משנה מכות ב ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק ב · משנה ח | >>

[עריכה]

[ כיוצא בו ]^מא, רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו, יאמר להם רוצח אני.

אמרו לו אף על פי כן, יקבל מהן, שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר ^מב הרוצח.

מעלים היו שכר ללוים, דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר^מג, לא היו מעלים להן שכר.

וחוזר לשררה ^מד שהיה בה, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, לא היה חוזר לשררה שהיה בה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

(ח) כַּיּוֹצֵא בּוֹ,

רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ,

וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ,

יֹאמַר לָהֶם: רוֹצֵחַ אֲנִי.

אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן,

יְקַבֵּל מֵהֶן,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ד): "וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ".

מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר.

וְחוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

לֹא הָיָה חוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

רוצח שגלה לעיר מקלט,

ורצו אנשי אותה העיר לכבדו,

יאמר להם: "רוצח אני",

אמרו לו: "אף על פי כן" - יקבל מהן,

שנאמר: "וזה דבר הרוצח" (דברים יט ד).

מעלות היו שכר ללוים - דברי רבי יהודה.

רבי מאיר אומר: לא היו מעלות להם שכר.

וחוזר לשררה שהיה בה - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מחלוקתם היא בארבעים ושתים עיר, אבל שש ערי מקלט אין בהם מחלוקת שישבו בהם בלא שכר.

והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים.

ושררה - מעלה וגדולה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מעלים היו שכר ללוים - בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות, מעלה הרוצח שכר לבעה"ב שהוא דר בו:

רבי מאיר אומר וכו' - ואין הלכה כר' מאיר. ודוקא במ"ב עיר, אבל בשש ערי מקלט כולי עלמא מודו שאין מעלה שכר לבעה"ב:

לא היה חוזר לשררה שהיה בה - דכתיב (ויקרא כה) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, למשפחתו הוא חוזר, ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו ^מה. ואין הלכה כר"י^[1]^מו:

כיוצא בו. בעל ח"ש הגיה דאינו מן המשנה. אלא שהוא סוף מימרא שכתבתי לעיל עיר שקלטתו כבר. וגם שם לישנא יתירא הוא. וטפי ניחא למימר דמן המשנה הוא. ודתנא מסרך סריך בלישנא דמ"ח בפרק בתרא דשביעית דהתם קאי אדלעיל מיניה המחזיר חוב בשביעית וכו'. *)אמר לו אעפ"כ וכו'. ועיין בסוף פרק קמא דדמאי [ד"ה הא]. ומ"ש שם. וכן מה שכתבתי בסוף ב"ב [מ"ז ד"ה וכן]. ומיהו יש ספרים דל"ג לה הכא:

שנאמר וזה דבר הרוצח. כלומר דבור בעלמא וכו'. כמ"ש הר"ב שם במסכת שביעית:

מעלים היו שכר וכו'. כתב הר"ב בארבעים ושנים עיר וכו' אבל בשש ערי מקלט כ"ע מודו וכו' דכתיב (במדבר ל"ה) והיו לכם הערים למקלט לכם לכל צרכיכם. אבל ארבעים ושנים עיר דכתיב (שם) ועליהם תתנו. לא אתא אלא לאקושינהו לקליטה. גמ':

רבי מאיר אומר לא היו מעלים להם שכר. דסבר עליהם תתנו כי הנך. מה הנך לכל צרכיכם. אף הני נמי לכל צרכיכם. גמ':

וחוזר לשררה שהיה בה. אם היה נשיא או ראש בית אב חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כ"ג. רש"י. וטעמא דר"מ אכתוב לקמן:

רבי יהודה אומר לא היה חוזר וכו'. כתב הר"ב דכתיב ושב אל משפחתו וכו' האי קרא בעבד עברי כתיב וביה פליגי ר"י ור"מ בברייתא בגמ'. אלא דמסיימינן בה וכן בגולה ומפרשינן כדתניא ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו (שם) לארץ אחוזתו הוא שב. ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו. דברי ר' יהודה. ר"מ אומר אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם. פירוש דהתם בעבד עברי דייק ר"מ. ואל אחוזת אבותיו ישוב כאבותיו. שאף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו [דמסתמא השררה משל אבותיו החזיק בה. דהכי קיי"ל לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו כדילפינן בספרי פ' שופטים בפ' המלך מבקרב ישראל. ופסקה הרמב"ם בפ"ד מהלכות כלי המקדש] וישוב דסיפא דההוא קרא דעבד עברי יתירא הוא. דמצי למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולשתוק. אלא מופנה הוא לדון הימנו גז"ש לרוצח נאמר כאן ישוב ונאמר להלן ישוב הרוצח. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כר' יהודה. תימה דקיי"ל ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י וכמו שפסק ג"כ בפלוגתא דרישא. וכ"כ הרמב"ם בפירושו והלכה כר"י בשני המאמרים וכ"פ בחבורו [סוף] פ"ז מהלכות רוצח. ואין כדאי לומר שהכריע דהלכה כר"מ. משום דלישנא דואל אחוזת אבותיו ישוב. דייק טפי כר' מאיר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(מא) (על המשנה) ונראה לי דסריך בלישנא דפ"ו דשביעית:

(מב) (על המשנה) דבר. כלומר דבור בעלמא:

(מג) (על המשנה) רמ"א בגמרא פליגי בדרשי דקראי. וכן בפלוגתא דבסמוד:

(מד) (על המשנה) לשררה. אם היה נשיא או ראש בית אב, חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כהן גדול. רש"י:

(מה) (על הברטנורא) דקיימא לן כל שררה שבקרב ישראל הזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו. ועתוי"ט:

(מו) (על הברטנורא) תימה, דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והר"מ פסק בשניהם כר' מאיר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כיוצא בו וכו': אית דלא גרסי הכא מלות כי צא בו וכן בתוספתא דמכות פ' שני אין הבבא מתחלת אלא רוצח שגלה לעיר וכו'. וגם הרי"א ז"ל מחקו על כי רוב הספרים. וגם רש"י ז"ל מחקו מן המשנה והגיהו קודם מלת מתני' כאלו הוא מלשון הגמרא דקאמר עיר שקלטתו כבר כיוצא בו ואין טעם. אכן בפי בתרא דמסכת שביעית שפיר גרסינן כיוצא בו דקאי אמאי דתני התם לעיל מינה ואפשר לומר דהכא תנא התנא לשון המורגל שם ואית דגרסי הכיוצא בו בסוף מתני' דלעיל ובן לוי גולה מעיר לעיר כיוצא בו פי' כיוצא בו דרוצח ישראל שגולה משכונה לשכונה זה הבן לוי שרצח ג"כ גולה מעיר לעיר ושמא כי זוהי כונת רש"ל ז"ל והמעתיקים טעו:

אעפ"כ: אנו רוצים לכבדך יקבל מהם:

ומעלים היו שכר ללוים: פי' רוצחים הבאים ודרין שם צריכים להעלות מס וארנונא ללוים דלא תימא גזרת המלך על הלוים לעכב אותם בעירם תוס' ז"ל. ואיתא בירושלמי ס"פ בתרא דמסכת מעשר שני. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל מעלות היו שכר וכו' לא היו מעלות וכתב כן מצאתי. וס"א מעלות היו בירושלים שכר וכו'. בפי' רעז"ל ודוקא במ"ב עיר אבל בשש ערי מקלט כ"ע מודו שאין מעלה שכר לבעל הבית ע"כ. אמר המלקט דכתיב והיו לכם הערים למקלט לכם לכל צרכיכם ובמ"ב עיר כתיב ועליהם תתנו מ"ב עיר ר' יהודא סבר ועליהם תתנו כי הנך לקליטה ור"מ סבר ועליהם כי הנך ממש מה הנך לכל צרכיכם אף הני נמי לכל צרכיכם:

דברי ר"מ: דכתיב ואל אחוזת אבותיו משמע אל כל חזקת אבותיו והאי קרא בעבד עברי כתיב וה"מ למכתב ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ולישתוק ישוב קרא יתירה מופנה לדון הימנו ג"ש נאמר כאן ישוב ונאמר ברוצח ישוב הרוצח מה שיבה דהתם לכל חזקת אבותיו אף שיבה דהכא נמי לכל חזקת אחוזת אבותיו וכה"ג פליגי ר"מ ור' יהודה בתורת כהנים ס"פ שני דפרשת בהר סיני גבי עבד עברי דנרצע שיוצא ביובל. בסוף פי' רעז"ל ואין הלכה כר' יהודה אמר המלקט הרמב"ם ז"ל פי' והלכה כר' יהודה בשני המאמרים. וביד שם פ"ז סימן ז' י"ג י"ד פסק ג"כ בהא כר' יהודה ובפ"ח סי' י'. ובפ"ג הלכות עבדים סימן ח' וידוע דר"מ ור' יהודא הלכה כר' יהודה: