התורה והמצוה על במדבר טו כא


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר טו כא:

כה. מראשית עריסותיכם שם לחם בדרך ההרחבה נאמר על המזון בכלל, לחם לא אכל, אשר יאכל לחם עד הערב (שמואל א יז) והשבועה היתה בל יטעמו מאומה. ובדיוק יציין רק האפוי בתנור (אילת השחר סימן תז ). וממ"ש והיה באכלכם מלחם הארץ, י”ל שבא על צד ההרחבה וכולל אף הקמח. לכן אמר מראשית עריסותיכם, שהוא הקמח הנגבל במים. וס”ל לר”ע שלכן תפס שם לחם מלחם הארץ, ללמד שצריך שיקרום בתנור שאז נקרא לחם בדיוק, כמ"ש ( צו קה ) שאין הלחם מתקדש עד שיקרמו פניה בתנור [ועי' במשנה ו' פ”ג דחלה ובתוי"ט שם],

וריב"נ דייק שעקר הוא מ”ש ראשית עריסותיכם, מלמד שהחיוב הוא בעודה עסה טרם שנקרא לחם. ומ”ש והיה באכלכם מלחם הארץ, מלמד שאם לא הפרישו מן העסה יפריש מן הלחם. וגם י"ל כמ”ש בברייתא שהביא הרי"ף בפרק אלו עוברין על מה שאמרו שם( דף מח), אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו. ופי' הר”ן אלמא דזימנין דלא מחייב מעיסה ומחייב בתר הכי דהווה לחם והוא על ידי צירוף הסל.

ויש הבדל בין עסה ועריסה ובין בצק. שעסה נקרא תיכף משנגבל במים ונתערב עמו. שמזה בא פועל ועסותם רשעים (מלאכי ג').וכן שם עסיס, בא על פירות שנתמעכו. משא"כ בצק נקרא אחר שמתחלת העיסה לנפוח טרם שנעשה חמץ וגם אחר כך. שמאז ראוי לאפות כמ"ש ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ. ומזה ורגלך לא בצקה שהבשר מתחיל לנפוח. ועל כן אמר בספרי ובמשנה א' פ"ג דחלה אוכלים ארעי מן העסה עד שתגלגל בחטים וכו', שעיסה מצין העירוב. ומ"ש כיון שנותנות את המים, הוא תקנת חכמים, ועכ”פ מוכח שגם בתחלת הערוב יכול להפריש חלה שנקרא עריסותיכם .

ומ"ש ובלבד שתהא שם חמשת רבעים קמח ועוד, יש פלוגתא בזה (פ”ק דעדויות מ"ב) אי בעינן ועוד, ועי' בתיו”ט (פ"א דחלה משנה ד) שהאריך בזה. ושעור זה ילפינן ממן שהיה עומר לגלגלת ובמכלתא בשלח על פסוק והעומר עשירית האיפה הוא אחד משבעה רבעים ועוד, עוד זה א”י כמה היא א' מחמשה ברביעית.

כו. כתרומת גרן כן תרימו אותה , ר”ל שדינה כתרומה שחטה אחת פוטרת את כל הכרי. וכשנפלה סאה של תרומה לפחות ממאה חולין מדמעת, וכשנפלה לק”א סאין בטלה כמו שלמד בספרי פ' קרח במש"ש (יח כט) את חלבו את מקומו ממנו. וכמ”ש בתרומות (פרק ה') וזר האוכלה חייב מיתה וחומש. כמש"ש (פרק ו), כן הוא גם בחלה.

ומ"ש כתרומת גרן שאם היה אומר סתם כתרומה הייתי מקיש לתרומת מעשר שי"ל שיעור א' מעשרה כמו ששאל ר' יונתן. לכן אמר כתרומת גרן שהיא תרומה גדולה. והגהתי כנוסחת הגר"א.

ל. ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה הרמת תרומה מצייין שמרים הקדש מן החול. או הקדש החמור מן הקדש הקל, בזה ירים אותו למעלה ולהרמת ראש. וזה מציין שמרים החלה מן עסת חולין והיא הוקדש. ומזה מבואר שעסה של תרומה אינה חייבת. ובעסת מעשר שני פליגי ר”מ וחכמים (בסוכה דף לה ופסחים דף לז). דחכמים ס"ל דמעשר שני ממון הדיוט הוא, ועז”א אבל אמרו, ר"ל אמרו חכמים. ומבואר בסנהדרין (דף קיב) שמעשר שניי חוץ לירושלים לכולי עלמא אינו חיב בחלה עיי”ש. ועל זה אמר מעשר שני בירושלים חייבת.

כז. מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה תחלה אמר ראשית עריסותיכם ויש במשמעות שאם לש כמה עיסות יתן העסה הראשונה כולם והשאר פטורות. לזה אמר מראשית עריסותיכם שיתן מקצת מן הראשית ולא כולה.

כח. מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה זה מיותר לגמרי שכבר אמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, ופי' חז"ל שבא ללמד על לקט שכחה ופאה שחיבים בחלה. אף שלקט שכחה ופאה פטורים מתרומות ומעשרות כמ”ש בחלה (פ"א מ"ג). וכן פי' הכתובים. תחלה אמר והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' שכולל גם תרומה גדולה, כמ"ש ( שלח כד ) ואחר התרומה גדולה ראשית עריסותיכם חלה תרימו, ואמר ע"ז כתרומת גורן כן תרימו אותה, שיהיה דין החלה כדין התרומה שהורמה לפניה (כנ"ל שלח כו), ועתה אמר שגם במקום שאין מרימין תרומת גרן לפני חלה כגון בלקט שכחה ופאה שפטורים מתרומות ומעשרות, בכ”ז תתנו לה' תרומה. ר”ל שבכ"ז חייבים בתרומת חלה.

כט. מראשית עריסותיכם , כבר התבאר ( שלח כז) שמפני שאמר תחלה ראשית עריסותיכם חלה תרימו שמלשון זה יש לטעות, שיתן את הראשונה שבעיסות כולה, לכן הוצרך לומר שנית מראשית עריסותיכם לפרש שיתן רק מראשית ולא כל הראשית. אבל הא גופא קשיא למה כתב תחלה ראשית והוצרך לומר שנית מראשית, היה לו לכתוב תחלה מראשית ולא יצטרך לפרש שנית מראשית. ופי' חז"ל מפני שלמדנו ממ”ש והיה באכלכם מלחם הארץ שאין חיב בחלה רק מחמשת המינים (כנ”ל שלח כג), ולכן הוצרך לכתוב ראשית עריסותיכם ושעור הכתוב והיה באכלכם מלחם הארץ ר"ל ראשית עריסותיכם [שהוא מלחם הארץ היינו מחמשת המינים] חלה תרימו, משא"כ אם יאמר תחלה מראשית יהיה ענין בפני עצמו, ואין קשר עם מ"ש מלחם הארץ.

לא. לדורותיכם, כבר בארתי בפרשת אמור ( אמור סו ) מטעם הרשב"ם בב”ב (דף ק"כ) שכל מצוות הסתומות בתורה ידעינן שנוהג לדורות. ושם בארתי טעם לכ”מ שכתכה תורה לדורותיכם, ופה מפרשי שמלמד שאין לו הפסק בזמן בשנת השמיטה. ומובא בבכורות (דף י"ב) וכן למד במנחות (דף פד) מטעם זה שעומר בא בשביעית.



קיצור דרך: mlbim-bm-15-21