משנה מכשירין ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ה · משנה ה | >>
פשט ידו או רגלו או קנה לבור לידע אם יש בו מים, אינן בכי יותן.
לידע כמה מים יש בו, הרי זה בכי יותן.
זרק אבן לבור לידע אם יש בו מים, הניתזין, אינן בכי יותן.
ואת שבאבן, טהורים.
נוסח הרמב"ם
פשט ידו, או רגלו, או קנה לבור -
- לידע אם יש בו מים - אינן בכי יותן.
- כמה מים יש בו - הרי זה בכי יותן.
- זרק את האבן לבור, לידע אם יש בו מים -
- הניתזין - אינן בכי יותן,
- ואת שבאבן - טהורין.
פירוש הרמב"ם
אמרו את שבאבן טהורים - שהמים אשר על האבן ההיא אשר בתוך הבור דינו כדין מי הבור שהוא טהור לא יתטמא ולא יכשיר כמו שביארנו, ואף על פי שהאבן נראה למעלה משטח המים והדבר הנראה ממנו בלול, אין דין המים אשר על החלק היוצא ממנו דין מים תלושים:
פירוש רבינו שמשון
לידע כמה מים יש בו. רוצה במשקה שברושם כדאמרן לפיכך הרי זה בכי יותן אבל לידע אם יש בו מים אין צריך לרושם של משקה ובתוספתא (פ"ב) קתני במשלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים דהוי בכי יותן ושמא בחבל לפי שנכפף אינו יכול לידע אלא אם המשקה בו:
ושבאבן. כלומר שבאבן נמי טהורין ואין מכשירין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לידע כמה מים יש בו - רוצה במשקה שברושם, כדאמרן, לפיכך הוי בכי יותן. אבל לידע אם יש בו מים, אין צריך רושם של משקה ו:
ושבאבן - כלומר, שבאבן נמי טהורים, שאין מכשירים ז:
פירוש תוספות יום טוב
לידע אם יש בו מים אינן בכי יותן. כתב הר"ב שאין צריך רושם של משקה. ואיכא למידק דמ"מ כיון שא"א אא"כ שיעלה בו מים. כשיגע בו במים ליהוי בכי יותן. מידי דהוה כממלא בחבית וכו' דרפ"ד. ונראה לומר דשאני התם דרוצה למלאות המים. וכן נמי אם צריך לרושם כמו במתני' דלעיל דאז כל המים שא"א זולתן מכשירין. אבל לידע אם יש בו מים אע"פ שא"א אלא שיעלה בו מים. מ"מ א"צ שיעלה בו למים שיעלו עליו כלל וכלל. והרי ע"י הרגש בלבד ידע אם יש בו מים. ואע"פ שכשמרגיש יעלו עליו. מ"מ אין כוונתו לעליית שום מים כלל. וראיה לדברי שכתב הר"ש וז"ל ובתוספתא קתני המשלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים דהוו בכי יותן. ושמא בחבל לפי שנכפף אינו יכול לידע. אלא אם המשקה בו ע"כ. ש"מ דאילו בקנה ויד אפילו אין המשקה בו יכול לידע. והיינו כדפרישית ע"י הרגשה:
ואת שבאבן טהורים. כתב הר"ב שאין מכשירין. וכן כתב הר"ש. גם הראב"ד (פי"ג מהלכות ט"א הלכה ט') מפרש כן. כמתרעם על הרמב"ם ששינה לשון המשנה. וכתב אינן כתלושין. והכסף משנה כתב שעשה כן. מפני שטהורים אינן מורה על הכשר. ע"כ. וזה אינו שכבר הרבה פעמים שנו בלשון הכשר. וכמו שכתבתי בשם הרמב"ם עצמו בפרק קמא משנה ג'. ואם כפי לשון חבורו הוה ליה לכתוב אינן ברצון. אבל לי נראה שטעם הרמב"ם. כדי שיכלול בלשון אינן כתלושין. שאינן מקבלין טומאה ג"כ. וכמו שכתב בפירושו. ז"ל ענין אמרו את שבאבן טהורים. שהמים אשר על האבן ההיא אשר בתוך הבור. דינו כדין מי הבור. שהוא טהור לא יתטמא ולא יכשיר. כמו שבארנו. אף ע"פ שהאבן נראית למעלה משטח המים. והדבר הנראה ממנה בלול. אין דין המים אשר על החלק היוצא ממנו. דין מים תלושים. ע"כ. ודייק לפרש כן מדשינתה המשנה. ולא קתני אינן בכי יותן. ושוב מצאתי בדברי הרמב"ם שכתב ואת שבאבן טהורים. אם פשט טמא ידיו ונטלו מן המים. מים שעליו טהורים. ע"כ. הרי שמפרש כדברי הרמב"ם. ודרמב"ם עדיפא מיניה. שמפרשו גם כן לענין משנתינו דאיירי בהכשר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על הברטנורא) אלא על ידי הרגש בלבד ידע אם יש בו מים. ואע"פ דכשמרגיש אי אפשר שלא יעלו בו המים, מכל מקום אין כוונתו לעליית שום מים כלל ואין צריך להם:
(ז) (על הברטנורא) והר"מ מפרש נמי לענין שאין מקבלין טומאה, ואף שהאבן נראה על שטח המים, אינן כתלושין. וכן כתב מהר"ם, אם פשט טמא ידיו ונטלו מן המים, מים שעליו טהורים. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לידע כמה מים יש בו: רוצה הוא ברושם:
הניתזין אינם בכי יותן: דלא ניחא ליה בהן והמים שבאבן כגון שמקצתו למעלה מן המים מים שעליו לא מטמאין ולא מכשירין דחשיב כמחוברין והוא פי' הרמב"ם והרא"ש ז"ל:
ואת שבאבן: נ"א ושבאבן.
וז"ל הרמב"ם ז"ל אמרו את שבאבן טהורים שהמים אשר על האבן כו' ר"ל וכ"ש למים אשר הם מצדי האבן בתוך הבור דהיינו בור ממש:
תפארת ישראל
יכין
הרי זה בכי יותן: כדלעיל:
טהורים: ר"ל אמק"ט ואינן מכשירין. אפילו אותן מים שבחלק האבן היוצא למעלה משטח המים. דעכ"פ מחוברין הן למקוה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת