משנה מכשירין ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ה · משנה ז | >>
המים העולין בספינה ובעקל ובמשוטות, אינן בכי יותן.
במצודות וברשתות ובמכמרות, אינן בכי יותן.
ואם נער, בכי יותןט.
המוליך את הספינה לים הגדול י לצרפה, המוציא מסמר בגשמים לצרפו, המניח את האוד בגשמים לכבותו, הרי זה בכי יותן.
המים העולין -
- בספינה, ובעיקל, ובמשוטות - אינן בכי יותן.
- במצודות, וברשתות, ובמכמורות - אינן בכי יותן.
- אם ניער - בכי יותן.
- המוליך את הספינה לים הגדול לצורפה,
- המוציא מסמר לגשמים לצורפו,
- המניח את האוד בגשמים לכבותו - הרי זה בכי יותן.
עיקל - הוא מקום בתוך הספינות אשר מתקבץ בו המים שמזבלין מבקיעות הספינה, ויתקבצו בהם מים תמיד.
ומשוטות - בערבי "מנאדף".
ומצודות ורשתות ומכמורות - כולן מיני השבכות שצדין בהן החיות.
ואמרו אם נער בכי יותן - רוצה לומר כי נעירת השבכה במים מה שינער ממנה הוא בכי יותן, לפי שכוונתו את הוצאת מים ממנה.
ועניין אמרו בספינה לצרפה - כדי שתתחסם ויסגר בקיעתה, לפי שהספינה כשהיתה ביבשה תבקע.
ואמרו מסמר לצרפו - שישקהו, בעבור שהברזל כשהלבינוהו באש וכיבוהו במים הוא מתחזק ומתחסם, והנפחים קורין לזה "משקה", וחכמים קורין אותו "צריפה", וקורין לו גם כן "חיסום".
ואוד - ידוע שהוא אש:
אם נער. מנער טליתו מלשון התנערי מעפר (ישעיה נב):
לצורפה. אם מחזקת המים שלא יכנסו לתוכה:
מסמר לצורפו. בתוספתא מחלק בין לצורפו בין לכבותו:
אוד. כמו אוד שנשבר דפרק המביא כדי יין (דף לג.) כלי שגורפין בו את התנור ובתוספתא מחלק בין לכבותו לעשותו פחמים:
תניא בתוספ' (סוף פ"ב) שלשל את החבל לבור לידע אם יש בו מים בכי יותן ידיו ורגליו אינן בכי יותן שלשל את המטלית להעלות בה דלי או קיתון וכלכלה להושיב בה תרנגולת אינו בכי יותן ואם נער בכי יותן המוציא מסמר לגשמים לכבותו אינן בכי יותן ואם בשביל לצרפו בכי יותן המניח את האוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן ואם בשביל לעשותו פחם הרי זה בכי יותן:
העקל - מקום בשולי הספינה שמתקבצים שם המים הנכנסים בסדקים של ספינה:
אם ניער - להסיר המים שעליהן. כמו המנער טליתו:
לצרפה - לבדקה אם המים נכנסים לתוכה אם לאו. פירוש אחר, לחזקה ולחסמה. לפי שכשהיא ביבשה, נבקעת מאליה, ומכניסים אותה בים כדי שתשרה במים ויסתמו בקועיה וסדקיה:
מסמר לגשמים לצרפו - לחזקו ולחסמו, כשיבואו עליו מים לאחר שנתלבן באש:
אוד - עץ שמקצתו אכלה האש:
ובמשוטות שמנהיגים בהן הספינות. כדתנן ברפ"ה דב"ב:
אינן בכי יותן. דאינו מתכוין שישרו במים ולא נתכוין למים וכן במצודות וברשתות דלא נתכוין למים. ואם ניער מהם המים ונתזו מהן המים כיון דנתכוין שיצאו המים. אחשבינהו. ואם נפלו על הפירות הרי זה בכי יותן. מהר"ם:
[ואם נער בכי יותן. לפי הסברא ה"ה בספינה ודכוותייהו. וק"ל אמאי לא תננהו בחד בבא. והפסיק באינן בכי יותן. והרמב"ם בפי"ג מהט"א [הלכה יא] העתיק המשנה כצורתה]:
לים הגדול. תנא בא"י קאי. והתם באותו ים רגילין בכך:
לצרפה. כתב הר"ב לחזקה כו' עיין לשון רש"י שכתבתי בספ"ד דכלים:
(ט) (על המשנה) ניער כו'. וה"ה ובספינה ודכוותה. וקשה, אמאי לא תננהו בחד בבא:
(י) (על המשנה) הגדול. תנא בארץ ישראל קאי ובאותו ים רגילין בכך:
עיקל: ברזל גדול שזורקים במים לעכב הספינה הרא"ש ז"ל. וז"ל הערוך עוקל פי' רגל הספינה וי"א החבל שתופס הספינה. ורעז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל:
ואם ניערם בכי יותן: פי' ניערם להוציא מהן מים הרי המים הנושרים בכי יותן:
מסמר לגשמים: לצרפו אבל לכבותו קתני בתוספתא אינו בכי יותן:
אוד בגשמים: בתוספתא קתני אוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן לעשותו הרי זה בכי יותן:
אוד: עץ מתוקן לחתות בו האור כמו אוד שנשבר דבפ' המביא כדי יין הר"ש והרא"ש ז"ל:
וה"ר יהוסף ז"ל כתב מצאתי האור בריש ופירושו אש:
יכין
המים העולין בספינה ובעקל: מקום בשולי הספינה שמתקבצין שם המים שנדחקו בסדקים:
ובמשוטות: רודער:
ואם נער: ונתכוין שיצאו המים. אז היוצאין מכשירי'. כהרעדת אילן פ"א מ"ב:
המוליך את הספינה לים הגדול לצרפה: לבדקה. וי"א שלא תסדק בחום:
המוציא מסמר לגשמים לצרפו: לחזקו אחר ליבון באש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת