דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק כז
ובעמדנו על הפרק בתוך דבר המעשים בין רבן גמליאל לר׳ יהושע אשר בסופם הרעישו את העם אז, ויהיו מהם גם תוצאות גדולות, עלינו לבאר את דבר ר׳ יהושע בבית הוועד למען הבין יותר את עניני הדברים.
כבר בארנו בכל פרשת המעשים כי ר׳ יהושע הי׳ שם אב בית דין, המופלא שבסנהדרין, והמציע את המשנה.
והדבר הזה כי ר׳ יהושע הי׳ שם האב בית דין מפורש בגמ' בבא קמא ד׳ ע"ד:
״איתיביה רב חסדא לרב הונא מעשה ברבן גמליאל שסימא את עין טבי עבדו והי׳ שמח שמחה גדולה מצאו לר׳ יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות אמר לו למה אמר לו שסמיתי את עינו אמר לו אין בדבריך כלום שכבר אין לך עדים וכו׳ אמר לו שאני רבן גמליאל דלא בפני עדים אודי והא ר' יהושע אב בית דין הוה שלא בבית דין הוה קאי״.
והנה הדבר מפורש כן בגמ׳.
אבל בדברי ימינו אשר השתדלו לשום את המישור למעקשים ההכרח לבאר גם את זה.
כי בא החכם ווייס בעמוד 130ויאמר:
״גם התלמוד בבלי שגה בעשותו את ר' יהושע לאב בית דין עוד בימי ר"ג (ב"ק ע"ד) כי אינו כן שהרי אחרי שהחזירו את ר"ג לנשיאות הי׳ ר׳ אלעזר בן עזריה משנהו ולא מצאנו שהורידוהו מגדולתו וידענו שר׳ אלעזר בן עזדיה עוד חי אחרי מות ר"ג ([[גיטין פג א|גיטין פ"ג)״.
ואך בדברי ימי ישראל אשר נעשו הפקר לבל פושק שפתים הי׳ אפשר להיות כדבר הזה להכחיש דברים מפורשים בדברי תהו.
ומה נעשה להם לכל החוקרים האלה כי לא ידעו לא את דבר המעשים ולא סדרי זמנים וכל אשר לא ידעו הכחישו.
כי אמנם גם אם לא הי׳ הדבר מפורש בגמ׳, היינו גם אנחנו מעצמנו יכולים לדעת כי המופלא שבסנהדרין והאב בית דין ביבנה בשלותה היינו לפני בו ביום הי׳ שם ר׳ יהושע.
והנה עיקר ענינו של האב בית דין הי׳ כי הוא הי׳ המופלא שבסנהדרין.
לפני ימי החשמונאים היינו בימי יוסי בן יועזר כאשר נתקלקלה מצב ההנהגה במדינה הושיבו אצל האב בית דין גם נשיא להוציא את דבר הסנהדרין במדינה (עי׳ דברינו בכרך שלישי עמוד 200).
אבל גם אז נשארה משרת אב בית דין במקומה.
ודבר המופלא שבסנהדרין משרת אב בית דין היתה גדולה כל כך בשעה שהיתה סנהדרין בלשכת הגזית עד שנאמר במשנה הוריות ד' ד׳: ״הורו בית דין וידע וכו׳ או שלא הי׳ מופלא של בית דין שם או וכו׳ פטורין״.
ובגמ': "או שלא הי׳ מופלא של בית דין שם מנלן אמר רב ששת וכן תנא דבי ר׳ ישמעאל מפני מה אמרו וכו׳ לא הי׳ מופלא של בית דין שם נמי פטורין מפני שהי׳ להם ללמוד ולא למדו״.
וכשנתבונן על ימי יבנה בשלותה היינו בימי ברורי המשנה שם, נמצא שם בכל הנוגע להמשנה את ר' יהושע.
ולא נמצא בזאת בשום מקום על רבן גמליאל.
ולא נמצא שם כזאת גם על ר' אליעזר, וזה לא יפלא מאומה כי הוא לא הי׳ שם לא נשיא ולא אב בית דין, כי אם נשא שם משרת חכם בהוראה הכוללת.
אבל הנה גם לא נמצא כן גם להנשיא רבן גמליאל, וזה יורה לנו כי אף שהוא הי׳ שם ראש המתיבתא לכל דבר ההנהגה והמשרה, הנה לא הי׳ הוא שם המציע את המשנה והמופלא שבסנהדרין כי אם ר' יהושע והיינו שהוא הי׳ שם האב בית דין.
ודבר בית הוועד פנימה וכל דבר הצעת המשנה הי׳ ענינו הוא.
ועי׳ לדוגמא במס׳ תענית פרק ד׳ משנה ד׳:
״כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית קרבן מוסף אין בו בנעילה קרבן עצים אין בו במנחה דברי ר׳ עקיבא אמר לו בן עזאי כך הי׳ ר׳ יהושע שונה קרבן מוסף אין בו במנחה קרבן עצים אין בו בנעילה חזר ר׳ עקיבא להיות שונה כבן עזאי״.
והדבר מבואר שזה שנאמר תחלה דברי ר׳ עקיבא אין הכונה שזה דעתו של ר' עקיבא מסברתו, שגם אין לזה מקום במקום הזה.
כי אם שכן הי׳ שונה ר׳ עקיבא את נוסח המשנה טרם שמע נוסח המשנה של ר׳ יהושע מפי בן עזאי.
והלשון דברי ר׳ עקיבא כבר נתבאר לנו זה במקומות הרבה, וכמו שבא גם במקים הזה ״חזר ר׳ עקיבא להיות שונה כבן עזאי״ וידענו מדברי המשנה שאין זה דברי בן עזאי כי אם מפי ר׳ יהושע.
ובהציע זה ר׳ עקיבא בימי אושא (יבואר לפנינו) כפי אשר שמע זה מרבה דמתניתא העמידו בן עזאי על האמת כפי אשר שמע זה ביבנה מפי ר׳ יהושע ״כך הי' ר׳ יהושע שונה״ וחזר ר׳ עקיבא ושנה כן.
וזה עצמו הוא גם ענין דברי בן עזאי לפני ר׳ עקיבא גם במשנה יומא פרק ב׳ משנה ג׳:
״הפייס השני וכו׳ ומי מעלה אברים לכבש הראש והרגל וכו׳ אמר בן עזאי לפני ר׳ עקיבא משום ר׳ יהושע דרך הלוכו הי׳ קרב".
וכל זה מתבאר עוד יותר ממשניות פרק א׳ ממס׳ פרה אשר שם הדבר מפורש כי הי׳ זה בבית הוועד.
ובן עזאי אשר הי׳ שם ״מהדנים לפני חכמים״ ביאר דברי ר' יהושע.
ונשאר לפנינו מה שמסר ר' יהושע בדקדוק דברי נוסח המשנה ושאלת חכמי הוועד ופירוש דברי בן עזאי ובא שם:
״אמר ר׳ יהושע לא שמעתי (בדין פרה) אלא שלשית אמרו לו מה הלשון שלשית אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה וכו'״.
ואחר זה בא שם:
״כיוצא בו אמר (ר׳ יהושע) אמרו האוכל בבית המנוגע פרס משלש לככר אמרו לו אמור משמנה עשר לסאה אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה משלש לקב וכו'״.
וכבר נתבאר לנו בפרק י״ב (עמוד 242) כי דברי ר' יהושע הולכים על המשנה בנגעים פי״ג מ"ט: "מי שנכנס לבית המנוגע וכו׳ הי׳ לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס״.
וזה פירש להם ר׳ יהושע בבית הוועד בהציעו את המשנה דבר קבלתו כי פרס זה הכונה בככר משלש לקב.
ובן עזאי פירש בבית הוועד לשון קבלתו על המשנה וענינה.
וכן בא שם:
״כיוצא בו אמר (ר׳ יהושע) כרם רבעי אמרו לו מה הלשון רבעי אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה רביעי לאחרים במנין כשאתה אומר וכו'״.
והיינו כי בהציע ר׳ יהושע את המשניות מדיני כרם רבעי או נטע רבעי, אמר בלשון "רבעי" ותקן בזה לשון אלה אשר שנו בלשונם ״כרם רביעי״, וכאשר שאלוהו על טעם דקדוק הלשון הזה, השיב שהוא קבל כך לשון המשנה מרבותיו, ובן עזאי פירש זה שם.
ודבר שאין צריך לאמר הוא שהדברים האלה לא היו יחד, כי אם כל דבר במקומו, ורק כי בסידור המשנה נסדר כל זה יחד.
ולא נמצא כזאת בשום מקום במשנה על רבן גמליאל, כי אם על ר׳ יהושע לבד.
וזה הוא רק מפני שהוא הי׳ שם המופלא שבסנהדרין, היינו שנשא משרת אב בית דין, ויהי הוא המציע את המשנה, וממנו נשמעו כל הדברים האלה בבית הוועד והן דברי הגמ׳ ב"ק ע"ד המפורשים כי ר׳ יהושע הי׳ שם אב בית דין.
ועי׳ במשנה חולין ד׳ ל"ב:
״שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או פסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או שחט אחד מהם והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר׳ ישבב אומר נבילה(לג) ר׳ עקיבא אומר טריפה כלל אמר ר׳ ישבב משום ר׳ יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבילה כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל טרפה והודה לו ר׳ עקיבא״.
וזה עצמו בא בתוספתא חולין פרק ב׳ בלשון זה:
"שחט את הוושט ושהה כדי שחיטה ואחר כך פסק את הגרגרת וכו׳ ר׳ ישבב אומר נבילה ומטמא במשא ר׳ עקיבא אומר טרפה ושחיטתה מטהרתה אמר לו ר׳ ישבב אי אתה זכור שהי׳ ר׳ יהושע שונה כל שנתנבלה בשחיטתה נבילה ומטמא במשא קודם לשחיטתה טרפה ושחיטתה מטהרתה חזר ר׳ עקיבא להיות שונה כדברי ר׳ ישבב״.
ודבר התוספתא ודברי המשנה אחת הם וזה עצמו אשר בא בתוספתא ״אמר לו ר׳ ישבב אי אתה זכור שהי׳ ר׳ יהושע שונה כל שנתנבלה בשחיטתה וכו'", זה עצמו בא בלשון המשנה ״כלל אמר ר׳ ישבב משום ר׳ יהושע כל שנפסלה בשחיטתה וכו'״.
ובמקום הזה מפני מחלוקת ר׳ עקיבא ור׳ ישבב נתפרש לנו מדוע שנה להם ר' יהושע את הכלל הזה שלא נטעה במשנתנו.
אבל כן באו דברי ר׳ יהושע במשנתנו במקומות הרבה סתם.
ועי׳ גם במס׳ מעילה פרק ד׳ משנה ג':
״כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה כל הנותרין מצטרפין זה עם זה כל הנבילות מצטרפות זו עם זו כל השרצים מצטרפים זה עם זה דם השרץ עם בשרו מצטרפין כלל אמר ר׳ יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו לא טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין זה עם זה״.
וכן בא בזה גם בפרק א' דמעילה משנה א׳:
״קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם שחטן בדרום וקבל דמן בצפון בצפון וקבל דמם בדרום שחטן ביום וזרק בלילה בלילה וזרק ביום או ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם מועלין בהם כלל אמר ר׳ יהושע כל שהי׳ לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה ושלא הי׳ לה שעת היתר לכהנים מועילין בה".
וכל הכללים האלה נאמרו במקום שבאו במשנה דינים שונים, אשר יכלו השונים לטעות בהם כמו שהוא גם בההוא דחולין, בכל אלה בהציע ר׳ יהושע את המשנה שנן להם את הכלל ומסר זה להם לשמרם מטעות.
וכן במס׳ זבים פרק ה׳ משנה א׳:
״הנוגע בזב או שהזב נונע בו המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלין ומשקין וכלי שטף במגע אבל לא במשא כלל אמר ר׳ יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלין ומשקין להיות תחלה והידים להיות שניות ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס, לאחר פרישתו ממטמאיו מטמא משקין להיות תחלה והאוכלין והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים״.
וכל הדברים האלה לא נמצא דוגמתם אצל רבן גמליאל הנשיא.
ואלו הי׳ רבן גמליאל המציע את המשנה בבית הוועד כמו שטעו לחשוב עד היום הי׳ צריך להיות להיפך שימצא כן לרבן גמליאל ולא לר׳ יהושע.
ולכל הפחות הי׳ צריך שימצא כן גם לרבן גמליאל.
אבל לא נמצא כן במשנה בשום מקום בדור ההוא כי אם לר׳ יהושע לבדו אפס זולתו.
וכל זה רק מפני שר' יהושע הי׳ ביבנה המציע את המשנה, וממנו ביחוד הוא שקבלו שם במתיבתא כל כיוצא בזה על המשנה.
ונמצא כן גם לר׳ עקיבא מפני שבאמת הי׳ אחר זה ר' עקיבא בסוף ימיו בימי אושא את אשר הי׳ ר' יהושע מלפנים ביבנה ככל אשר יבואר עוד לפנינו בדברינו שם.
ובמס׳ חולין ד׳ קט"ז נאמר במשנה: ״קיבת עכו"ם ושל נבילה הרי זו אסורה המעמיד בעור של קיבה כשרה, אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה טרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה״. ובגמרא בא שם על זה "כשירה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה טרפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת, והא קתני רישא קיבת עכו״ם ושל נבילה הרי זו אסורה וכו׳ אלא אמר רב יצחק אמר ר׳ יוחנן לא קשיא כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה ומשנה לא זזה ממקומה״.
ולשונו של רש"י ז"ל שם ״קודם חזרה בפרק אין מעמידין שאל ר׳ ישמעאל את ר׳ יהושע מפני מה אסורין גבינות וכו׳ אמר לו וכו׳ אמר לו והלא קיבת עולה וכו׳ אמר לו מפני וכו׳ אלמא חזר בו״ (ר׳ יהושע).
והוא כן שם דבר מוסכם לכל האמוראים בגמ׳ כי ר׳ יהושע חזר בו, ויש לנו סגנון לשון המשנה לאחר חזרתו, והרישא היא כפי מה שגרסו לפני זה ומשנה לא זזה ממקומה.
ועי׳ במס׳ בכורות ד׳ נ"ז במשנה:
״הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן כלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום ואיזהו יתום כל שמתה אמו או שנשחטה ואחר כך ילדה ר׳ יהושע אומר אפי׳ נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום״.
ובגמ׳ שם ״תנו רבנן הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה דברי ר׳ אליעזר בר׳ יהודה איש כפר ברתותא שאמר משום ר׳ יהושע אמר ר׳ עקיבא אני שמעתי הימנו אף יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום".
וכן באמת נשנית המשנה לפנינו כפי סגנונה אשר שמע ר׳ עקיבא מפי ר' יהושע.
וכל הדברים הולכים יחד ומבררים לנו את כל הדבר כמו שהוא כי המציע המשנה שם בבית הוועד ביבנה הי׳ ר׳ יהושע ולא רבן גמליאל, ועל כן לא נמצא שם כזאת על רבן גמליאל בשום מקום.
והן דברי הגמ׳ בבבא קמא ד׳ ע"ד כי ר׳ יהושע הי׳ שם האב בית דין.
וכן הדבר כי הנשיא הי׳ שם ראש המתיבתא היינו שכל הנהגת המתיבתא היתה תחת רשותו ותחת הנהגתו והוא הי׳ שם המנהיג הכללי, וגם ״האומר שאלו".
לפי שכל סדרי המתיבתא עמדו תחת רשותו וכן הי׳ הדבר לפני זה בימי הבית בירושלים, כי אבי רבן גמליאל, רבן שמעון בן רבן גמליאל הזקן, הוא הי׳ המנהיג הראשי בהמתיבתא הכוללת ככל אשר יבואר לנו במקומו ויבוא גם לפנינו.
אבל המציע את המשנה שם הי׳ רבן יוחנן בן זכאי (יבואר במקומו).
וכן ממש הי׳ הדבר בימי רבן גמליאל ביבנה אשר הנשיא הי׳ רבן גמליאל וכל סדרי המתיבתא מבית ומחוץ תחת רשותו, אבל המציע את המשנה הי׳ שם ר' יהושע בהיותו שם אב בית דין כדברי הגמ׳ בבבא קמא שם.
ובירושלמי סנהדרין פרק א׳ הלכה ב׳ נאמר:
״אמר ר׳ בא בראשונה הי׳ כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון רבן יוחנן מינה את ר׳ אליעזר ואת ר׳ יהושע ור׳ יהושע את ר׳ עקיבא ור׳ עקיבא את ר׳ מאיר ואת ר׳ שמעון אמר ישב ר׳ מאיר וכו׳ חזרו וחלקו כבוד לבית הזה ואמרו בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין אלא מדעת הנשיא ושלא יהא הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין״.
ומבלי אשר נכנס במקום הזה בהחקירה מתי הי׳ ההשתנות הראשונה ״חזרו וחלקו כבוד לבית הזה״ וכו׳ וההשתנות השניה ״חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנין וכו'״ שזה אינו נוגע לדברינו, אבל זה הננו רואים מפורש שרק שני כחות היו על המינוי הזה או הבית דין או הנשיא.
ועל כן הנה האמור לפני זה ״רבן יוחנן בן זכאי מינה אה ר' אליעזר ור׳ יהושע ור' יהושע את ר׳ עקיבא ור' עקיבא את ר' מאיר ור' שמעון״ הנה הכונה שהם בהיותם כל אחד בימיו ראשי הבית דין עשו המינוי הזה.
כמו שבאמת ידוע שרבן יוחנן בן זכאי הי׳ האב בית דין עוד בימי הבית בימי מינוי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע.
וכן הי׳ גם ר׳ עקיבא בימי מינויו את ר' מאיר ור׳ שמעון ראש כל חכמי הדור, אב בית דין בבית דין הכללי של כל ישראל בבית הוועד אשר באושא ויבואר כל זה לפנינו.
ומבואר הדבר כי גם כן הי׳ גם ר׳ יהושע בשעה שמינה את ר׳ עקיבא תלמידו.
והננו רואים עוד יותר כי נאמר ״ור׳ יהושע את ר׳ עקיבא״ אף שר׳ עקיבא הי׳ בעיקרו תלמידו המובהק של ר׳ אליעזר ובכל זה עשה זה ר׳ יהושע ולא ר׳ אליעזר לפי שרק בכח הבית דין עשה זה ר' יהושע, בהיות הוא האב בית דין ולא ר׳ אליעזר.
ודבר שאין צריך לאמר הוא שהי׳ זה בעוד אשר הי׳ גם ר׳ אליעזר בבית הוועד.
כי הי׳ ר׳ עקיבא מראשוני ראשי הדור כבר בימי היות ר׳ אליעזר בבית הוועד עד שבבר הי׳ להם אז כחבר גמור ונחלק גם עם ר׳ אליעזר פה אל פה וככל אשר יבואר לפנינו.
וכבר הערנו על דברי כל העם במעשה דר׳ יהושע ורבן גמליאל אשר אמרו ״בראש השנה אשתקד צעריה" שהם הרגישו בצערו של ר׳ יהושע בראש השנה לפי שהוא הי׳ האב בית דין ומצד הדין הי׳ עיקר כל הדבר מוטל עליו.
הארכנו בזה אף כי זה ודאי אשר דבר המפורש בגמרא אינו צריך לא ראי׳ ולא בירור, אבל כי על ידי זה גם נתברר לנו כל מצבו הגדול של ר׳ יהושע בבית הוועד בהיות הוא שם המציע את המשנה.
ועל ידי כל זה עמד באמת בשורה אחת עם הנשיא.
ונבוא לסוף המעשים בין רבן גמליאל לר' יהושע אשר בא באריכות גדולה בבבלי ברכות ד׳ כ״ז וכן שם בפרק תפלת השחר בירושלמי.
ובהיות דרכי חקירות דברי ימי ישראל אבלות ושעריהם שוממין, והחוקרים החדשים לא לבד שלא ביררו כל דבר המעשים הגדולים האלה כי אם שגם השתדלו להחשיכם למען החשיך עיניהם של ישראל ולמען יהי' אפשר להם להכות בחרפה על לחיי עמם ולקרוא על זה שם דברי הימים, ובהיות זה ענין כללי גדול מאד, ומאורע כולל אשר נגע בפנת כל העם ואשר תוצאותיו רבו מאד עד ימי ביתר, כי על כן עלינו לדבר על כל פרטי המעשים האלה ולחקור עליהם חקירה חפשית להעמידם על מה שהם.
ונעתיק לפנינו את כל הדברים ונבארם לכל ענינם.
הערות
הערה (לג): כבר ביארנו פעמים רבות את הכלל הגדול הזה במשנה כי בא ״דברי ר׳ פלוני״ אף שזה רק קבלה אצלו, ובמקום הזה הדבר מפורש כן בהמשנה כי אף שזה דברי ר' יהושע בא תחלה ״ר׳ ישבב אומר נבלה״.