בני יששכר מאמרי חודש אייר/מאמר ג

מאמר הקודם • בני יששכר • מאמרי חודש אייר • מאמר ג • מאמר הבא

מאמר ג – ל"ג בעומר

עניין ל"ג בעומר מהו עניינו:

א

עניין ל"ג בעומר (שולחן ערוך אורח חיים תצג ב בהג"ה) שנוהגין בו שמחה ושלא לומר תחינה, אומר לך את אשר עם לבבי. ואקדים את אשר כתבתי [דברים נחמדים אות כח-לד] במשנה מסכת אבות (פרק ב משנה ח-ט): חמשה תלמידים היו לר' יוחנן בן זכאי וכו', אמר להם: צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם [על כרחך צריך לומר דשאל להם איזהו טוב כללי שיהיה כולל כל הטובות, דאי לא תימא הכי, מהו השאלה? תורה ומצות המה הטוב, כמה דאת אמר (דברים ל טו): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב" וכו']. ר' אליעזר אומר: עין טובה, ר' יהושע אומר: חבר טוב, ר' יוסי אומר: שכן טוב, ר' שמעון אומר: הרואה את הנולד, ר' אלעזר אומר: לב טוב, אמר להן: רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, עד כאן. הנה מה שיש להתבונן: א'. אמר להם: צאו וראו, היכן ציוה להם לראות? ב'. כל דבריהם שאמר כל אחד ואחד, מהיכן למדו? ג'. מה שאמר להם ר' יוחנן בן זכאי: רואה אני וכו' שבכלל דבריו כו', האיך יוכלל בכלל לב טוב חבר טוב ושכן טוב ורואה את הנולד וגם עין טובה? הלא פעולת העין קודם לפעולת הלב, כעניין שאמרו (רש"י על במדבר טו לט): "העין רואה והלב חומד".

ונראה לי, דהנה אין לך שום שכל מושכל שלא יהיה נשמע מן התורה. והנה צוה להם ר' יוחנן בן זכאי שיהיו מתבוננים מן התורה איזה דבר הוא טוב כללי. והתלמידים החכמים הבינו בדברי רבם, אשר הדעת הזה נלמד מן הטוב הראשון הנזכר בתורה, הוא הוא הטוב הכללי הכולל לכל דרכי התורה, [והוא על דרך שאמרו רז"ל (בבא קמא נה א): הרואה ט בחלום סימן יפה לו, הואיל ופתחה בו התורה בתיבת טוב תחילה, כי מן בראשית עד תיבת טוב אין אות ט'. נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיבה שנכתב בתורה בראשיתה, היינו שאותו האות והתיבה שנזכר בתחילה בתורה, אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. והנה התורה היא טו"ב (משנה אבות ו ג), אין טוב אלה תורה שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב" וכו', ממילא כל דרכי התורה היא טוב, אבל כללית טובות התורה בוודאי יש ללמוד מן הטוב הראשון הנכתב בתורה, וכנ"ל].

והנה יצאו התלמידים ודקדק כל אחד מן הטוב הראשון הנאמר בתורה, שהוא בודאי טוב כללי. הנה למד ר' אליעזר, הנה טוב הראשון הנזכר בתורה הוא (בראשית א ד) "וירא אלקים את האור כי טוב", הנה תלוי הטוב הראשון בתורה בראיה, מזה נלמד הדרך הטוב הכללי שהוא עין טובה. ור' יהושע למד מדכתיב (בראשית א ג) שהיה חשך על פני תהום "ויאמר אלקים יהי אור", ונעשה האור חבר להחשך, "וירא אלקים כי טוב", נשמע דרך הטוב הכללי הוא חבר טוב. ר' יוסי אומר: שכן טוב, דהרי כתיב (בראשית א ד): "וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל" וכו', ודרשו בזה חז"ל [כמו שפירש רש"י בזה (שם)]: ראה שאין נאה שיהיה האור משתמש בערבוביא עם החשך, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה, היינו סמיכות בשכינות זה לזה, ועל זה נאמר "וירא וכו' כי טוב", הנה נשמע שכן טוב הוא הדרך הטוב הכללי. ר' שמעון אומר: הרואה את הנולד, כי "וירא אלקים את האור כי טוב" דרשו חז"ל [וכפירוש רש"י: "אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה"], שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים וראה כי טוב לגנוז את האור, הנה נשמע הטוב הכללי הוא הרואה את הנולד. ר' אלעזר בן ערך אומר: ל"ב טוב, כי מהתחלת התורה "בראשית" עד תיבת "טוב", ל"ב תיבות, יורה על לב טוב הוא הטוב הכללי. על כן אמר ר' יוחנן בן זכאי: "רואה אני וכו' שבכלל דבריו דבריכם", כי הן אמת שגם דבריכם נשמעים מן התורה הלזו, שכל אלה הם טובות כוללים, אבל הטוב שלמד ר' אלעזר בן ערך, נשמע מן התורה שהוא כולל גם כל אלה טובות שאמרתם, דהנה לימוד כל אחד הוא רק מהפסוקים המיוחדים המוסמך אל הטוב, והנה הוא למד מכל הכלל, דהיינו מהתחלת התורה עד הטוב, אם כן נשמע שהטוב ההוא כולל כל הטובות שאמרתם והם אינם כוללים דבריו, והוא דבר נחמד להבין וישר למוצאי דעת:

• הג"ה:

וכן בהפכו, "צאו וראו" וכו', הנה כל אחד לפי דרכו, מדנשמע מן התורה שזה הוא הטוב, נשמע הפכו הוא בהיפך, שידיעת ההפכיים אחד.

(והא דשאל אותם שוב: "צאו וראו" וכו', יתבאר אי"ה במקום אחר [דברים נחמדים אבות אות כט]. אבל מהראוי להתבונן בדברי ר' שמעון שאמר בדרך הטוב: "הרואה את הנולד" (וכמו שכתבתי בפנים לימודו), ובהפכו אמר: "הלוה ואינו משלם". ויש לומר, דהנה הרואה את הנולד הוא נלמד, שצפה הקב"ה מעשיהן של רשעים וראה כי טוב ליגנז האור, ואמרו (בר"ר יב, ו): גנזו לצדיקים לעתיד לבא, במהרה בימינו עתיד להחזירו לנו, ונאמן הוא בעל מלאכתינו [שלקח מאתנו האור וגנזו] להחזירו ולשלם לנו לעתיד לבא, וזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא הלוה ואינו משלם. וגם כן הוא על פי מה שאמרו רז"ל בפסוק (תהלים יט ד): "אין אומר ואין דברים", (ויקרא רבה כו ד) כיון שנגנז האור הראשון ששימש ל"ו שעות, מכאן ואילך הלילה לוה מן היום והיום לוה מן הלילה, ומחזירין זה לזה באמונה בלי אומר בלי דברים, היינו בלא שטר ובלא עדים. והנה בזה כתיב: "וירא וכו' כי טוב ויבדל" וכו', וקבע לזה תחומו וכו', ולווין זה מזה ומחזירין באמונה, והנה הפכו הלוה ואינו משלם, הבן:

והנה עיין בדברינו בדרושים לחג הפסח (בני יששכר מאמרי חודש ניסן/מאמר ד#ג על דרך הסוד) בכוונת ליל א', שהוא הכל בחיפזון, נעשים כל האורות והשפעות המוחין [לקבלת התורה] באיתערותא דלעילא שלא על ידי מעשינו [כמו שהיה במצרים, שלא יכלו להתמהמה עד שיתהווה הדבר על ידי מעשינו]. והנה להיות הארה שלא על ידי מעשינו אין לזה קיום, על כן צונו השי"ת מצות ספירת העומר מ"ט יום, ואנו סופרים יום אחר יום דרגא בתר דרגא [ומאירין האורות הנצרכין לקבלת התורה] על ידי מעשינו ויש לזה קיום, ואז הוא יום קבלת התורה. והנה ימי הספירה הם מ"ט ימים, מניין ל"ב טו"ב הנלמד על הטוב הכללי מן תיבת "בראשית" עד "וירא אלקים כי טוב" [ועיין בדרושים הנ"ל (שם) עניין כונות הליל"ה הז"ה [מ"ה ב"ן] מצ"ה [ע"ב ס"ג] בגימטריא יה"י או"ר סוד אור הגנוז, הבן מאד], הוא הטוב הכללי אל התורה אשר בה גנוז האור הטוב. על כן ציונו השם יתברך לספור קודם מתן תורה מ"ט ימים, מניין ל"ב טו"ב, אין טוב אלה תורה כמה שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי". ועל כן נקרא התורה "טוב", מפני שבה נגנז האור כי טוב):

ויש בתורה ל"ב נתיבות חכמה (ספר יצירה א א, תרגם יונתן "בחוכמתא" (מ"ג בראשית א א) סוד ראשית חכמה כידוע, הרי לך בתורה ל"ב [היינו ל"ב נתיבות חכמה] טו"ב [היינו אור הגנוז אור כי טוב], על כן (להבנת) [להכנת] התורה ציוונו השם יתברך לספור מ"ט ימים [מניין ל"ב טו"ב], ואחר כך הוא יום קבלת התורה (עיין מאמרי חודש ניסן מאמר יב):

ומעתה הקורא נעים תנה לבך הטוב ותראה, רמיזת ל"ב בתורה [כמו שכתבתי לעיל] הוא רק בחשבון ל"ב תיבות מן "בראשית" עד תיבת "טוב", כי (זמר א-ל מסתתר) "בראשית התורה הקדומה רשומה חכמתך הסתומה" [ל"ב נתיבות חכמה], "מאין תמצא והיא נעלמה", על כן נרמז הלב רק בחשבון התיבות מן "בראשית" (חכמה) ל"ב תיבין עד תיבת "טוב" (רמז ל"ב נתיבותיה הנעלמים, (זהר חלק ב קכא, א) אורייתא מחכמה נפקת):

ותיבת "טוב" היא בפרוש בתורה, מזה נשמע בהגיע עתותינו עת דודים במצות ספירתנו להכנעת לב טוב לקבלת התורה, בהשלים בספירת מספר ל"ב אז מתגלה הטוב אור הגנוז שנגנז בתורה, על כן עושין היום הזה יום שמחה אור צדיקים, הבן כי אי אפשר לפרש:

ב

עתה אתה ברוך י"י קורא נעים תשכיל ותבין, אשר ביום זה התחלת התגלות הטוב של התורה שנגנז בה האור כי טוב, הוא האור שהאדם הביט בו מסוף העולם ועד סופו (זח"ב קכא), בזה האור רואין מסתורין של יוצר בראשית. הנה ר' שמעון בן יוחאי קראהו "בוצינא קדישא" (זח"ג ק), כי על ידו נתגלו באיתגליא סודות התורה, היא סוד האור כי טוב הגנוז בתורה. על כן נקרא ספרו הקדוש זה"ר, אור המבהיק מסוף העולם ועד סופו, אור הטוב הגנוז בתורה, על כן יומא הדין טו"ב ימים למתן תורה, אשר מתחיל להתנוצץ האור כי טוב בתורה וכמו שכתבתי לעיל. הנה יום הזה ל"ג בעומר יומא דהילולא דרבי שמעון בר יוחאי, בו ביום עלה לשמי מרומים, ומסתמא ביום זה נולד גם כן, כי הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום. הנה בו ביום שמתחיל האור כי טוב להאיר מן התורה, היינו טו"ב ימים קודם מתן תורה, בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור כי טוב בתורה, על כן נקרא הקדוש ההוא "בוצינא קדישא" (היינו נר הקדוש), בו ביום עלה לשמי מרומים וצוה לר' אבא לכתוב (זח"ג רפז, ב) כל הגנזי נסתרות אשר נתגלו להשאיר ברכה מהארת האור הגנוז (כי טוב, כמה דאת אמר: "מה רב טובך אשר צפנת" כו'), שמור לנו ולבנינו עד יתגלה במהרה אור משיח צדקינו, כמו שאמרו רז"ל: "ויאמר אלקים יהי אור", זה אורו של מלך המשיח, בזכות התעסקות בהאור כי טוב אשר השאיר בוצינא קדישא לברכה ולחיים ולאור לכל ישראל:

ג

בזה תבין מנהג ישראל תורה הוא להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר, טו"ב ימים קודם מתן תורה, ולכבוד מאור התורה בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה, וביום הזה עלה לשמי מרומים, והוא יומא דהילולא דיליה לאורו נסע ונלך, לכבוד ספרו הקדוש זהר המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו [אשר כתב רבי אבא ביום הזה], והוא מאיר לנו בגלותינו עד כי יבוא משיח צדקנו, דאתמר ביה: "ויאמר אלקים יה"י או"ר" [בגמטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן], זה אורו של מלך המשיח יבוא במהרה בימינו ויגלה לנו האור הגנוז, "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). ותבין לפי זה אשר נתאמת לנו מאנשי אמת, אשר השמחה ביום הזה על ציון ר' שמעון בן יוחאי היא שלא כטבע, "אור צדיקים ישמח" (משלי יג ט):

ד

מנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה. והנה שמעתי מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל הטעם הוא, כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת (עיין כתובות עז ב). והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן הזה, עד כאן דבריו. והוא כעין "ללמד בני יהודה קשת" (שמואל ב א יח). ונראה לי על דרך דברי אדומ"ו, דהנה אמר ר' שמעון בן יוחאי לר' אלעזר בריה (בזהר [ח"א ע"ב ע"ב]): ברי, לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשתא בגוונין נהירין, הוא סימן התגלות אור של מלך המשיח אשר יגלה האור כי טוב הגנוז. הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזהר, שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז מפי בוצינא קדישא, וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו, "יהי אור" זה אורו של מלך המשיח, והסימן מסור בידינו, בשעתא דתתחזי קשתא בגוונין נהורין, על כן ביום זה לסימן הטוב הלזה, "ויורו המורים בקשת" (דברי הימים א י ג):

ה

ונראה לי לומר עוד טעם על מנהג הקשת, על פי אשר כתבנו (בדרושי חנוכה בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת/מאמר ה#א) בפסוק "הדודאים נתנו ריח" וכו' (שיר השירים ז יד) דרשוהו חז"ל על יששכר עמוד התורה הנולד על ידי סיבת הדודאים, וזהו "הדודאים נתנו ריח" טוב בעולם (שיר השירים רבה שם). ויתר הפסוק אינו מתפרש לפי זה.

ופירשנו בזה, דהנה קיימא לן יום שנתעברה בו לאה אמנו עיבור יששכר היה בליל חג השבועות, [עיין באלשיך "וילך ראובן בימי קציר חטים" (מ"ג בראשית ל יד) הוא שבועות], וכן הוא בתרגום יונתן: "ואזל ראובן ביומי סיון", ועל כן נולד מזה יששכר עמוד התורה. והנה קיימא לן בדברי חז"ל (פרקי דרבי אליעזר לו) אשר כל השבטי ישורון נולדו לשבעה ולמקוטעין, כי יולדת לז' יולדת למקוטעין (ראש השנה יא א). אם כן, כיון שנתעברה לאה אמנו עיבורו של יששכר בחג השבועות, נולד יששכר בכסלו.

[הגהה: ידעתי שישנם דרכים שונים בזמן לידת השבטים, אבל אני כותב כל זה על פי מה דמוכח לי מלשון התורה, ועל פי דברי התרגום המיוחס ליונתן, ועל פי הרב האלשיך זצוק"ל]:

ומסתמא בחנוכה, שבו נעשה באחרית הימים נס באור המנורה הרמוזה לתורה שרצו היונים לבטל, ומזה נתקן לנו מצות נר חנוכה הרמוז לאור תורה, אור הגנוז, שמזה האור נתהווה הנס כאשר הארכנו במקומו.

[וזהו שפירשנו: הדודאים נתנו ריח (טוב בעולם, שנולד יששכר באמצעותם ובסיבתם. ועל ידי כך נתהווה) ועל פתחינו, (היינו שנתהווה על פתחי בני ישראל) כל מגדים (כל מיני מתיקה, מזוזה, נר חנוכה), חדשים וגם ישנים (היינו שיש לנו כעת לפי זה מצוה חדשה, נר חנוכה, עם ישנים, מזוזה), דודי צפנתי לך (אעמיד לך את נר חנוכה בצפון שהוא שמאל, כי הלכתא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל כדי שיהיה מסובב במצות (שבת כב א), עיין באריכות בדרושי חנוכה (שם)]:

והנה לפי זה תתבונן, כיון שזמן עיבור יששכר עמוד התורה היה בליל א' דחג השבועות, זמן מתן תורתינו, הנה כבר כתבנו לך (לעיל אות ב'): הארת הטוב שבתורה מתחיל להתעורר טו"ב ימים קודם קבלת התורה, היינו ביום ל"ג בעומר, בו ביום מתחיל להתנוצץ אור הגנוז בתורה, אור כי טוב. על כן מנהג ישראל שמדליקין בו נרות, וכנ"ל, התחלת התנוצצות אור התורה. ובחנוכה נולד יששכר, עמוד התורה, מדליקין בו נרות במצוה, כי הוא הזמן שנעשו נסים לישראל, הארת אור ניסיי מן אור הגנוז אל המנורה הרמוזה לתורה, והוא הזמן שנתגלה אור התורה להאיר לישראל עד אשר יתגלה משיח צדקינו, נאמר בו "יהי אור" זה אורו של מלך המשיח. נמצא לפי זה, ביום ל"ג בעומר הוא התחלת התנוצצות של האור כי טוב, ובחנוכה הוא נעשה בפועל הטבת המנורה בהיטיבו את הנרות. והנה חנוכה בכסלו, מזלו קשת (ספר יצירה פרק ה), על כן בל"ג בעומר "ויורו המורים בקשת", הבן:

ו

יש לומר עוד טעם על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבות באור ביום ההוא, יומא דהילולא דרבי שמעון. דהנה ר' שמעון, כשהיה מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא אמר (זהר חלק ג רצא ב) וזה לשונו: והשתא בעינא לגלאה רזין קמיה דקוב"ה וכו', והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתיה כיומא אחרא, דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל. רצה לומר, שהיה היום מתארך באורו, ולא היה רשות לאור היום להתחשך, היינו שיתפנה מן העולם, עד שנתן לו ר' שמעון רשות. וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב, היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים, והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באור הגנוז בה, על כן אור היום ההוא היה מתארך ושמר פקודתו של ר' שמעון, הבן, הנה לבעבור זה מרבין אור ביום הזה:

ז

על פי מה שכתבתי לעיל (אות א'), אור הגנוז שגנזו הקב"ה הנה הוא נגנז בתורה, ואותו האור נקרא "טוב", כמו שכתוב "וירא אלקים א"ת האו"ר" (בגימטריא תרי"ג, וגם כן בגימטריא בתור"ה) "כי טוב", על כן טו"ב ימים קודם ליום נתינת התורה מתחיל להתנוצץ אור מן התורה. וזה שיש רמז בדברי נעים זמירות: "ג"ל עיני" (היינו ביום ג"ל לעומר, אז) "ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט יח), נראה לי באפשר: