התורה והמצוה על במדבר טו ג


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר טו ג:

ב. ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וכו', אם יאמר רק ועשיתם אשה כולל כל הקרבן לאשים אף המנחה לכן אמר עולה או זבח. וזבח הוא שלמים, אולם שם זבח כולל גם חטאת ואשם (כמ"ש בספרא ויקרא קנו צו קטו צו קמו ובכ"מ). לכן אמר לפלא נדר שרק דברים הבאים בנו"ו ומיעט חטאת ואשם. וה"ה בכור ומעשר ופסח.

והנה בקרבנות ר"ח ורגלים הגם שהם חובה מבואר בגופייהו שעולה ושלמים שלהם טעונים נסכים. רק נסתפק בעולת ראיה ושלמי חגיגה שהם חובה. לכן הוסיף או במועדיכם. ועדין י"ל שבמה שנאמר או במועדיכם כולל גם שעירי חטאת של מועדות, לכן אמר שנית וכי תעשה בן בקר עולה או זבח לפלא נדר או שלמים. שמ"ש שנית לפלא נדר מיותר, שכבר אמר ועשיתם אשה לפלא נדר, רק שכפל זאת בבן בקר ללמד על הכלל כאלו נכפל גם בבן צאן. וכל דבר הנכפל בא לדייק שרק נדר לא שעירי רגלים שאין באים בנדר. שאם היו צריכים נסכים הי”ל לומר ושעיר חטאת אחד ונסכו. וב' דברים אלה מובאים במנחות (דף צ' ע"ב).

ג. לעשות אשה וכו' בבקר או בצאן מ"ש בבקר או בצאן מיותר ופי' ר' יאשיה שבא למעט עולת העוף שהיא בכלל מ”ש לעשות עולה. ור' יונתן ס"ל שא”צ למעט זה שכמו שזבח שהוא שלמים אינו בעוף כן עולה היא עולת בהמה. ומפ' שאמר זה להוציא שלא נטעה כמ"ש מן הבקר ומן הצאן תקריבו היינו שהנודר עולה יביא משניהם יחדיו. ובגמ' (מנחות צ"א) פי' שאע"ג שר' יונת ס”ל עד שיפרוט לך הכתוב יחדו, סד"א הואיל וכתיב מן הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי. ופרשתי זה בהתו"ה ( קדושים קא) משום שלא פליג ר' יונתן רק במאמר תנאי אבל בצווי פשוט ס"ל דצריך או לחלק. והיל"ל מן הבקר או מן הצאן, וא"כ יש לטעות שצריך להביא בקר וצאן יחדו, לכן אמר פה מן הבקר או מן מצאן לחלק.

והנה גם בפסח כתיב מן הכבשים ומן העזים תקחו ושם הוא צווי פשוט והי”ל או מן העזים. ויש לטעות שצריך שניהם, ומשיב שיש ק"ו מעולה. ודבר זה מובא במכלתא ( בא כו ) עיי”ש.

ואיסי בן עקביא הראה שא”א ללמוד בדרכי הלמודים, לא מכבשי עצרת שלא נמצא שלמי צבור זולתם, ולא משעירי יום הכפורים שהגם שנמצא זולתם שעירי ר”ח ושל מועדות, אינם נוהגים בכל ימות השנה, ולא מסתם חטאת שאינה באה כנדר ונדבה. ולכן צריך קרא מן הבקר או מלת הצאן לחלק.



קיצור דרך: mlbim-bm-15-03