התורה והמצוה על במדבר ט א

<< | התורה והמצוה על במדברפרק ט' • פסוק א' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • י • יא • יג • יד • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ט', א':

וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֣ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר־סִ֠ינַ֠י בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ט א:

יג. בשנה השנית וגו' בחדש הראשון מבואר ששהו שם י”א חדש, וזה גנות להם שאלמלי לא חטאו היה מקדים להכניסם לארץ. וכבר הקדים ענינים שהיו בחדש השני מכאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה. וכתב הרמב"ן שטעם האיחור הזה כי כאשר בא הספר הרביעי הזה לזכור המצוה שנצטו ישראל במדבר סיני לשעתם, רצה להשלים ענין אהל מועד ותקוניו כל ימי המדבר. והזכיר תחלה הדגלים ומקום האהל ומעמד משרתיו ותקון המשמרות למשאו לכל עבודת האהל, והזכיר קרבנות הנשיאים שהביאו העגלות אשר ישאו אותם כל ימי היותם במדבר. והזכיר קרבנותם בחנכת המזבח. ואח”כ שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצות הפסח.

ור' אומר שמבואר שאין מוקדם ומאוחר בתורה שהרי בפרשת המן כבר הזכיר זמן המאוחר בסוף הארבעים שנה. ומ"ש וללמדך שמונים מיציאת מצרים כן הוא גם במכלתא יתרו.





קיצור דרך: mlbim-bm-09-01