ברטנורא על מכות ב

משנה מכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

אלו הן הגולין - היה מעגל במעגילה. אבן חלקה עגולה שמעגלין אותה על גבי הסיד או הטיט שבעלייה להשוות הסדקים:

היה משלשל בחבית - מלמעלה למטה:

אבל אם היה מושך במעגילה - ממטה למעלה:

כל שבדרך ירידתו גולה - דכתיב (במדבר לה) ויפל עליו, עד שיהא דרך נפילה . וכל, לאתויי אפילו ירידה שהיא לצורך עלייה :

נשמט הברזל מקתו - מבית יד שהוא תקוע בו:

רבי אומר אינו גולה - רבי סבר ונשל הברזל מן העץ זה עץ המתבקע, ולא עצו שהוא תקוע בו . ורבנן סברי מן העץ, מעצו שהוא תקוע בו. והלכה כחכמים. דעץ המתבקע כח כחו הוא , וע"י כח כחו אינו גולה:

(ב)

זרק את האבן לרשות הרבים - ואע"ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה , ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:

והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור - דכתיב (דברים יט) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:

אם יש רשות לניזק - שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:

מה חטיבת עצים רשות - דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:

יצא האב הרודה את בנו - דמצוה קא עביד:

(ג)

האב גולה על ידי בנו - כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות :

הכל גולים על ידי ישראל - ואפילו עבד או כותי:

חוץ מעל ידי גר תושב - שאם הרג בן ישראל בשוגג, אינו גולה אלא נהרג :

הסומא אינו גולה - דכתיב (במדבר לה) בלא ראות, פרט לסומא :

רבי מאיר אומר גולה - בלא ראות לרבות את הסומא . ואין הלכה כר"מ:

השונא - כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר' יוסי ברבי יהודה ולא כר' שמעון, אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט, שחזקתו שהוא קרוב למזיד:

(ד)

להיכן גולין לערי מקלט - ומ"ב עיר של לוים נמי כולן קולטות אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס שם רוצח לדעת שתקלטנו ובין נכנס שלא לדעת, קולטות. ושנים וארבעים עיר, לדעת קולטות, שלא לדעת אינן קולטות, ואם הרגו גואל הדם לשם פטור:

(ה)

ומכוונות היו להן הדרכים - שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונות לערי מקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך. ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים , כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:

וידברו אליו - מדברים לגואל הדם אל תנהוג מנהג של שופכי דמים, בשגגה בא מעשה זה לידו :

הוא מדבר על ידי עצמו - אין תלמידי חכמים נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו, אלא הוא טוען טענות לעצמו . ואין הלכה כר' מאיר:

(ו)

ואחד המרובה בבגדים - שאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה לא היה מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמונה בגדים:

ואחד שעבר ממשיחתו - שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו . במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר, אע"פ שהאחר חי. דשלש פעמים כהן גדול כתיב בפרשה:

רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה - דקרא אחרינא כתיב (במדבר לה) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ורבנן, כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה . והלכה כחכמים:

שלא יתפללו על בניהם שימותו - והם פשעו , שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהן תקלה ולא בקשו:

משנגמר דינו - לגלות. דמשנגמר דינו ועומד לגלות כאילו גלה :

(ז)

נגמר דינו בלא כהן גדול - שלא היה כהן גדול בעולם:

לא לעדות מצוה - כגון לעדות החודש:

וכל אדם - חוץ מגואל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו, דכתיב (שם) אין לו דם, וגואל הדם רשות בידו להרגו. והלכה כר' עקיבא. והני מילי, שיצא מזיד. אבל יצא שוגג, כל אדם שהרגו נהרג עליו :

הכל הולך אחר הנוף - בגמרא מפרש דאף אחר הנוף קאמר, שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כיון שנכנס תחת נופו, נקלט, הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדינא עיקרו בתר נופו לחומרא:

(ח)

מעלים היו שכר ללוים - בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות, מעלה הרוצח שכר לבעה"ב שהוא דר בו:

רבי מאיר אומר וכו' - ואין הלכה כר' מאיר. ודוקא במ"ב עיר, אבל בשש ערי מקלט כולי עלמא מודו שאין מעלה שכר לבעה"ב:

לא היה חוזר לשררה שהיה בה - דכתיב (ויקרא כה) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, למשפחתו הוא חוזר, ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו . ואין הלכה כר"י^[1]:

1. עיינו בתוי"ט.