התורה והמצוה על דברים יג ד

<< | התורה והמצוה על דבריםפרק י"ג • פסוק ד' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים י"ג, ד':

לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יג ד:

נט.

לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. פי' בספרי שאין פירושו שלא תקבל דבריו לעשות כן, שע"ז היל"ל "לא תשמע אליו"! אבל לשון שמיעת הדברים, היינו שאסור לו לשמוע הדברים פעם שנית. וכ”כ הרמב"ם (במל"ת כח): "שהוזהרנו משמוע למתנבא בשם ע"ז". ר"ל שאנחנו לא נחקרהו ולא נשאלהו לאמר, מה האות שלך ומה מופתך ע"ז המאמר, רק נקיים בו העונש (=מיתת בית דין) .

וז"ש "לא תחזור בו" - ר"ל שלא תחזור על דבריו לשמעם שנית. והרמב"ן השיג עליו, ופי' שר"ל שלא תקבל דבריו לעשות כן, כמ"ש בת"א (=תרגום אונקלוס) "לא תקבל לפתגמי נביא הדין". ויפה השיב במג"א, שעל הקבצו ושמעו בני יעקב, ת”א "קבילו אולפן" - שהוא רק קבלת הדברים בלב. כי לרוב, שמיעת דברים היינו שמיעת האזן לבד.

ומ"ש מלת ההוא - ר"ל רק החלום ההוא והנבואה ההיא של עתה, אבל אינו נעשה חשוד למפרע. כמ”ש ביו"ד סי' א' וכמ"ש הז"ר.

והמפרשים הגיהו כאן - "ולא החוזר בו ולא החשוד למפרע", ואין צורך.





קיצור דרך: mlbim-dm-13-04