הרשב"ם, וחכמים ס"ל כדעת הראב"ע, שהוא פעל עומד. ויפלא מ"ש במכות ז ע"ב, שרבי ס"ל יש אם למסורת, " ונישל " כתיב; ורבנן סברי יש אם למקרא. והלא " ונשל " יש לפרש עומד גם יוצא לפי המקרא, שהוא מבנין הקל! וצ"ל שזה מה שמסיק בגמ', שרבי ס"ל יש אם למקרא. רק מוכיח שהוא יוצא ממה דלא כתיב "ונשל הברזל מעצו"! ועוד שמן העץ, היינו מן העצים הנזכרים לחטוב עצים! וז"ש "נאמר עץ למעלה וכו'".

ומ"ש "מן העץ המתבקע", פי' רש"י, שנשל הגרזן חתיכת עץ מן העץ המתבקע.

והרמב"ם שפסק כרבנן כתב, (ו טו) "נשמט הברזל מן העץ המתבקע - אינו גולה". הנה פי' שבין לרבי בין לרבנן, הגרזן נפל על הנרצח. רק לרבנן פי' שנשמט הברזל מקתו, ולרבי פי' שהגרזן נסבך בעץ המתבקע, ומשם נפל על הנרצח שזה הוי כח כחו. ולרבנן בזה אינו גולה.

ולשטתו צודק יותר מ"ש לרבי " ונישל " קרינן. שאין פי' כמו שפרש”י נִשַׁל מבנין פיעל, כדי שיהיה יוצא, דגם "ונשל" בקל הוא יוצא! רק פי' ונִשַׁל מבנין נפעל, שנשלך הברזל, היינו הגרזן, מן העץ המתבקע. ולדעת הרמב"ם, מ”ש ונדחה ידו בגרזן , שנתכוין לקוץ את האילן ונפל על אדם, אתיא בין לרבי בין לרבנן, שלשניהם נפל הברזל על האדם, על ידי שנדח יד החוטב. שהיה כוונתו לכרות העץ, ולא נעשית מלאכתו כראוי, כי נפל הברזל מקתו לרבנן; או שנפל כלל הגרזן מן העץ המתבקע אל הארץ. אבל לפירש רש"י, צ"ל שמ"ש ונפל על האדם והרגו , אתיא כרבנן.

עט.

ומצא . פעל מ.צ.א. בא לפעמים על דבר חדש, כמו או מצא אבדה . או מענין "השגה", והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו , וזה אם דורש ומבקש הדבר. אבל פה שמדבר שבא לחטוב עצים, לא לבקש האיש, פי' " ומצא " שהאיש נמצא שם מכבר. וז"ש במכות ח, הכא מענינא דקרא.

פ.

הוא ינוס אל אחת הערים . פי' בכל עיר מהג' ערים. ואינו בא לדייק האחדות, שע"ז היה לו לומר "אחת מהערים".

והלמוד שלא יגלה מעיר לעיר, הוא ממ"ש בפ' מסעי, כי בעיר מקלטו ישב , כמ"ש בספרי מסעי כג .

ומ"ש כאן "שלא יהיה גולה מעיר לעיר", ר"ל שלא יצטרך לנוד מעיר לעיר עד יגיע אל עיר מקלט, ובתוך כך ישיגהו גואל הדם. לכן אנכי מצוך שלש ערים תבדיל .





קיצור דרך: mlbim-dm-19-05