ברטנורא על מכשירין ה

משנה מכשירין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

מי שטבל בנהר - ומים שעליו מכשירין, שהרי לרצון הן:

והיה לפניו נהר אחר, ועבר בו - ומים שעליו מן הנהר השני אינן לרצון ואינן מכשירין:

טיהרו - מי הנהר השני, מים שהעלן עמו מן הטבילה, ואין מכשירין לא אלו ולא אלו:

דחיו - דחהו:

לשכרו - שהיה חברו שיכור ומתוך שכרותו דחהו והפילו בנהר:

וכן לבהמתו - שהפיל את הבהמה בשכרותו בנהר, והיו עליו מי טבילה, ועל הבהמה מים לרצון:

טיהרו שניים - שהיו על ידי שכרות ולא לרצון:

את הראשונים - שהיו לרצון:

ואם כמשחק - דחה את חברו בנהר או את הבהמה, גם השניים בכי יותן, דכולהו לרצון נינהו:

(ב)

הנתזין - שלא בכונה:

העושה ציפור במים - שמעלה על פני המים רתיחות כמין אבעבועות:

הנתזין - בעשיית אבעבועות:

ואת שבה - דהיינו מי אבעבועות עצמן. ואית דגרסי, העושה צנור במים. כמו שעושים הנערים כמין צנור של קנה או של עץ חלול, לנתז ממנו המים בצחוק :

ואת שבה - המים הנשארים בצנור:

(ג)

ובללן שינוגבו - בלל כל הפירות במים, שכשיהיו המים מפוזרים בכל הפירות, יתנגבו יותר מהרה:

וחכמים אומרים אינן בכי יותן - והלכה כחכמים:

(ד)

לעמקו בכי יותן ולרחבו אינו בכי יותן - כשאדם מודד עמקו של בור בקנה, ניכר רושם המים בקנה עד כמה הן מגיעים, ומתוך כך יודע עומקו, לפיכך רוצה הוא במשקה שברושם . אבל לרחבו אינו רוצה במשקה שברושם. והלכה כרבי עקיבא , שחזר רבי טרפון להיות שונה כדבריו:

(ה)

לידע כמה מים יש בו - רוצה במשקה שברושם, כדאמרן, לפיכך הוי בכי יותן. אבל לידע אם יש בו מים, אין צריך רושם של משקה :

ושבאבן - כלומר, שבאבן נמי טהורים, שאין מכשירים :

(ו)

החובט על השלח - מכה בעור אחר רחיצתו כדי לנערו מן המים:

השלח - העור כמות שהוא כשמפשיטים אותו מן הבהמה [בראשית ל"ז] נקרא שלח. תרגום ויפשיטו, ואשלחו:

שהוא מתכוין שיצאו עם הצואה - מתכוין שיצאו המים עם הלכלוך שנתחבר בהן, לפיכך מכשיר מה שנתז ממנו ואפילו שהוא בתוך המים. ואין הלכה כר' יוסי:

(ז)

העקל - מקום בשולי הספינה שמתקבצים שם המים הנכנסים בסדקים של ספינה:

אם ניער - להסיר המים שעליהן. כמו המנער טליתו:

לצרפה - לבדקה אם המים נכנסים לתוכה אם לאו. פירוש אחר, לחזקה ולחסמה. לפי שכשהיא ביבשה, נבקעת מאליה, ומכניסים אותה בים כדי שתשרה במים ויסתמו בקועיה וסדקיה:

מסמר לגשמים לצרפו - לחזקו ולחסמו, כשיבואו עליו מים לאחר שנתלבן באש:

אוד - עץ שמקצתו אכלה האש:

(ח)

קסיא של שלחנות - כיסוי שמכסין על השולחן שלא יפול על המזון שעליו מים או דבר של טנוף ולכלוך:

והשיפא של לבנים - מחצלת של שיפא ושל גמי שמכסים על הלבנים להגן מן הגשמים. והרי אלו כמו בשביל שלא ילקה הכותל שאינן בכי יותן:

אבל אם ניער - שמתכוין להדיחם, הרי זה בכי יותן:

(ט)

כל הניצוק טהור - אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שבעליון טהור, דניצוק אינו חיבור. חוץ מהני דחשיב, מפני שסולדים לאחוריהם, כשהקילוח נפסק, חוזר הנשאר למעלה:

מדבש הזיפים - אית דמפרשי דבש טוב וחשוב, שמתוך חשיבותו מזייפין אותו ומערבין בו פסולת. ואית דאמרי, על שם מקומו שבא מזיף. כמו בבוא הזיפים ויאמרו לשאול (תהלים נד):

והצפחת - מאכל עשוי מקמח ודבש והוא רך כל כך שיכולים להציקו. ודומה לו כצפיחית בדבש [שמות ט"ז]:

המקפה - תבשיל שאינו לא רך ולא קשה אלא קפוי, קרוי מקפה:

של גריסין - פולים טחונות וגרוסות בריחים:

ושל פולים - שלימות שאינן גרוסות בריחים:

מפני שהיא סולדת לאחוריה - כשהקילוח נפסק, חוזר אותו עמוד השותת שהיה קצתו במשקין טמאין שבכלי התחתון ונמשך למעלה למשקין שבכלי העליון הטהור, ומטמא כל מה שבכלי העליון:

(י)

המערה מחם לחם - הכי נמי איירי שמשקין שבכלי עליון שמערה ממנו, טהורים. ושבכלי תחתון שמערה לתוכו, הן טמאין:

מצונן לחם טמא - שתחתון החם מעלה הבל לעליון הצונן ומטמאו , שהענן העולה מן החם כמשקה הוא חשוב:

וכוחו של תחתון יפה - שחומו גדול משל עליון. ואין הלכה כר' שמעון, שכיון שהעליון חם, אע"פ שהתחתון יותר חם ממנו, אין פעולתו של תחתון ניכרת בעליון ואינו מטמאו:

(יא)

ומגיסה בקדירה - מהפכת בכף שבידה לתבשיל שבקדירה:

אם הזיעו ידיה - מהבל הקדירה, נטמאו ידיה כאילו נגעה במשקה שבקדירה:

היו ידיה טמאות - אם הזיעו ידיה, נטמאת הזיעה מחמת ידיה, ונטמאת הקדירה, לפי שההבל מחבר בין הזיעה למשקין שבידיה שבקדירה :

ר' יוסי אומר אם נטפו - אין הקדירה טמאה אא"כ נטפו טיפין מן הזיעה שבידיה לתוך הקדירה. ואין הלכה כר' יוסי:

היין שבכף טהור - ואינו מכשיר, דלא הוחשב להיות משקה עד שיערה אותו לתוך הכלי. וכמו שאין לו תורת משקה לענין הכשר, כך אין לו תורת משקה לענין טומאה ולענין יין נסך: