<< · מ"ג דברים · טו · יט · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּֽל־הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר תַּקְדִּ֖ישׁ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֤א תַעֲבֹד֙ בִּבְכֹ֣ר שׁוֹרֶ֔ךָ וְלֹ֥א תָגֹ֖ז בְּכ֥וֹר צֹאנֶֽךָ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
כָּל בּוּכְרָא דְּיִתְיְלֵיד בְּתוֹרָךְ וּבְעָנָךְ דִּכְרִין תַּקְדֵּישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תִּפְלַח בְּבוּכְרָא דְּתוֹרָךְ וְלָא תִגּוֹז בּוּכְרָא דְּעָנָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
כָּל בּוּכְרָא דְאִתְיְלִיד בְּתוֹרָךְ וּבְעָנָךְ דּוּכְרַיָא תַּקְדֵּישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לָא תִפְלוֹחַ בְּבִכּוּרֵי תּוֹרֵיכוֹן וְלָא תֵיגוֹז בִּכּוּרֵי עָנֵיכוֹן:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כל הבכור וגו' תקדיש" - ובמקום אחר הוא אומר לא יקדיש שנא' (ויקרא כז) אך בכור אשר יבכר לה' וגו' הא כיצד אינו מקדישו לקרבן אחר וכאן למד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה (ערכין כט) ד"א א"א לומר תקדיש שכבר נאמר לא יקדיש וא"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו

"לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז וגו'" - אף החלוף למדו רבותינו שאסור אלא שדבר הכתוב בהווה 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כָּל הַבְּכוֹר וְגוֹמֵר תַּקְדִּישׁ – וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "לֹא יַקְדִּישׁ אִיֹש אוֹתוֹ" (ויקרא כז,כו). הָא כֵּיצַד? אֵינוֹ מַקְדִּישׁוֹ לְקָרְבָּן אַחֵר; וְכָאן לִמֵּד שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר: הֲרֵי אַתָּה קָדוֹשׁ לִבְכוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: אִי אֶפְשַׁר לוֹמַר תַּקְדִּישׁ, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "לֹא יַקְדִּישׁ", שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר תַּקְדִּישׁ; הָא כֵּיצַד? מַקְדִּישׁוֹ אַתָּה הֶקְדֵּשׁ עִלּוּי, וְנוֹתֵן לַהֶקְדֵּשׁ כְּפִי טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁבּוֹ (ערכין כ"ט ע"א).
לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז וְגוֹמֵר – אַף הַחִלּוּף לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָסוּר (ספרי קכד; חולין קל"ז ע"א), אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

תקדיש לה' אלקיך: כלומר נהוג בו דין קדושה שלא תעבוד ולא תגז, ומה שכתב לא יקדיש איש אותו כבר פירשתיו לא יקדיש איש אותו לקרבן אחר:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. אע"פ שהבכור הוא קדוש מעצמו שהרי בפטר רחם תלה רחמנא, אמר תקדיש בפה, ומצוה להקדישו בקריאת שם. והכתוב שאמר (ויקרא כז) אך בכור אשר יבכר לה' וגו' לא יקדיש איש אותו, טעמו שלא יקדישנו לקרבן אחר.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כל הבכור" אחר שבאר מיני חסד בתבואה והוא מעשר עני ובמעות והוא שמטת כספים והצדקה ובשאר הקנינים בהענקת עב דעברי. באר מצות אשר בהן הודאה לאל יתעלה והן מתן הבכורות הראוי לבעלי המקנה להודות כי מידו המקנה לנו. וחג המצות להורות על הגאולה בזבח הפסח ובמצות ועל האביב בעומר התנופה. וחג השבועות להודות על שבועות חקות קציר ששמר לנו. וחג האסיף להודות על האסיף ושבכל אחד מהם נביא איזה דורון לאדון כאמרו ולא יראה את פני ה' ריקם. ולזה לא הזכיר בהם באיזה חדש ובכמה בחדש יהיו אבל הזכיר האביב והשבועות והאסיף:

דון יצחק אברבנאל

לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כל הבכור אשר יולד בבקרך וגו' עד שמור את חדש וגו'. אחרי שזכר מיני הנדיבות האלה כלם אשר עקרם והתחלתם במעשר שני הנאכל בירושלים ונמשכו אחריו שאר מיני הצדקות מהשמטה וצדקות האביוני' ושליחת העבדים. ראה לזכור עוד ענין הבכורות לפי שהיה חייב להוליכם בירושלי' ולתתם לכהן לאכלם שם לפני ה'. וסמך זכרון זאת המצוה למועד הפסח לפי שהבכורות נצטוו עליהם עם מצות הפסח ולכן תראה בפרשת בא אל פרעה שצוה הש"י למשה על זאת המצוה באמרו קדש לי כל בכור. וכאשר למד מרע"ה המצוה הזאת לעם התחיל מענין יציאת מצרים שנא' ויאמר משה אל העם זכור את היו' הזה אשר יצאתם ממצרי' וגו'. והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני וגו'. והעברת כל פטר רחם לה'. הנה התבאר שענין הבכורות סמוך למצות הפסח ולכן נזכר כאן סמוך אליו. עם היות שכבר נזכר' שמה המצוה הזאת ושהבכור היה פטר רחם. הנה ראה לבאר כאן ה' דברי'. האחד שיקדיש בכור פטר רחם להש"י. והנה בקראו עליו שם קדוש' מיום לידתו והוא אמרו כל הבכור אשר יולד. בזה גלה שהבכורה היא בליד' בראשיו' הפטר רחם. והב' שלא יעבוד בבכור שורו ולא יגוז בכור צאנו והוא הדין ליתר הדברי' שאסורי' כלם במוקדשין. והג' שלפני ה' אלהיך תאכלנו במקו' אשר יבחר וכבר כתבו המפרשי' שבפרשה עם כל ישראל ידבר והנה הכהני' בכללם. ולכן צוה בקדוש הבכורות בין שיהיו לישראל בין שיהיו לכהני' או ללוים. ואמר תאכלנו על הכהן שהוא המותר באכילת הבכורות אבל שיהי' לפני ה'. והד' שיהי' שנה בשנ'. ר"ל שלא יהיה הבכור יכול לשהות בידו כ"א על שנתו וזה כדי שיוליכהו לכהן בגדלתו לא יותר מזה. והה' שיהיה תם בלי מום וכי יהי' בו מום לא יגישהו לפני הש"י. אבל עכ"ז כבר ינהג בו קדושה שלא יעבוד בו ולא יגוז אותו ולא שאר העבודות לפי שכבר הוקדש מן הבטן. אבל לא יוליכהו לבית הבחירה כי בשערי' יאכלנו הכהן עצמו לא הבעל. אבל לא יאכלהו בקדושה כ"א הטמא והטהור יחדו כמו שיאכל הטמא והטהור הצבי והאיל מבלתי שמירה. אבל עם היות שאינו נקרב על המזבח הנה לא הותר דמו רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

כל הבכור [וגו']. (בכורות כו וש”נ) מגיד הכתוב שהבכור נאכל כל שנתו.

אין לי אלא בכור תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.

מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך [ולא תגוז בכור צאנך], מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה.

אין לי אלא תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.

אשר יולד. (בכורות קט וש"נ) פרט ליוצא דופן.

בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' א-להיך, מלמד שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור, מנין לרבות כל הקדשים? ת"ל כל הבכור.

מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה. אין לי אלא בכור, שאר כל הקדשים מנין? ודין הוא, מה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות, (ואינן יוצאין) [ויוצא] לחולין שלא בפדיון - אסור בגיזה ועבודה; שאר כל הקדשים, ש(אינם) נוהגים בכל הולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפדיון - אינו דין שיהיו אסורים בגיזה ועבודה!

לא! אם אמרת בבכור, שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו בבעל מום קבוע; [תאמר בקדשים, שאין קדושתם מרחם, ואין קדושתם חלה עליהם בבעל מום קבוע!] מנין? תלמוד לומר: בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש (לה') [ולא תעבוד ולא תגוז].


(ערכין כט) [תקדיש לה' אלהיך]. ר' שמעון [נ"א ר' ישמעאל] אומר, כתוב אחד אומר תקדיש, וכתוב אחד אומר (ויקרא כז, כו) לא יקדיש! [מקדישו אתה הקדש עילוי, ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח (הקדש). יכול אף הקדש בדק הבית, שאין הקדש מזבח? [תלמוד לומר בכור: מה בכור הקדש מזבח, אף כל הקדש מזבח].

או דבר שאתה לומדו לדבר אחד, אתה לומדו לכל הדרכים שיש בו: מה בכור מיוחד, (שהם) [שהוא] קדשים קלים, ונאכל לשני ימים, ונוהג בבקר ובצאן; אף איני מרבה אלא כיוצא בו. ומנין לרבות קדשי קדשים, וקדשים קלים של יחיד ושל צבור? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש, לא תעבוד בבכור שורך. לא יצא בכור אלא ללמד: מה בכור מיוחד שהוא קדשי מזבח, יצא הקדש בדק הבית, שאינו הקדש מזבח.

[לא תעבוד וגו'.] ר' יהודה אומר: לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בשל אחרים. ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז בשל אחרים.

ר' שמעון אומר: לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בבכור אדם. ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז פטר חמור.

(חולין קלז וש"נ) אין לי אלא בכור שור בעבודה, ובכור צאן בגיזה; בכור שור בגיזה ובכור צאן בעבודה מנין? הרי אתה דן, ומה במקום שלא שוה (דין) בעל מום של בקר לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו בעבודה; מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו [בעבודה!

והוא הדין] (בגיזה ועבודה) [לגיזה. ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של צאן, לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח, שוה לו בגיזה; מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו בגיזה]!

ועדיין לא למדנו אלא תמימים, בעלי מום מנין? ומה אם במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו לעבודה; מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו לעבודה!

והוא הדין לגיזה. ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, שוה לו בגיזה; מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, אינו דין ששוה לו בגיזה! (תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך וגו'). 


בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

סמך כל הבכור לפרשת עבד לו' כשם שאני אוסר לך לעבוד בבכור כך לא תעבוד בע"ע עבודת עבד וכשם שהמום פוסל בבכור כך המום פוסל ברצועה:

<< · מ"ג דברים · טו · יט · >>